תקופת הפסילה טרם החלה משלא הפקיד הנהג את רישיונו במשך 17 שנה

ביום 14.3.91, נדון הנאשם בהעדרו, בין היתר ל- 15 חודשי פסילה בפועל. למרות חלוף הזמן הרב, עד היום לא הפקיד הנאשם את רשיון הנהיגה שלו, או תצהיר המאשר העדרו של רשיון נהיגה.

ביום 15.6.08, הגיש הנאשם בקשה לחישוב הפסילה, וביקש כי הפסילה שהוטלה עליו תימנה מיום מתן גזר הדין, וציין בתצהיר שליווה את הבקשה, כי משנת 1992 לא הוציא רשיון נהיגה, כי ממתן גזר הדין ועד היום לא נהג, וכי במשך כ- 16 שנים מסרב משרד התחבורה לאפשר לו להתחיל בהליכים להוצאת רשיון נהיגה חדש, וכי דרשו ממנו אישור על הפקדת הרשיון או תצהיר, בבית המשפט.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 27.10.08, טען ב"כ הנאשם לחילופין, כי יש לקבוע שעונש הפסילה התיישן.

המאשימה התנגדה לבקשות, וטענה כי תצהירו של הנאשם אינו נכון, שכן לאחר מתן גזר הדין,  במהלך שנת 1992, ביצע הנאשם עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה. עוד טענה ב"כ המאשימה כי לאור הוראות החוק ולאור הפסיקה, חישוב הפסילה ייעשה רק מהיום בו הפקיד מי שנפסל את רשיונו או תצהיר המלווה באישור על פקיעת רשיונו. לגבי טענת התיישנות העונש, טענה המאשימה, כי בית משפט זה אינו מוסמך לקבוע שעונש התיישן, אלא רק שופט בית משפט שלום.

בסעיף 42 לפקודת התעבורה, נקבע הסדר מיוחד לגבי עונש של פסילת רשיון נהיגה, כדלהלן:

(א)               (א)                פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל 

             ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

            (ג)        בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין :

(1)      (1)       התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך   

        שנקבעה;
(2)   תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל   

        כאמור.
 

ההוראה המשלימה לסעיף 42 (ג)(1) לפקודה נקבעה בתקנה 557 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 כמפורט להלן :

(א)       הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר- תוקף אותה שעה.

(ב)        הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה.

בית המשפט העליון קבע במספר רב של החלטות, כי לאור נוסח החוק, הרי שאין חישוב פסילה בדיעבד, אלא מיום בו הופקד רשיון הנהיגה או התצהיר לבית המשפט.

וכך נקבע ברע"פ 4446/04 - ניסים ביטון נ' מדינת ישראל :