תקופת הפסילה של נהג שלא הפקיד את רישיונו במשך 17 שנה טרם החלה

לפסק הדין בעניין מדינת ישראל נגד פרץ

בית המשפט לתעבורה באשדוד קבע, כי תקופת הפסילה אשר גזר בית המשפט על נהג, תחושב רק מהיום בו הפקיד מי שנפסל את רשיונו או תצהיר המלווה באישור על פקיעת רשיונו, ולא מיום מתן גזר הדין. לפיכך, במקרה זה, הנאשם עדיין פסול מלנהוג למרות שחלפו למעלה מ- 17 שנה מיום מתן גזר הדין.

ביום 14.3.91, נדון הנאשם בהעדרו, בין היתר ל- 15 חודשי פסילה בפועל. למרות חלוף הזמן הרב, עד היום לא הפקיד הנאשם את רישיון הנהיגה שלו, או תצהיר המאשר העדרו של רישיון נהיגה.

סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע לגבי עונש של פסילת רישיון נהיגה, כי בחישוב תקופת הפסילה, לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות. בית המשפט העליון קבע, כי לאור נוסח החוק, הרי שאין חישוב פסילה בדיעבד, אלא מיום בו הופקד רשיון הנהיגה או התצהיר לבית המשפט.

השופטת גילת שלו דחתה את טענת הנאשם להתיישנות העונש, וקבעה,כי אמנם במקרה הנדון נוצר מצב בו הנאשם פסול בפועל מלנהוג מזה למעלה מ- 17 שנה, ולמרות זאת, הפסילה שהוטלה עליו טרם החלה להימנות, אך אין לו אלא להלין על עצמו, שכן לא טרח למלא את הוראות החוק בתקופה הארוכה שחלפה.

• ב"כ המאשימים:
• ב"כ הנאשמים: עו"ד סבן צורי

לפסק הדין בעניין מדינת ישראל נגד פרץ

למדור: תעבורה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.