צעיר שהתגייס לצה"ל שוחרר לאחר שהתפרצה אצלו מאניה פסיכוטית. משרד הביטחון סבר שהמחלה נגרמה עקב אירועים שהתרחשו לפני הצבא אך שופטי המחוזי השתכנעו שיש קשר לדברים שקרו במהלך שירות.
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב קיבל ערעורו של חייל משוחרר שביקש להכיר בו כנכה צה"ל בשל "הפרעה דו-קוטבית" שפרצה במהלך שירותו הצבאי. סגנית הנשיא יהודית שבח, והשופטים יונה אטדגי ושאול שוחט, אף חייבו את משרד הביטחון לשלם למערער הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
המערער התגייס לחיל הים ב-2011 עם פרופיל 97. בשנתיים שלפני הגיוס הכו בחייו מספר אירועים לא פשוטים – אביו קיבל דום לב (ושרד), כלבו מת וחבר של האב מת מדום לב.
המערער לא הסתדר בצבא, בלשון המעטה. במהלך מסדר בטירונות הוא הטיל את מימיו במכנסיים לאחר שהמפקדת לא הרשתה לו ללכת לשירותים. בהמשך, כאשר היה בקורס מפעיל תותח ימי פרצו אצלו כאבי בטן ושלשולים.
במהלך "שבוע שמירה" מצבו הנפשי התדרדר. הוא לא הצליח לישון והחל לדבר ללא הפסקה. בסופו של דבר העניין התפתח למה שאובחן כמאניה פסיכוטית, עד כדי כך שבשלב מסוים הוא אושפז בכפייה בבי"ח שיבא למשך מספר ימים.
בדצמבר 2011, כחמישה חודשים אחרי גיוסו, הוא שוחרר מצה"ל בשל אי כשירות רפואית, לאחר שהפרופיל שלו הורד ל-21 ואובחנה אצלו "הפרעה דו-קוטבית". 3 שנים לאחר מכן משרד הביטחון דחה את תביעתו להכרת בנכות, על סמך חוות דעת מומחה שלפיה המחלה קשורה לאירועים שהתרחשו לפני הגיסו ולא הוכח קשר סיבתי בינה לבין תנאי השירות.
בשנה שעברה, ועדה בראשות השופט שי מזרחי דחתה את ערעורו על בסיס אותה חוות דעת, והצעיר הגיש על כך ערעור לבית המשפט המחוזי באמצעות עוה"ד תמר סיון. בערעור נטען בין היתר כי יש להעדיף את עמדת המומחית מטעם המערער, שקשרה בין המחלה לבין סימני חרדה הולכים וגוברים על רקע השינוי החד באורח חייו של המערער עם גיוסו לצה"ל.
משרד הביטחון, שיוצג על ידי עוה"ד יריב ליגומסקי, טען שהוועדה צדקה בכל קביעותיה, בעוד שדעתה של המומחית מטעם המערער אינה מבוססת על ספרות מקצועית.
נפש רגישה
בעיקרו של דבר, שופטי המחוזי העדיפו את עמדת המומחית וקבעו שיש קשר "ברמה מתקבלת על הדעת" בין השירות הצבאי לבין פרוץ המחלה.
השופט אטדגי, שכתב את פסק הדין, ציין שכשמדובר באדם עם נפש רגישה ניתן להכיר בשינוי מהותי באורח חייו כ"אירוע דחק" שגורם להתפרצות מחלת נפש גם אם השינוי אינו חריג.
השופט אף חלק על עמדת המומחה והוועדה שמצד אחד סברו כי אין מספיק "סמיכות זמנים" כדי לקשור בין מה שקרה למשל בטירונות לבין המחלה, ומצד שני מייחסים אותה לאירועים שהתרחשו הרבה לפני כן.
בנוסף, השופט הצביע גם על "מבחן השכל הישר", והזכיר שהדברים שהמערער חווה במהלך השירות נחוו בנפשו ועל גופו ממש.
בתוך כך השופט קיבל טענה נוספת של המערער, ולפיה צריך היה להתחשב בכך שהמומחה מטעם משרד הביטחון הוא שהמליץ לפסיכיאטר המחוזי על אשפוזו הכפוי של המערער – אשפוז שהיווה עבורו "טראומה".
השופט ציין כי עובדה זו מציבה את המומחה בניגוד עניינים אפשרי, וכתב כי "טבעי הדבר, כי מי שנתן את ההמלצה לאשפוזו הכפוי, ינסה להרחיק את השפעתו של גורם זה על פרוץ המחלה או על ההמחרה, בין אם הדבר נכון ובין אם לאו".
לפסק דינו של בית המשפט המחוזי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין