שופטת: "טופס פתיחת חשבון בנק אינו צוואה"

אישה שניהלה חשבון משותף עם בתה נפטרה. בשלב זה סירבה הבת לחלוק עם שאר היורשים בכספים, על-סמך סעיף 'אריכות הימים' בחשבון. ביהמ"ש קבע שהיתרה שייכת לעיזבון

"טופס פתיחת חשבון בנק אינו יכול להיחשב לצוואה": כך הבהירה לאחרונה השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט מבית המשפט למשפחה בירושלים. היא קיבלה תביעה שהגישו יורשי מנוחה, לקבוע שכספיה - הצבורים בחשבון משותף עם בתה - שייכים לעיזבון. כדי לזכות בכספים, הבת ניסתה להיתלות בסעיף "אריכות ימים" שמאפשר לשותף הנותר בחיים לבצע פעולות בחשבון ללא הגבלה, אך כאמור היא נדחתה.

תחילת הפרשה ב-1998, אז פתחה המנוחה את החשבון נשוא התביעה בבנק לאומי. כעבור ארבע שנים, באפריל 2002, היא צירפה אליו את בתה, הנתבעת. עוד באותה השנה ערכה המנוחה צוואה שלפיה הבת וששת התובעים הם יורשיה בחלקים שווים. לאחר כ-15 שנה, ב-2017, הלכה האם לעולמה וניתן צו לקיום צוואתה.

בשלב זה נתקלו היורשים בסירוב מצד בת המנוחה לחלוק עימם בכספים הצבורים בחשבון, ומכאן תביעתם שהוגשה לבית המשפט ביוני אשתקד. לטענתם, הנתבעת הוכנסה כשותפה לחשבון רק לצורך הנוחות, אבל הכספים שהופקדו בו לאורך השנים הם תגמולי ביטוח לאומי של המנוחה. בקשתם הייתה להצהיר על הכספים הצבורים בחשבון ככאלה השייכים לעיזבון המנוחה, כך שיתחלקו בין כלל היורשים על-פי צוואתה. 

לעומתם טענה הבת כי מאחר והחשבון כולל סעיף "אריכות ימים" שמאפשר לה להמשיך לפעול בחשבון גם אחרי מות המנוחה, הרי שהכספים הצבורים בו שייכים לה. הנתבעת הודתה אומנם שהתקבלו בחשבון דמי ביטוח לאומי השייכים לאימה, ואולם טענה מנגד שגם היא הפקידה לשם כספים - ואין הצדקה לשתף בהם את התובעים.

בנק לאומי, שצורף כנתבע, הותיר את ההכרעה בסכסוך הנוקב לשיקול דעת בית המשפט.

לא הוכחה מתנה

השופטת דבירי-רוזנבלט דחתה את טענת הבת, שמכוח סעיף "אריכות הימים" בחשבון המשותף הכספים שייכים לה בלבד. "הסעיף שלעיל פורש משכבר הימים בפסיקה באופן שקבע כי טופס פתיחת חשבון בנק אינו יכול להיחשב לצוואה", הבהירה.

לדברי השופטת, בהתאם לפסק דין של העליון מלפני כעשור, על הנתבעת - כמי שצורפה לחשבון רק לאחר פתיחתו - להוכיח כי כוונת אימה בזמן אמת הייתה להעניק לה במתנה את הכספים הצבורים בו. לפי אותה פסיקה, עליה להוכיח שני תנאים מצטברים: גמירות דעת של האם להעניק את המתנה; ועיתוי נתינת המתנה - טרם המוות ולא אחריו.

מסקנת השופטת הייתה שהבת לא עמדה באף אחד מהתנאים האמורים. לדבריה היא כלל לא טענה לכוונת שיתוף מצד המנוחה, אלא לזכותה האוטומטית כביכול לקבלת הכספים במלואם, נוכח רישומה כשותפה בחשבון - אלא שכאמור, טענה זו נדחתה ברמה העקרונית.

לזאת הוסיפה השופטת את הודאת הנתבעת במהלך המשפט שיש לה חשבון פרטי משלה, וכי היא לא העבירה ממנו כספים כלשהם לחשבון המשותף - כך שלמעשה, יתרת החשבון כוללת רק הפקדות לזכות האם.

בנסיבות אלה קבעה השופטת כי הכספים שבמחלוקת שייכים למנוחה בלבד, ומדובר בכספי עיזבון. לפיכך היא הורתה לבנק לאומי לחלק את כספי החשבון בהתאם לצו קיום הצוואה של המנוחה.

על-פי הסכם פנימי שנכרת בין התובעים, חלקם בחשבון יועבר לאחת מהם.

הבת הנתבעת חויבה ב-5,000 שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובעים: עו"ד ברק ג'ורדן
• ב"כ הנתבעים: לא צוין

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.