בנאי כבן 70 שנפגע מנפילה מפיגום תבע להכיר בו כנפגע עבודה ונדחה בין היתר בנימוק שלא הוכיח שהיה שכיר. אלא ששופטי הערעור תהו האם ייתכן שהפך לעצמאי לעת זקנה.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל באחרונה ערעור של בנאי כבן 70, שנפל מפיגום וביקש להכיר בו כנפגע עבודה, לאחר שנדחה גם על ידי ביטוח לאומי וגם על ידי בית הדין האזורי לעבודה.
לפי התביעה, במאי 2011, במהלך עבודות שיפוץ דירה, התובע נפל מפיגום ונפגע בברכיו. לטענתו, התאונה התרחשה בעת שעבד כשכיר אצל קבלן שיפוצים שהיה גם בן דודו, 4 ימים בלבד לאחר שהחל לעבוד ובטרם דווח כעובד בביטוח לאומי.
בעקבות הפגיעה, התובע פנה למוסד להכיר בו כנפגע עבודה, אולם בקשתו נדחתה בנימוק שלא הצליח להוכיח שנפגע במהלך עבודתו כשכיר וכי אופי עבודתו מתאים יותר לקבלן עצמאי.
החלטת המוסד התבססה בין היתר על העובדה שהמערער לא הציג מסמך כלשהו כגון הסכם עבודה או טופס 101.
התובע פנה לסיוע ביה"ד האזורי לעבודה, אך גם שם נדחה. ביה"ד, שהתלבט בשאלת מעמדו כשכיר, הגיע לבסוף למסקנה שיש לדחות את תביעתו לאחר שמצא סתירות בגרסתו לגבי נסיבות התרחשות התאונה ובתשובותיו לשאלה האם היה עד לאירוע.
בית הדין פירט כי לפי גרסה אחת של התובע לא היה עד לתאונה, לפי גרסה אחרת היה עד שלא זכר את שמו, ולפי גרסתו האחרונה, בנו של מעסיקו ראה את התאונה. מכאן הסיק בית הדין שלא ניתן לתת בו אמון.
התובע, אשר לא השלים עם ההחלטה, ערער עליה לבית הדין הארצי וטען כי המחלוקת היחידה בינו ובין המוסד הייתה לגבי מעמדו כשכיר ובית הדין האזורי היה צריך להכריע רק בה ולא בעצם התרחשות התאונה.
בהקשר זה הוא ציין שכל חייו היה שכיר וכי אין זה מתקבל על הדעת שלעת זקנה יהפוך לעצמאי.
כמו כן הוא הסביר שהסתירות בגרסאותיו נבעו מכך שהתבקש על ידי מעסיקו שלא להסגיר את העובדה שבנו היה עד לאירוע. כן הוא טען שאסור היה לביה"ד להסתמך בהחלטתו על גרסתו האחרונה שפורטה בתצהיר שנאסר עליו להגיש.
המוסד טען מנגד כי אין להתערב בקביעות העובדתיות של ביה"ד האזורי לעבודה, אך שופטי ההרכב יגאל פליטמן, רונית רוזנפלד ולאה גליקסמן סברו כי יש ממש בטענות התובע והחליטו לקבל את ערעורו.
הגיון פשוט
השופטים הסכימו שבית הדין האזורי היה צריך להתעסק רק בשאלת מעמדו של התובע (שכיר או עצמאי) ולא לבחון את עצם קרות התאונה – עניין שכלל לא היה שנוי במחלוקת.
כמו כן הם הבהירו כי אסור היה להסתמך על תצהיר שהתובע לא הגיש בסופו של דבר ולא התאפשר לו "להסביר את פשר הסתירות העולות ממנו", ואף הדגישו שיש בכך "חשש אמיתי לפגיעה בזכויותיו הדיוניות".
ובאשר לשאלת מעמדו של התובע, השופטים קבעו כי התובע הצליח להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד, והסבירו כי אין חוסר היגיון בכך שההעסקה טרם דווחה לביטוח לאומי בהתחשב שביום התאונה חלף פחות משבוע מתחילת העסקתו. יתרה מכך הם ציינו שהמסקנה כי התובע היה קבלן עצמאי אינה מבוססת, במיוחד על רקע העובדה שכל חייו עבד כשכיר ולא סביר שלעת זקנה יפנה לדרך עצמאית.
בסיכומו של דבר, הערעור התקבל אך לא נפסקו הוצאות כיוון שהתובע יוצג על ידי הסיוע המשפטי.
- ב"כ המערער: עו"ד רפאל קיציס
- ב"כ המשיב: דוד דיין
עו"ד בוריס סברדליק
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין