השפעות הניתוח לתיקון בקע טבורי מנעו ממנו לגרוף רווחים של פרויקט ביטוחי עליו עמל שנים
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף של בן 55 כנגד מדינת ישראל כבעליה של בית החולים ע"ש סוראסקי ("איכילוב"). השופטת שלומית יעקובוביץ קיבלה את טענת התובע להפסדי שכר ניכרים שנגרמו לו בשל מצבו הרפואי לאחר ניתוח רשלני שעבר.
הניתוח בוצע לפני כעשור. התובע, במקצועו סוכן ביטוח, ניגש בשלהי 2012 לבית החולים כדי לעבור ניתוח לתיקון בקע טבורי. הניתוח לא צלח והוא נאלץ לעבור סדרת ניתוחים מתקנים. האחרון בהם בוצע ב'אסותא' ביולי 2015, במהלכו הופרדו בין היתר הידבקויות שנוצרו במעיים של התובע. בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם התובע צוין כי הוא נמצא בסיכון גבוה להופעת חסימת מעיים בעתיד.
בנובמבר 2017 הוגשה התביעה לבית המשפט באמצעות עו"ד אנה אונגר ממשרד עו"ד אונגר שויגמן. בשלב מסוים של ההליך, המדינה הסכימה לאחריותה ברשלנות והדיון התמקד בסוגיית הנזק. לטענת התביעה עובר לניתוח הראשון הוא היה סוכן ביטוח מצליח שנמצא בעיצומו של 'פרויקט חייו' – ביטוח עובדי עיריית באר שבע בביטוח "קולקטיב".
התובע סיפר כי מדובר בביטוח שהפוטנציאל הכלכלי הטמון בו נמצא בצירופו של עובד עירייה שפרש מעבודתו לביטוח פרטי ("זכות ההמשכיות"). סוכן הביטוח גוזר קופון על הצירוף וכך קוצר את פרי עמלו. ואולם לדברי התובע בעקבות השלכות הניתוח נמנע ממנו להמשיך ולהעניק שירות למבוטחי הקולקטיב, והוא הוחלף בסוכן אחר. לדבריו מדובר ביותר מ-4 מיליון שקל אותם איבד לנוכח מצבו.
התובע הוסיף כי עובר לניתוחים הוא היה אדם פעלתן ונמרץ שניהל זוגיות. בין היתר הוא סיפר שבזמנו החופשי עבד כמדריך טיולים והוציא לפועל טיולי ג'יפים. כמו כן אהב לעסוק בספורט אתגרי ולבלות בטיולים בארץ ובחו"ל. ואולם בעקבות הניתוחים הפך לטענתו לאדם בודד ומסוגר והוא גם אינו יכול לשוב לפעילות ספורטיבית.
הנתבעת, שיוצגה באמצעות עו"ד לירון ליברמן, טענה מנגד כי לאחר הניתוח האחרון התובע שב לפעילות מלאה וממילא לא נגרמה לו כל נכות תפקודית. לשיטתה אין לתובע הפסדי השתכרות כלשהם כתוצאה מהפסקת הקולקטיב מאחר והוא שב לעבוד באופן רגיל ושגרתי.
אהב לחקור מערות
אבל השופטת יעקובוביץ דחתה טענות אלה. לדבריה התובע עמד בנטל ההוכחה לקיומה של נכות תפקודית. מצבו הרפואי של התובע בתקופה שבין הניתוח הראשון (2012) לאחרון (2015) הגביל את תפקודו, לדברי השופטת, בצורה משמעותית. לפיכך היא קבעה לתובע 15% נכות תפקודית.
בהמשך קבעה השופטת שהתובע הוכיח קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לאחר הניתוח הראשון לבין אובדן רווחי הקולקטיב. ואולם בכל הנוגע לכימות הנזק נתקלה השופטת בקושי ראייתי.
בנסיבות אלה היא פסקה לתובע פיצוי על דרך האומדן בסך 750,000 שקל. גם ברכיב הכאב וסבל היא פסקה לתובע – שלפני הניתוחים אהב לחקור מערות להנאתו – פיצוי מרשים של 350,000 שקל.
עבור ראשי הנזק הנוספים – הפסדי השתכרות לעתיד, עזרת הזולת והוצאות רפואיות – פסקה השופטת לתובע 435,000 שקל נוספים.
בנוסף נפסקו לטובתו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 359,190 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין