"ניכור לעת זקנה": דירת ניצולת השואה הושבה לעיזבון - פסקדין

בתה של הקשישה קיבלה את הדירה לאחר שניתקה אותה מבני המשפחה ושכנעה אותה שבתה האחרת גנבה ממנה כספים. ביהמ"ש ביטל את המתנה

בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה לביטול עסקת מתנה, במסגרתה העבירה ניצולת שואה קשישה את דירתה לאחת משתי בנותיה. השופטת גלי רון התרשמה שההעברה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת, ובצל תופעת "ניכור לעת זקנה". התוצאה: השבת הנכס לעיזבון המנוחה וחיוב הבת מקבלת המתנה בכ-450 אלף שקל. 

מדובר בניצולת שואה אלמנה, אם ל-2, אשר עד ל-2017 הייתה בעלת הדירה נשוא ההליך. ביוני אותה שנה חתמה המנוחה על מסמכי מתנה, והעבירה את דירתה לבתה-הנתבעת ללא תמורה. כשנתיים וחצי לאחר מכן הגישה הבת השנייה, התובעת, את תביעתה לביטול עסקת המתנה, בטענה כי מדובר במהלך שנעשה עקב השפעה פסולה וניצול חולשת האם.

לטענת התובעת, אחותה ניהלה נגדה "מסע הסתה והכפשה חמור", במסגרתו ניתקה את אימן מבני משפחתה, מנעה ממנה קשרים חיצוניים, ואף גרמה לה להאמין כי כספה נגנב על-ידה. בתוך כך נטען כי האחות חטפה את האם אליה לארה"ב, ללא תיאום עם גורמים רלוונטיים, תוך בידודה והעמקת תלותה בה. בקשת התובעת, בנסיבות הללו, הייתה להצהיר על עסקת המתנה כבטלה.

מנגד טענה מקבלת המתנה שהאם העניקה לה את הדירה מרצונה חופשי ומיוזמתה, מתוך הבנה מלאה של המשמעות. לדבריה לא הייתה שום השפעה בלתי הוגנת. הקשר בין אחותה לאימה היה רופף ממילא, והאחרונה היא שבחרה להעדיף אותה ואף לעבור להתגורר עמה בארה"ב. לשיטת הנתבעת, לא הוכחו המאפיינים של "ניכור לעת זקנה".

ניכור והשפעה

אלא שהשופטת רון קבעה כי דווקא מתקיימים המאפיינים הללו במקרה החמור שלפניה. להתרשמותה, המנוחה פיתחה תלות רגשית וכלכלית בבתה-הנתבעת, אשר הרחיקה אותה מסביבתה, ואף השפיעה על תפיסתה לגבי בתה השנייה, היא התובעת.

"במועד עסקת המתנה", כתבה השופטת, "רבקה (=האם, ש"ב) הייתה תלויה באורנה (=הנתבעת, ש"ב), אשר טיפלה בענייניה השוטפים. שהותה של רבקה עם אורנה בארה"ב העמיקה את תלותה באורנה, שהרי רבקה העידה כי היא אינה דוברת היטב את השפה האנגלית. תלות זו נמשכה עד למועד פטירת רבקה, היות שרבקה נותרה ללא רכוש וללא דמי שכירות, וכל אימת שנזקקה לכספים, היא נדרשה לפנות לאורנה לצורך כך".

בתוך כך הודגש שקשה להבין מלכתחילה מדוע בחרה האם, כביכול, להיפרד מהנכס היחיד שלה לטובת אחת מבנותיה. סוכם שמקבלת המתנה ניצלה את זקנתה וחולשתה של אימה, את מצבה הקוגניטיבי המידרדר ואת תלותה בה – תוך שהסיתה אותה כנגד אחותה-התובעת, ותוך שגרמה לה לחשוב כי הלה גנבה את כספה.

"אורנה פעלה מתוך מטרה להשתלט על רבקה ולהרחיק ממנה את שרה (=התובעת, ש"ב) ואת בני המשפחה האחרים. אורנה פגעה בטובתה של רבקה וביכולתה להיות בקשרים מיטיבים עם שרה, נכדיה וניניה", הטיחה השופטת בנתבעת. היא ציינה, אגב כך, שעלה ממסכת הראיות כי רצון המנוחה האותנטי, הלכה למעשה, היה לחלק את רכושה שווה בשווה בין שתי בנותיה.

בנסיבות אלה הורתה השופטת על ביטול עסקת המתנה והחזרת הדירה על-שם האם, תוך חיוב מקבלת המתנה להשיב לעיזבון שכירות שגבתה לאורך השנים, בסך כולל של 400,960 שקל. הובהר, לעניין זה, שעליה להחזיר שכירות שקיבלה/תקבל מאפריל 2026 ואילך, בסך 4,900 שקל לחודש. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לאחותה ולעיזבון אימה הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.

• ב"כ שרה: עו"ד יהודית מייזלס ו/או עו"ד מיכל לוי
• ב"כ אורנה: עו"ד ראובן שרגיל ו/או עו"ד מלי שרגיל ו/או עו"ד גל שרגיל
• ב"כ רבקה: עו"ד רוני עזרא (האפוטרופוס לרכושה)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.