השופט א' א' לוי:
1. בפנינו שלוש בקשות לרשות ערעור, בהן שבה ועולה שאלת פרשנותה של תקנה 557 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, הקובעת כיצד נוהגים במי שנפסל על ידי בית המשפט מהחזיק ברישיון הנהיגה, כאשר תוקף רישיונו פקע (הפקדתו בבית המשפט) או שאבד (הפקדת תצהיר על האובדן). המייחד את שלושת המבקשים הוא שתוקף רישיונם פקע זמן ניכר לפני ביצוען של העבירות עליהן הם נקראו לתת את הדין, ועתירתם המשותפת היא כי מניינה של תקופת הפסילה שהושתה על כל אחד מהם, יתחיל בימים בהם ניתנו גזרי הדין בעניינם, גם אם לא טרחו להפקיד את הרישיון בבית המשפט או להגיש תצהיר על אובדנו. להלן העובדות הדרושות להכרעתנו:
א. רע"פ 4446/04 - תוקף רישיון הנהיגה של המבקש, ניסים ביטון (להלן: "ביטון"), פקע בשנת 1996. ביום 31.3.98 נמצא כי ביטון היה מעורב בתאונה שנגרמה, בין היתר, עקב כך שנהג ברכב באי-זהירות וללא שמירת מרחק.
בתאריך 28.5.99 היה ביטון מעורב בתאונה נוספת, במהלכה פגע עם רכב בו נהג במכונית חונה. גם הפעם יוחסה לביטון עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, וכן נהיגה ללא רישיון וביטוח תקפים; ביטון הודה בעובדות שיוחסו לו בשני התיקים, ובית המשפט לתעבורה גזר לו, בחודש מרץ 2001, בנוכחותו, קנס בסך של 750 ש"ח, 6 חודשי מאסר על-תנאי, ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שנתיים בפועל ו-6 חודשים על-תנאי.
גזר הדין בעניינו של ביטון ניתן בחודש מרץ 2001, אולם הוא לא פעל כמצוותה של תקנה 557, כאשר נמנע הן מלהמציא את רישיון הנהיגה לבית המשפט, והן ממסירת תצהיר על אובדנו.
בשנת 2004 עתר ביטון בפני בית המשפט לתעבורה, לקבוע את מועד תחילת מניינה של תקופת הפסילה מיום מתן גזר-הדין, היינו מחודש מרץ 2001. בקשה זו נדחתה, וערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה אף הוא, תוך שבית המשפט מוסיף ואומר את אלה:
"ההלכה המשפטית הנוהגת בסוגיה זו היא ברורה ועל פיה יש לחשב את מניין תקופת הפסילה מיום הפקעת רישיון הנהיגה של המבקש או לחלופין הפקדת תצהיר בנדון. אמנם זו ההלכה הנוהגת אך אינני יכול לפסול על הסף אפשרויות תיאורטיות שבהן בית המשפט יקבע כי על אף העדרו של תצהיר כאמור, ניתן לקבוע שהנאשם או המבקש באותו עניין לא נהג ברכב מאז מתן גזר-הדין, ודומה שמקרה זה בחלקו מתאים ליישום אותו חריג לכלל ..." (עמ' 3 להחלטה).
ב. רע"פ 5217/05 - בחודש מאי 1989 פקע תוקף רישיון הנהיגה של המבקש, דהן חיים (להלן: "דהן"). בחודש יולי 1999 הוא נמצא נוהג ברכב ללא רישיון תקף.
דהן לא התייצב למשפטו, ונדון בהעדרו, בחודש יוני 2000, ל-5 שנות פסילה ו-5,000 ש"ח קנס. בקשה שהגיש דהן לבית המשפט לתעבורה בשנת 2004 לביטול פסק-הדין, נדחתה. מאידך, ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש התקבל, והקנס הועמד על סך של 1,500 ש"ח, בעוד שתקופת הפסילה הועמדה על 3 שנים.
בעקבות כל אלה הגיש דהן לבית המשפט המחוזי את מה שהגדיר כ"בקשה לחישוב הפסילה", ובה עתר לכך שמניינה של תקופת הפסילה יחל ביום בו ניתן גזר הדין בעניינו בבית המשפט לתעבורה (י"ח בסיוון תש"ס - 21 ביוני 2000). לחלופין, הוא עתר שמניינה של תקופת הפסילה יתחיל ביום 2.2.2003, הוא היום בו נגזר לו עונש פסילה בתיק אחר(תיק מספר 242960/93 של בית המשפט לתעבורה בנתניה), ובו הפקיד תצהיר כדרישת תקנה 557. בקשה זו נדחתה.
ג. רע"פ 5218/05 - תוקף רישיון הנהיגה של המבקש, צבי ויכסלפיש (להלן: "ויכסלפיש") פקע בחודש אוקטובר 1988. לאחר כעשר שנים (בחודש אוקטובר 1998), נמצא ויכסלפיש נוהג ברכב ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח תקפים. הוא לא התייצב למשפטו שהתקיים בחודש ינואר 1999, ונדון בהיעדרו לקנס בסך 2,000 ש"ח ושנתיים פסילה.
בשנת 2004 נדחתה בקשתו של ויכסלפיש לביטול גזר-הדין על ידי בית המשפט לתעבורה, וכך היה גם גורלו של ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. בעקבות כך פנה ויכסלפיש לבית המשפט לתעבורה בבקשה לקבוע כי מניין תקופת הפסילה יתחיל ביום גזר-הדין, היינו, מחודש ינואר 1999, ובקשה זו נדחתה. גם הפעם השיג ויכסלפיש על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי, והשגותיו נדחו.
בחודש כסלו תשס"ה (18.11.2004) באה בקשתו של ויכסלפיש למתן רשות ערעור בפני חברתי השופטת מ' נאור שהורתה בזו הלשון:
"הבקשה תועבר להרכב לדיון בשאלה כיצד תימנה פסילת רישיון נהיגה בנסיבות שבהן, מצד אחד, רישיון הנהיגה לא נמצא בידי בעליו, אך מצד שני, הרישיון לא אבד (תקנה 557 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, אשר תוקנה בשנת תשס"ג)."
לנוכח השאלה המשותפת העולה בשלוש הבקשות, החלטנו לדון בהן במאוחד.
2. סעיף 42 לפקודת התעבורה עוסק בפסילה וחישוב תקופתה, ולהלן נוסחו המלא של הסעיף:
"(א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט אחרת.
(ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.
(ג) בחישוב הפסילה לא יבואו במניין: