רע"פ 913/14 שלמה מוצאפי נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י' רז-לוי; ר' יפה כ"ץ– סג"נ; י' צלקובניק), בע"פ 48185-05-13, מיום 8.1.2014, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ד' בית אור), בת"פ 1298-07, מיום 16.12.2012, וכן נדחו ערעוריהם של המבקש ושל המשיבה על גזר הדין, מיום 11.3.2013.

רקע והליכים קודמים

2. כתב האישום שהוגש בעניינו של המבקש, מתאר מסכת ארוכה של קיום יחסי מין בין המבקש למתלוננת, תוך ניצול יחסי מרות מצידו. המתלוננת היא אזרחית תאילנד, אשר הגיעה לארץ בשנת 2004, לאחר שניתן לה רישיון לעבודה בחקלאות, אצל המבקש. למעשה, עבדה המתלוננת במתן עיסויי גוף ללקוחות, בהוראתו של המבקש. זמן קצר לאחר שהחלה המתלוננת לעבוד אצל המבקש, הוא החל לקיים עמה יחסי מין באופן תדיר. כך היה במשך כשנתיים, כאשר לאורך כל התקופה ציין המבקש כי הוא משלם את שכרה של המתלוננת, וכי אם היא איננה מעוניינת לעבוד אצלו בהתאם לדרישותיו, היא תיאלץ לחזור לתאילנד.
3. המבקש הודה בכך שהעסיק את המתלוננת ובכך שקיים עמה יחסי מין, וטענת ההגנה שלו, כפי שהוצגה בפני בית משפט השלום בבאר שבע, היתה כי בינו לבין המתלוננת התפתח רומן. בית משפט השלום קבע, כי יסודות העבירה של בעילה תוך ניצול יחסי מרות הוכחו מעל לספק סביר. עוד נפסק, כי גם אם התפתח "רומן כלשהו" בין השניים, המקרה הנדון אינו אחד מהמקרים יוצאי הדופן, בהם קיומו של רומן מהווה הגנה מספקת למעביד מפני הרשעה בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה. זאת, לאור "מאזן הכוחות" בין המבקש למתלוננת. לפיכך, ביום 16.12.2012, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה, לפי סעיף 346(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: חוק העונשין). לצד זאת, זוכה המבקש מעבירה של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות, לפי סעיף 348(ה) לחוק העונשין, בנימוק שעבירה זו "נבלעת" בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה.

4. בגזר הדין, שניתן ביום 11.3.2013, התייחס בית משפט השלום לתוכנו של תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, שבו פורטו נסיבותיו האישיות, וכן להמלצת שירות המבחן, להשית על המבקש עונש של עבודות שירות ומאסר מותנה. לאחר זאת, עמד בית המשפט על חומרת העבירה בה הורשע המבקש, ועל נסיבותיה המחמירות, בהיות המתלוננת עובדת זרה התלויה במבקש, אשר ניצל זאת לשם קיום יחסי מין עימה. לקולה, שקל בית המשפט את פרק הזמן שחלף בין ביצוע העבירות לבין מועד מתן גזר הדין. בהמשך, השית בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים; ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 ש"ח.

5. המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, והמשיבה ערערה על קולת העונש. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים בפסק דין מיום 8.1.2014. בית המשפט המחוזי קבע, כי נסיבות המקרה מבטאות "עליונות ניכרת" של המבקש, ויחסי הכוחות בין המבקש למתלוננת היו בלתי שוויוניים, כך שהפערים ביניהם ניכרו "במלוא חריפותם ועוצמתם". עוד הודגש, כי המבקש היה ער לפערים אלו, ובכך התקיים היסוד הנפשי של מודעות ל"ניצול" המתלוננת. אשר לגזר הדין, בית המשפט המחוזי ציין כי העונש שהושת על המבקש הוא קל ביותר, ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה. ואולם, מכיוון שהנסיבות המחמירות שפורטו בכתב האישום בנוגע לאופן הניצול והאיום על המתלוננת לא הוכחו בבית משפט השלום, וכן לאור נסיבותיו האישיות של המבקש, נמנע בית המשפט המחוזי מלהתערב בגזר הדין.

בקשת רשות הערעור

6. בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי בהכרעת דינו של בית משפט השלום, נמנע בית המשפט מלקבוע קביעות עובדתיות ולנמק כיצד הוכחו יסודות העבירה. עוד מלין המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לטענתו דחה את טענותיו "מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים ומבלי לנתח את גרסת המבקש לגופא על כל פרטיה ותיאוריה". המבקש חוזר וטוען, תוך שהוא מתבסס על גרסתו שלו בלבד, וכי בינו לבין המתלוננת התנהל "רומן מכובד ועדין". המבקש מוסיף וטוען, כי בית המשפט אימץ חלקים מגרסתו העובדתית, בעניין אלמנט ההסכמה מצד המתלוננת לקיום יחסי המין, ומכאן מסיק המבקש, כי היה על בית המשפט לאמץ את כל הגרסה הזו, כמקשה אחת, ולקבוע כי לא היה כל ניצול מצידו. עוד נטען, כי מפסק דינו של בית משפט השלום עולה קביעה מרחיקת לכת, ולפיה כל יחסי מין בין מעסיק לעובדת זרה הם אסורים, גם אם התרחשו במהלך "רומן".

דיון והכרעה