חקלאי ממושב צופר שבערבה הבהיר לאזרחית תאילנד יום לאחר שהגיעה לארץ ב-2004 כי "חלק מעבודתה כרוך במתן שירותי מין". היא חששה לאבד את מקום עבודתה והייתה נתונה לניצול במשך כשנתיים וחצי. החקלאי יפצה אותה על עגמת הנפש הרבה והפגיעה באוטונומיה.
מקרה קשה של ניצול יחסי מרות ביחסי עבודה הוכרע לפני מספר ימים בבית משפט השלום בבאר שבע. עובדת זרה מתאילנד, גרושה ואם לשניים, הגיעה לישראל בנובמבר 2004 כדי לעבוד אצל חקלאי ממושב צופר שבערבה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין נזקי גוף
בתביעה שהגישה נגדו לפני כ-5 שנים היא טענה כי יום למחרת הגעתה הוא הבהיר לה "שחלק מעבודתה בישראל כרוך במתן שירותי מין". לדבריה, הוא איים עליה שאם לא תשתף עמו פעולה הוא יחזיר אותה לתאילנד והיא תאבד את זכותה לעבוד ולהתפרנס בישראל. התובעת הסבירה כי על מנת להגיע לישראל גייסה את כל הונה וחששה מאוד מהאפשרות שתיאלץ לחזור לארצה שכן משכורתה שימשה לפרנסת אמה וילדיה שנותרו שם.
התובעת סיפרה כי במשך כשנתיים וחצי הנתבע היה אוסף אותה לפחות פעם בשבוע מהשדה לוקח אותה לעשות מסאז' ללקוחות ובין השאר כופה עצמו עליה. לדבריה, היא חשה כשבויה שלו והוא ניצל את מצוקתה והכריח אותה לשכב עמו.
לטענתה, מאז האירועים היא מתקשה ליצור קשיים חברתיים, חיה בהרגשה שנוצלה והושפלה והדימוי העצמי שלה נפגע. את תביעתה הגישה האישה לאחר שהחקלאי הורשע בהליך פלילי בבעילה תוך ניצול יחסי מרות בעבודה ועל בסיס הכרעת הדין בהליך זה (בשנת 2013 נגזרו עליו 4 חודשי עבודות שירות ופיצוי של 3,000 שקל למתלוננת - התובעת כאן).
היא דרשה פיצוי של כ-550,000 שקל על הפגיעה בכבודה ובאוטונומיה שלה בעילה של "הפרת חובה חקוקה" תוך שהיא מסתמכת על הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
הנתבע מצדו הציג גרסה שונה לחלוטין וחזר על טענות ההגנה שהעלה בהליך הפלילי. לדבריו, בשנת 2004 הקים חדר טיפולים וחיפש עובדת. אחיה של התובעת שעבד אצלו באותה תקופה כמנהל עבודה הציע את התובעת שהייתה עדיין בתאילנד. לדברי הנתבע, נמסר לה הן על ידי האח והן על ידי חברת כוח האדם כי מדובר בעבודה חקלאית ובעיסויים.
לדבריו, מכיוון שלא היה לה ניסיון הוא ערך לה אימוני העיסויים מספר חודשים שבמהלכם התפתח ביניהם רומן הדדי מתוך רצון חופשי והוא מעולם לא כפה עצמו עליה.
לא מערכת שוויונית
השופטת נעם חת מקוב דחתה את גרסת הנתבע בהסתמך על קביעות בית המשפט בהליך הפלילי שלפיהן הוא קיים יחסים עם התובעת תוך ניצול יחסי מרות, וכי בשום שלב לא הייתה ביניהם "מערכת יחסים שוויונית ורצונית".
היא הוסיפה כי גם אם התובעת ידעה לפני הגעתה לארץ כי תעסוק במסאז', אין בכך עדיין הסכמה לתת שירותי מין לנתבע.
לדברי השופטת, אמנם לא ניתן להסתמך על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לצורך העוולה של הפרת חובה חקוקה כפי שביקשה התובעת לעשות, אך ניתן לבסס את תביעתה על הפרת הוראת חוק העונשין האוסרת על קיום יחסי מין תוך ניצול יחסי מרות בעבודה.
השופטת ציינה כי הכרעת הדין בהליך הפלילי מלמדת על המצוקה הרבה ועגמת הנפש שנגרמה לתובעת. עם זאת, היא קבעה כי התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית ולא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים נפשיים.
בנסיבות אלה השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי על עגמת הנפש והפגיעה באוטונומיה שלה בסכום של 100,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט של 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד של 13,200 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד טל פרדמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד צבי זינגר
* עורך דין יריב רז עוסק בדיני נזיקין ובדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין