נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.המערער הגיש תביעתו לבית הדין האזורי בתל אביב כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, שדחה תביעתו להכיר באירוע מיום 26.5.11 במהלכו נפגע בברכיו, כתאונה בעבודה. במכתבו ציין המוסד כי המערער אינו מבוטח כעובד שכיר ולא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו ובין מעסיקו, שהוא בן דודו, מר עמי לגזיאל. כמו כן ציין המוסד כי המערער לא היה רשום כעובד עצמאי בעת פגיעתו. בית הדין האזורי בתל אביב דחה את תביעת המערער (סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום; ב"ל 18429-10-12), ועל כך הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.המערער, בנאי במקצועו, יליד שנת 1944, בן 67 במועד קרות האירוע התאונתי הנטען, עבד במהלך שנים לפני מועד האירוע כשכיר בחברות בנייה (ראו בתיק מסמך הביטוח הלאומי מיום 28.4.13, רשימת תקופות דיווח, תקופות עבודה ופרטי המדווחים, להלן: מסמך הביטוח הלאומי). לפי העולה ממסמך הביטוח הלאומי, המערער לא היה מדווח כעובד במשך מספר חודשים, בתקופה שמיום 31.8.10. לאחר מכן מצוינת תקופת ביטוח מיום 1.5.11 ועד ליום 31.5.11 אצל "לגזיאל עמוס ריצוף". מר עמוס לגזיאל (להלן: לגזיאל), בן דודו של המערער, הוא קבלן בניין העוסק בעבודות שיפוץ. לתיק בית הדין הוגש אישור אגף מס הכנסה כי אין למערער תיק במס הכנסה. למערער הוצא תלוש שכר בגין ארבעה ימי עבודה בחודש מאי, שהראשון בהם 23.5.11, ושכר העבודה ליום הוא 250 ש"ח.

אין חולק כי במועד קרות האירוע התאונתי הנטען, 26.5.11, ביצע לגזיאל, בין השאר, עבודות שיפוץ בדירה בהרצליה. המערער טוען כי נפגע בעת שעבד אצל לגזיאל באותה דירה.

3.במסמך קופת חולים לאומית מיום 26.5.11, חתום על ידי ד"ר אברהם משיח, נרשם בסעיף "תלונות" המערער כך: "נפילה מגובה כאבי ברכיים, גב תחתון ואגן ירכיים, מופנה בדחיפות למיון". במסמך מרכז רפואי צאנז מבית החולים לניאדו בנתניה מיום 26.5.11 בסעיף: "תלונה עיקרית" נרשם: "לדבריו, ביום קבלתו נפל בעבודה מגובה כ1 מטר, נחבל בברכו....ובידיים נבדק בקופ"ח והופנה למיון". במסמך מאוחר של ד"ר משיח מיום 30.8.11 נרשם: "חבלה סיבובית לברך ימין". יצוין כבר כאן כי המערער לא ידע לומר מדוע כך נרשם.

4.בתביעתו למוסד לביטוח לאומי שהוגשה ביום 26.6.11 ציין המערער כי "תוך כדי בנית מחיצות על הפיגום מעדתי ונפלתי על רצפת הבטון. עסקתי בבניית בלוקים מעל לחגורות". מהות החבלה צוינה כ" קרע ברצועות ברך ימין ועוד...".

כאמור, תביעת המערער נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי מן הטעם ש"לא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינך לבין עמי לגזיאל". כמו כן נרשם "על פי אופי עבודתך הינך בגדר עובד עצמאי", וכי לפי רישומי המוסד לא נרשם כעצמאי.

בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען המערער כנגד קביעת המוסד כי לא נקשרו יחסי עובד ומעסיק בינו ובין לגזיאל. בכתב ההגנה שב המוסד על עמדתו בדבר אי קיום יחסי עובד ומעסיק בין המערער ובין לגזיאל.

5.בפרוטוקול הדיון המוקדם שהתקיים בבית הדין האזורי נרשם מפי בא כוח המוסד לביטוח לאומי, כך: "אין מחלוקת שהתובע אכן נפל ביום 26.5.11 וזאת באתר בניה בהרצליה, כאשר בן דודו מר עמוס (עמי) לגזיאל היה קבלן השיפוצים באותו אתר. עם זאת לא שוכנענו על סמך החומר המצוי כיום בפנינו שהתובע אכן אמור היה לעבוד אצל בן דודו כעובד שכיר להבדיל מקבלן משנה".

6.לפי גרסת המערער, וכך גם אישר לגזיאל, הוא החל לעבוד כשכיר אצל לגזיאל ביום 23.5.11, והתאונה ארעה ביום הרביעי לעבודה. לדברי המערער, הוא פגש את בן דודו לגזיאל בבית הכנסת, ושם דובר ביניהם כי יתחיל לעבוד אצלו. יצוין כי על פי דברי המערער, שאושרו על ידי לגזיאל, המערער השתמש בכלי עבודה שלו (כף בניה, פלס, מסטרינה). כמו כן טען המערער כי שכרו עמד על 250 ש"ח ליום עבודה. וכך בין השאר טען עוד בתצהירו:

"4.כל חיי עבדתי כעובד שכיר ומעולם לא הייתי כעצמאי.

5....

6.בחודש 5/2011, לאחר תקופה בה לא מצאתי עבודה, התחלתי לעבוד אצל בן דוד שלי, עמי לגזיאל – קבלן שיפוצים.

7.נפגשנו בפתיחה של בית כנסת, סיפרתי לעמי לגזיאל שאני לא עובד, לגזיאל הציע לי לעבוד אצלו, הסכמתי והתחלתי לעבוד אצלו ביום א' 23/5/10 [צ"ל 23.5.11, ר.ר.].

8.בבקר הייתי הולך לביתו לגזיאל והוא היה מסיע אותי בבקר לעבודה ובסוף העבודה הוא היה מחזיר אותי לביתי.

9.ביום 26/5/11 עברתי תאונת עבודה, התהפכתי על הפיגום ויחד איתו נפלתי.

10.לקחו אותי הביתה, כשהכאבים התגברו הלכתי לקופת חולים ושם הפנו אותי לחדר מיון בבית חולים לניאדו, ...".

פסק הדין של בית הדין האזורי

7.בפסק הדין סקר בית הדין האזורי את הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו לפניו. בין השאר עמד על פרטים שמסרו המערער ולגזיאל בהודעות לחוקר המוסד, ועל דברים מעדויותיהם. בית הדין ציין כי "התובע מסר לחוקר שלא נחתם הסכם עבודה ולא מולא טופס 101. לגבי שכר עבודה, טען שסוכם על 250 ₪ ליום ואולם, לדבריו 'זה לא היה מסוכם מראש. רציתי רק לעבוד'. לדברי התובע, לגזיאל הביא לו כסף מזומן הביתה, 800 ₪.עוד מסר התובע לחוקר, שעבד עם כלי עבודה שלו וכי היה עד לנפילה – פועל של לגזיאל, אך אינו יודע מה שמו". בהתייחסו לדברים שמסר המערער בחקירה נגדית ציין בית הדין כי בתשובה לשאלה האם היו עדים לאירוע השיב המערער בשלילה. כמו כן העיד "שלא מסר למעסיקו, לגזיאל, על האירוע, אלא רק שעה לפני סיום עבודה, כאשר לגזיאל בא לאסוף אותו".

בהתייחסו לגרסה שמסר לגזיאל הפנה בית הדין לדברי לגזיאל לפיהם העובדים שהוא מעסיק יצאו לחופש, ועל כן שכר את שירותיו של המערער, בן דודו, שהוא יודע שהוא בנאי טוב; כי סוכם בין השניים על שכר יומי בסך 250 ש"ח נטו; הוא מילא טופס 101 ביום הראשון לעבודתו של המערער, וכי המערער חתם על הטופס; המערער עבד עם כלי העבודה שלו; בעת האירוע לא היה איש באתר הבנייה; המערער התקשר אליו בשעה 13:30 ואמר שהוא נפל ושהוא שוכב; כמה ימים לאחר האירוע הוא מסר למערער 1,000 ש"ח במזומן.

8. מתברר כי לאחר שהסתיים שלב ההוכחות הגיש המערער לבית הדין בקשה להגשת תצהיר נוסף. בית הדין דחה את הבקשה, תוך שקבע כך:

 "12.נודה על האמת, גירסת התובע והעד מטעמו הותירו בליבנו ספק בשאלה האם אכן התובע נשכר לעבוד כעובד שכיר של בן דודו מר עמי לגזיאל והאם אכן נפל ונפגע במהלך העבודה.

הספק התבסס על כך שלא הוגש תיעוד מזמן אמת על שכירת שרותיו של התובע כעובד, לא הוצג הסכם עבודה או טופס 101, שנחתם לפני תחילת העבודה או מיד בתחילתה.

התובע העיד בעניין זה חד משמעית שלא חתם על טפסים כלשהם.

עוד נתנו דעתנו לסתירה בנוגע לתשלום ששולם לתובע. התובע מסר לחוק שקיבל 800 ₪ ואילו מר לגזיאל העיד ששילם 1,000 ₪. התובע בתצהיר ובעדות ניסה ליישב את הסתירה, אך בסופו של דבר, בעדותו לחוקר, דיבר על 800 ₪ ולא מעבר לכך.

עוד נתנו דעתנו לכך שהתובע טען שהיה עד לארוע שאינו זוכר את שמו, ואילו בעדות העיד שלא היה איש בבית בעת ביצוע העבודה.

14. (כך במקור, ר.ר.) סברנו שמא הספק דינו לפעול לטובת המבוטח, אלא שאז הוגש התצהיר הנוסף מטעם התובע.

בתצהיר התובע מודה שלא אמר אמת לאורך כל הדרך!

כשמיד לפתע נאמר שהבן של מר לגזיאל היה בבית בעת הנפילה והוא זה שפינה את התובע.

אמירה זו של התובע סותרת לחלוטין את אמירתו לחוקר המל"ל – כי היה עובד שאינו זוכר את שמו, וסותרת את אמירתו בחקירה הנגדית – שלא היה איש.

15.לצערנו הרב, עלינו לקבוע כי התובע אינו אומר אמת וכי אין לדעת איזו מבין הגרסאות שמסר היא הגרסה הנכונה.

לכך יש להוסיף, שכל המסמכים שהוצגו, אינם מזמן אמת. טופס 101, תלוש שכר ועוד, כולם יצאו לאחר מעשה.

ומעל לכל אלה – העובדה שמדובר בבני משפחה, כאשר על הפסיקה, יש לבחון שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין בני משפחה, ביתר הקפדה" (ההדגשות שלי, ר.ר.).

לאור כלל האמור דחה בית הדין האזורי את התביעה.

הערעור

9.במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיע בא כוח המערער כי הוא מבקש להשלים טיעוניו בכתב. בא כוח המוסד ביקש כי הטיעונים כפי שנרשמו מפיו לפרוטוקול ישמשו כסיכומים בכתב, וכי תינתן לו זכות להשיב לטיעוני המערער לכשיוגשו. בא כוח המוסד לא הגיש תשובותיו לטיעוני המערער. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד כלל החומר שבתיק, לרבות טיעוני הצדדים במעמד הדיון והשלמת טיעוני המערער בכתב.

עיקר טענות הצדדים

10.המערער טוען כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים אודות האירוע הנטען, והמחלוקת התמצתה אך בשאלה בדבר מעמדו כשכיר. המערער מדגיש כי כל חייו עבד כעובד שכיר ומעולם לא היה קבלן עצמאי. בתמיכה לכך הוגשה לבית הדין האזורי רשימת דיווח על מעסיקים המדברת בעד עצמה, לפיה בין השאר, בחודש מאי 2011 הוא דווח כעובד שכיר, וכן אישור על היעדר תיק במס הכנסה. בשים לב לכך שהמערער הוא כבן 70, אין זה סביר שלעת זקנה יהפוך להיות קבלן עצמאי, ואין כל מאפיין שיצדיק טענה כי היה קבלן עצמאי.

המערער מוסיף כי טענתו שהיה עובד שכיר של לגזיאל לא נסתרה, וכי אין סתירות בגרסאות שמסר. זאת, "למעט נסיון המערער להסתיר את הימצאותו של בנו של המעסיק [לגזיאל, ר.ר.] באתר בעת התאונה. דבר זה נעשה לבקשת המעסיק!". המערער מסביר כי סתירה זו, שהיא היחידה בגרסתו, נובעת מכך שבמהלך הדיון בבית הדין האזורי התחוור לו כי לגזיאל אינו דובר אמת. על כן, הוא ביקש להגיש "תצהיר הזמה" בו הסביר שלגזיאל ביקש ממנו להסתיר את העובדה שבנו עבד באותו אתר יחד עימו, מאחר ש"למיטב זכרונו הוא אמר שהבן שלו מדווח כתאונת עבודה". בפועל, בנו של לגזיאל ראה את המערער נופל ושמע אותו צועק, בא והרים אותו לסלון והתקשר לאביו. לאור האמור, לאחר שהוברר שלגזיאל אינו אומר אמת וכי האינטרס שלו שונה מזה של המערער, לא היה מקום לחייב את המערער להזמין את בנו של לגזיאל לעדות. כך גם לא היה מקום לקבוע כי אי הבאתו של עד לעדות, שהיה אמור להעיד כנגד אביו, היא ראיה כנגד המערער. עוד מוסיף המערער כי אם המוסד חפץ בהוצאת האמת אל האור היה עליו להסכים לקבל את תצהירו הנוסף של המערער ולזמן לעדות את בנו של לגזיאל.

כמו כן, מאחר שבית הדין לא הרשה את הגשתו של התצהיר הנוסף, המערער לא נחקר עליו ונמנע מבית הדין להתרשם מכך שהוא אומר אמת, לא היה מקום שבית הדין יסתמך עליו בדחיית התביעה.

מכל מקום, מאחר שאירוע הנפילה אינו שנוי במחלוקת, הסתירות עליהן הצביע בית הדין היו בעניינים שוליים והן אינן נוגעות לשאלה מה היה מעמדו של המערער. בנוגע לשאלה שבמחלוקת מציין המערער כי בשים לב לכך שהתאונה אירעה ארבעה ימים בלבד לאחר תחילת עבודתו אצל לגזיאל, לא היה מקום ליתן משקל לעובדה שבאותו מועד לא נחתמו הסכם עבודה וטופס 101. על כן ברור שהתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, ויש לקבוע כי האירוע הוא תאונה בעבודה.

11.מנגד טוען המוסד לביטוח לאומי כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. הערעור מתמקד בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בהן אין מקום להתערב. לגופו של עניין טוען המוסד כי בית הדין האזורי לא השתית את פסק הדין על התצהיר הנוסף, שלא הותרה הגשתו, ולא ניתן לומר כי אלמלא הגשתו הייתה התביעה מתקבלת. בית הדין האזורי התייחס לגרסאות השונות של המערער ושל לגזיאל ולעובדות נוספות כפי שהונחו לפניו, כגון בנוגע לחתימה על טופס 101, ולאורן קבע כי אין בידו לקבל את התביעה. על כן מבקש המוסד כי הערעור יידחה.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטיעונים שבערעור וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הטעמים המצטברים כפי שנפרט להלן.

13. נמצאנו למדים כי קודם להגשת בקשת המערער להוספת תצהיר מטעמו, התעורר ספק אצל בית הדין האזורי בשאלה בדבר מעמדו של המערער: האם יש לראות בו שכיר או קבלן משנה, כמו גם בשאלה בדבר עצם קרות התאונה. היה זה בסופו של יום התצהיר אותו ביקש המערער להגיש לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, שהיטה את הכף לקבוע כי יש לדחות את התביעה, וזאת בשל "העמקת הסתירות" בשאלה בדבר נוכחות מאן דהו באירוע שבו נפל המערער מן הפיגום. לטעמנו, משדחה בית הדין האזורי את בקשת המערער להגשת התצהיר הנוסף, לא היה מקום להסתמך על תוכנו, ודאי שלא לחובתו של המערער. זאת, מבלי שהמערער נחקר עליו בחקירה נגדית, ומבלי שניתנה לו הזדמנות להסביר את פשר הסתירות לכאורה העולות ממנו. אכן, בית הדין לעבודה אינו קשור בדיני הראיות, אלא שחובה עליו להקפיד על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין. לטעמנו, בהסתמכות על הדברים שבתצהיר כאמור, מבלי שהתצהיר התקבל כראיה, ומבלי שניתנה למערער הזדמנות להבהיר שאלות שהתעוררו אצל בית הדין בקשר אליו, יש חשש אמיתי לפגיעה בזכויותיו הדיוניות. על כן, לטעמנו, בבוא בית דין זה להכריע בערעור יש להתעלם מן האמור בו.

14.למעלה מן הדרוש נציין אך כי הסתירה המשמעותית עליה הצביע בית הדין האזורי מתוך התצהיר, אינה נוגעת לשאלת מעמדו של המערער. דומה שאצל בית הדין התעוררו ספקות בדבר עצם קרות האירוע, וזה, כך יש להדגיש, לא היה שנוי במחלוקת. כך, בין במכתב הדחייה ששלח המוסד לביטוח לאומי למערער, בין בכתב ההגנה, ובין לאורך ההליך. כך, ובהתאמה, אף הוגדרה המחלוקת בין הצדדים, בדיון מוקדם שהתקיים בתיק. יצוין כי אף שהמערער טען במסגרת הערעור כנגד הספקות שעורר בית הדין האזורי אודות עצם קרות האירוע, המוסד לא הגיב לטענות הללו שבערעור.

לטעמנו כאמור, בהיעדר מחלוקת על עצם קרות האירוע, העניין שעמד להכרעת בית הדין הוא אך בשאלה בדבר מעמדו של המערער בעת שביצע את העבודה באותה דירה בהרצליה, שבה ביצע לגזיאל את השיפוץ.

15.הנה כי כן, השאלה הנשאלת היא האם הוכיח המערער כי נקשרו יחסי עובד ומעסיק בינו ובין בן דודו לגזיאל. אנו סבורים כי התשובה לכך היא חיובית. אכן, תלוש שכר הוצא למערער בדיעבד, וכך גם ככל הנראה הדיווח למוסד על המערער כעובד. אלא שבכך לטעמנו אין כדי לבסס מסקנה בדבר היותו של המערער קבלן משנה. מטבע הדברים, כשמדובר בהתקשרות שנולדה אך ימים ספורים לפני הפגיעה, אין באי קיומו מלכתחילה של דיווח או תלוש שכר כדי לסתור את גרסת המערער בדבר מעמדו.

לא זו אף זו. לא ברור על מה נסמכת עמדת המוסד בדבר היות המערער "קבלן משנה". שהרי מדובר היה בעבודת שיפוץ שביצע לגזיאל בדירה. לא ברור מהי העבודה שהיה המערער אמור לבצע ב"קבלנות משנה" במסגרת אותו שיפוץ עבור לגזיאל. לא זו אף זו, ממסמך הביטוח הלאומי עולה כי המערער היה שכיר בחברות בנייה במשך שנים, ולא הייתה כל עדות לכך כי במועד כלשהו עבד כעצמאי. אכן, המערער נעזר בכלי בנייה שלו. על כך העיד לגזיאל כי מדובר בכלים ששווים כ-150 ש"ח ו"כל אדם מחזיק אצלו בבית" (ע' 9 ש' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 13.7.2014).

16.על כך יש להוסיף, כי בסתירות עליהן הצביע בית הדין האזורי בדבר נוכחות או אי נוכחות של אחרים בעת האירוע אין כדי לשנות לעניין מעמדו של המערער בעת האירוע, האם שכיר או עצמאי. כך גם לגבי התמורה ששולמה למערער: האם 800 ש"ח או 1000 ש"ח. יודגש כי מן התעודות הרפואיות שבתיק, שהן מזמן אמת, עולה גרסת הערער כי נפל מגובה בזמן העבודה.

17.משאלה הם פני הדברים, ומשהמוסד לא חלק על קרות האירוע בעת שהמערער ביצע עבודה באתר שיפוצים של לגזיאל, נחה דעתנו כי די בתשתית הראייתית כפי שנפרשה לפני בית הדין האזורי להוכיח את מעמדו של המערער כשכיר בהתקשרות ביניהם.

סוף דבר

18.אשר על כן, לאור כל האמור, דין הערעור להתקבל. האירוע בו נפל המערער ביום 26.5.11 מוכר כתאונה בעבודה.

משהמערער מיוצג על ידי עורך דין מן הסיוע המשפטי , אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט באייר, תשע"ז (15 במאי, 2017) בהעדר הצדדים, וישלח לצדדים בדואר.