האם עזבה את הבית ב-2003 כשהיא בהריון ומאז מסרבת לאפשר לאב כל קשר עם הילדה. ב-2004 חויב האב לשלם לבת מזונות של כ-2,600 שקל בחודש. בקשתו לבטל או להפחית את המזונות נדונה בשלוש ערכאות, ואתמול (א') נדחתה סופית בבית המשפט העליון.
כארבעה חודשים לאחר נישואי הזוג ב-2003 עזבה האישה את הבית כשהיא בהריון. לאחר מספר חודשים היא ילדה בת ומאז סירבה לאפשר לאב להיות בקשר עם הילדה, שעד היום אינה מכירה את אביה.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין משפחה
הדבר לא מנע מהאם להגיש כנגד האב תביעה למזונות בתם והחל משנת 2004 הוא מחויב לשלם לה כ-2,600 שקל בחודש.
לפני כארבע שנים, מכיוון שהאם עדיין לא אפשרה לו להיפגש עם הילדה שכבר הגיעה לגיל תשע, הגיש האב בבית המשפט למשפחה בתל אביב תביעה לביטול המזונות או להפחתתם.
בית המשפט מצא דמיון בין מקרה זה למקרים אחרים בהם סכום המזונות הופחת כשהילד סירב להיפגש עם אביו ולכן קיבל את התביעה והפחית את המזונות ל-1,500 שקל בחודש.
האב והאם ערערו שניהם על פסק הדין ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעור האם והחזיר את דמי המזונות המקוריים.
שופטי המחוזי נימקו את החלטתם בכך שלא ניתן לייחס לבת את הסירוב לקיים קשר עם אביה והיא אינה אשמה במצב. בנוסף, הפחתת דמי המזונות, בהתחשב בהכנסתה הנמוכה של האם, עלולה לפגוע בצרכים הבסיסיים של הילדה.
השופטים ציינו כי לדעתם "לא כלו כל הקיצין" ביחס לאפשרות קיומו של קשר בין האב לבת ועליו למצות מול האם את כל ההליכים הנוגעים לקיום הסדרי הראייה. עוד כתבו השופטים כי אם המצב לא ישתנה לאחר שתגיע הילדה לגיל 15 יש מקום לבחינת ההחלטה מחדש.
האב לא ויתר וביקש רשות ערעור בבית המשפט העליון. לדבריו, הוא נקט בהליכים רבים כדי לאפשר את הסדרי הראייה וההחלטות השיפוטיות ניתנו לטובתו אך האם עדיין עומדת בסירובה.
לדבריו, לא הוכח כי הפחתת סכום המזונות הייתה פוגעת באופן ניכר ברווחתה של הבת ולנוכח הנסיבות העגומות יש הצדקה לבטל את המזונות או לכל הפחות להפחית אותם לסכום מינימאלי של 800 שקל.
עלול לפגוע בצרכיה הבסיסיים
השופט מני מזוז ציין כי הוא כלל לא בטוח שניתן להחיל במקרה זה את ההלכות הנוגעות ל"בן סרבן" שכן לא מדובר בבת המתנכרת לאביה ומסרבת לראותו אלא בילדה שרק לאחרונה נודע לה על קיומו.
השופט הבהיר כי כפי שקבעו הערכאות הקודמות, הבת אינה אשמה בהיעדר הקשר ומדובר במצב בו האם מסרבת לקיים את ההחלטות שיפוטיות בעניין הסדרי הראייה.
מכל מקום, כתב השופט, אין לפגוע במזונות הבת כשהדבר עלול לפגוע בצרכיה הבסיסיים או ברווחתה הכלכלית.
השופט סיכם כי גם אם ניתן להתייחס לנסיבות כמקרה פרטי של "בן סרבן" עדיין לא מתעוררת כאן שאלה עקרונית כללית ואין הצדקה שערכאה שלישית תדון שוב בעניין. לפיכך דחה השופט את בקשת רשות הערעור.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המבקש: עו"ד אורלי לוי-ברון
- שם ב"כ המשיבה לא צוין בפסק הדין
* עורכת דין לין קורזינר ממשרד קורזינר את קורזינר עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין