חברת הניהול ומפעילת החניון בבית נוח חויבו לפצות את הנפגעת. בית המשפט קבע שהן התרשלו כשלא התקינו שלטים ברורים וחיישן שמזהה תנועת הולכי רגל
השופטת חדוה וינבאום וולצקי קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שנפגעה בראשה ב-2012. התאונה התרחשה כשהתובעת עברה מתחת לזרוע חשמלית של מחסום מכוניות שהיה מותקן ביציאה מחניון הצמוד ל"בית נוח" (בניין משרדים ברמת גן). המחסום ירד, פגע בראשה והיא נותרה עם נכות. בית המשפט מצא שהחברות שהיו אחראיות על החניון היו צריכות לצפות את הסכנה ולהתקין אמצעי זהירות.
התובעת, ילידת 1967, סיפרה שבדצמבר 2012 הגיעה בפעם הראשונה למשרדי מס הכנסה שנמצאים בקומה השישית בבניין בית נוח. לאחר שסיימה את ענייניה שם, נכנסה לאחת המעליות על מנת להגיע לקומת הכניסה של הבניין.
לאור תקלה שקרתה במעלית היא החליטה לרדת במדרגות הבניין עד שהגיעה לדלת שמעליה היה שלט גדול ומואר בו היה כתוב "יציאה". על הדלת עצמה היה כתוב "יציאת חירום" ו- "יציאה לחניון".
התובעת העידה כי פתחה את הדלת וראתה מולה את רחוב במרחק של כ-20 מטר. לדבריה, החלה ללכת לכיוון הרחוב כשלפתע הרגישה חבטה עזה בראשה, נפלה על הרצפה ואז הבחינה כי המחסום "נפל" עליה.
היא ציינה כי במהלך הליכתה מדלת הבניין עד למקום האירוע היא לא ראתה את המחסום, כיוון שהמחסום היה מורם למעלה והוסתר על ידי הביתן של השומר.
לדבריה, הנתבעות (חברת הניהול של בית נוח ומפעילת החניון) התרשלו בין היתר כשלא תלו שלט על הדלת כי אין מעבר מהבניין לרחוב ולא התקינו, לא הזהירו מפני המחסום ולא הקצו מעבר בטוח להולכי רגל.
הנתבעות מצידן טענו כי פעלו בצורה מקצועית ואחראית. הן ציינו כי על הדלת ממנה יצאה התובעת היה מצוי שלט ברור ובו כתוב כי מדובר ב"יציאה לחניון" וביציאת חירום בלבד. משכך לשיטתן, אין לתובעת אלא להלין על עצמה כאשר בחרה להספיק לצאת תחת המחסום המהווה מעבר לכלי רכב בלבד.
הזרוע מוסתרת
השופטת חדוה וינבאום וולצקי מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה את התביעה.
היא ציינה שלפי חומר הראיות כאשר מכונית עוברת מתחת למחסום וכתוצאה מכך המחסום מתרומם, הזרוע של המחסום מוסתרת מאחורי ביתן השומר.
השופטת כתבה עוד כי לפי הפסיקה העדר קיומו של חיישן שיעצור את ירידתו של המחסום כשאדם עובר במקום, עולה כדי הפרת חובת הזהירות של בעלי החניון ומפעיליו כלפי העוברים ושבים.
השופטת קבעה שהיה על חברת הניהול לחסום את דלת היציאה או לתלות עליה שילוט ברור אשר יזהיר כי אין מעבר להולכי רגל. מפעילת החניון היתה צריכה להתקין חיישן במחסום באופן שיזהה גם מעבר של הולכי רגל ולא רק של מכוניות.
עם זאת, היא הגיעה למסקנה שגם לתובעת אשם תורם בשיעור נמוך (10%) שכן מדובר היה במקום שאינו מוכר לה והיא הייתה צריכה לנקוט בזהירות ולראות שהדרך פנויה ולא נשקפת לה סכנה.
באשר לנזק, התובעת אובחנה עם פיברומיאלגיה לאחר התאונה ונותרה עם כאבים בצוואר ובגב. בפסק הדין נקבע שנכותה התפקודית עומדת על 30%.
בסופו של דבר חויבו הנתבעות לשלם לתובעת 1,438,490 שקל ולאחר הפתחתת תגמולי ביטוח לאומי (התאונה הוכרה כתאונת עבודה) סך של 824,870 שקל.
הנתבעות חויבו בנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% ובהוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד קליין ואח', עו"ד בן צבי ואח'
- ב"כ הנתבעות: עו"ד אלרום ואח'
- ב"כ הצד השלישי: עו"ד נשיץ ואח'
עו"ד עמית אוריה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין