בפניי בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו כספים בחשבון --------- סניף --- בבנק לאומי לישראל שהינו חשבון משותף על שם המנוחה ש. ו. ז"ל (להלן: "המנוחה") ועל שם א. ו., הנתבעת 1 ובתה של המנוחה, (להלן: "הנתבעת") שייכים לעיזבון המנוחה ועל כן יש לחלקם ליורשים על פי הצוואה. כמו כן, עותרים המבקשים למתן צו עשה המורה לבנק המחזיק בכספים (להלן: "הנתבע") להעביר ליורשים את חלקם .
-
המנוחה נפטרה ביום 00.00.17. התובעים והנתבעת הם יורשיה, בחלקים שווים, בהתאם לצו קיום צוואת המנוחה מיום 1.1.02 (להלן: "הצוואה").
-
למנוחה היה חשבון בנק אצל הנתבע אשר נפתח בשנת 1998, ובחודש אפריל 2002 צורפה הנתבעת לחשבונה.
-
עתירה זו עניינה חלוקת כספי העיזבון המוחזקים בבנק נוכח סירובה של הנתבעת לחלוקת הכספים.
טענות התובעים
-
לטענת התובעים, הכספים המוחזקים בחשבון הבנק המשותף הם חלק מהעיזבון והנתבעת הוכנסה כשותפה לחשבון אימם בשנת 2002 , ארבע שנים לאחר פתיחתו, רק לצורך הנוחות. הכספים שהתקבלו לחשבון היו זיכויים מביטוח לאומי להם הייתה זכאית המנוחה ועל סמך כספים אלו נציג הבנק הסיק כי אלו היו הכנסות ממקורות של המנוחה.
-
במשך השנים הנתבעת סירבה לשתף פעולה עם התובעים, היורשים האחרים, והערימה עליהם קשיים בקבלת העיזבון. כך גם במקרה דנן, הנתבעת לא נתנה הסכמתה למסור ליורשים את הכספים מהחשבון.
-
יצוין כי, בין התובעים קיים הסכם לחלוקת הירושה שאושר על ידי בית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 00.00.24 (להלן: "ההסכם"). לפי ההסכם, התובעת 1 – א., תקבל לידיה את מלוא הכספים המגיעים לתובעים מהחשבון. כאמור, כל אחד מהתובעים והנתבעת זכאים ל 1/7 חלקים מעיזבונה של המנוחה, כאשר תובעים 2-6 עיגנו הסכמתם בהסכם להעביר את מלוא הכספים המגיעים להם מהחשבון לתובעת 1, א.. עוד מציינים התובעים כי היורשת א. א. המוזכרת בצוואה אינה יורשת, בהתאם להוראות הצוואה והחלטת בית המשפט מיום 15.5.24.
טענות הנתבעת
-
הנתבעת טוענת כי היא שותפה בחשבון ומאחר והחשבון כולל סעיף "אריכות ימים" כלל הכספים בחשבון שייכים לה.
-
עוד טוענת כי אומנם נכון שדמי ביטוח לאומי שהופקדו בחשבון היו שייכים למנוחה אך גם היא הפקידה כספים לחשבון המשותף.
-
עוד טוענת כי גם לתובעת 2 (להלן: "י."), יש חשבון משותף עם המנוחה בבנק דיסקונט ועותרת לקבל תדפיסים של חשבון זה ועל כן תמהה מדוע מבקשים את הכספים שעל שמה ולא את הכספים שעל שם י.
-
אציין עוד כי הנתבעת העלתה טענות רבות על תקפותה של הצוואה שניתן לה תוקף שיפוטי ולא אפרט אותם ולא אדרש להם בהעדר רלוונטיות ובהינתן שהצו חלוט. כן העלתה טענות פרוצדורליות בנוגע לייצוג המבקשים על ידי באי כוחם שלא מצאתי לתת להן משקל.
-
הנתבעת חוזרת וטוענת כי מאחר והיא שותפה בחשבון הבנק הכספים שייכים לה וכי נטל ההוכחה הוא על התובעים להוכיח אחרת.
טענות הנתבע
-
הנתבע משאיר לשיקול דעת בית המשפט ויכבד החלטתו.
בירור ההליך
-
הליכים בין הצדדים מתנהלים מאז שנת 2017, ונדונה תקפותן של מספר צוואות של האם המנוחה, עד אשר ביום 00.2.24 ניתן צו קיום לצוואת האם משנת 2002. התובעת הייתה מיוצגת בחלק מההליכים, ברם, מהמועד בו אינה מיוצגת, היא אינה תומכת את כתבי טענותיה בתצהיר, על אף שבעבר ניתנו החלטות חוזרות ונשנות בעניין.
-
לעניין טענות שהעלתה הנתבעת בנוגע לחשבון משותף שהיה לי. עם המנוחה, על אף שזו לא הסוגייה בתביעה, ניתנו צווים ולאחר קבלת הצווים התברר כי אין בטענה זו ממש. הומצאה עמדת בנק דיסקונט לפיו למנוחה לא היו חשבונות בנק אצלם (לא לבד ולא ביחד עם צדדים שלישיים ) לכל הפחות החל מיום 1.1.2000 ואין להם כל מידע הקודם לתקופה זו, ועל כן כאמור, טענה זו חסרת רלוונטיות בחלוף 25 שנה לכל הפחות מהמועד בו ייתכן והיה חשבון בנק שכזה.
-
בנוסף, לאחר דיון שהתקיים ביום 00.00.25 ניתנה החלטה לפיה התבקשה הנתבעת להתייחס לכספים בסכומים משמעותיים שהופקדו לחשבון המנוחה וניתנה לה הזדמנות לצרף ראיות האם מדובר בכספים שהועברו מחשבונה או על ידה. בדיון ציינה הנתבעת כי אינה רוצה לחקור את התובעים ולכן נקבע כי ככל שלא תצורף כל ראיה ובהינתן שציינה שאין לה מה להוסיף ואינה מעוניינת לחקור, אזי יינתן פסק דין על סמך כתבי הטענות, ועל כן, משלא צורפה כל ראיה נוספת על ידי הנתבעת, אדרש למתן פסק דין .
דיון והכרעה
-
טיעונה העיקרי של הנתבעת הוא כי הכספים בחשבון המשותף שייכים לה מכוח סעיף "אריכות ימים", הלוא הוא סעיף 13א.(א) לפקודת הבנקאות, 1941 אשר קובע כדלהלן:
"13א. (א) קיבל תאגיד בנקאי כספים, ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים בחשבון משותף שלגביו הותנה עם התאגיד הבנקאי, כי בפטירת אחד מבעלי החשבון יהיה בעל החשבון הנותר בחיים, או מי שפועל מכוחו כדין, זכאי להמשיך לעשות פעולות בחשבון האמור, יעמוד התנאי בתקפו, לענין היחסים שבין התאגיד הבנקאי לבין בעלי החשבון, גם לאחר הפטירה."
-
הסעיף שלעיל פורש משכבר הימים בפסיקה באופן שקבע כי טופס פתיחת חשבון בנק אינו יכול להיחשב לצוואה וכי מטרת סעיף 13א לפקודת הבנקאות, 1941- לפיו מחייב הרישום המשותף לראות את הרשומים כבעלי החשבון כשותופים גם אחרי פטירתו של אחד מהם - היא להגן על הבנק ולהבטיח את פעולתו הסדירה במקרה של מות אחד מבעלי החשבון המשותף, אך אין הוא בא להסדיר את זכויותיהם של בעלי החשבון בינם לבין עצמם. [ר' ע"א 268/81שרה ברעם נ' מלכה גרטי, לח(2) 045 (1984); ע"א 679/76אילה סלי הוריה, אפוטרופסיה הטבעיים דוד ו-הניה סלי נ' עזבון המנוח קרל שפר מנהל עזבונו נ' פלדמן, ו-2 אח', לב(2) 785 (1978)].
-
אם כן, בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון, מטרת הסעיף להגן על הבנק ולהבטיח את פעולתו הסדירה במקרה של מות אחד מבעלי החשבון המשותף, אך אין הוא בא להסדיר את זכויותיהם של בעלי החשבון ביניהם לבין עצמם, ובוודאי אין בו הענקת זכות ירושה לשותף אחד לגבי חלקו של השותף האחר בחשבון.
-
מכאן, שאין סעיף "אריכות הימים" מעיד על כך ששותפות בחשבון מקנה או מסדירה זכויות כלשהן בין השותף שנפטר (המנוחה) לבין השותף הנותר בחיים (הנתבעת) ויש לבחון מה הייתה כוונת הצדדים בסוגיה זו.
-
לשם הכרעה בשאלה האם הכספים שבחשבון הם חלק מהעיזבון אם לאו, נדרשת הכרעה בשאלה האם רצונה של המנוחה בשעת צירוף הנתבעת לחשבון היה בשיתוף מלא וקנייני בכספיה.
לעניין זה יפים הדברים של כב' השופט נ' הנדל בבע"מ 4739/15פלונית נ' פלוני(נבו 30.12.2015): "...התפתחה בהלכה הפסוקה הבחנה בין חשבון בנק שנפתח מלכתחילה במשותף לבין חשבון שנפתח על ידי פלוני שמפקיד בו מכספיו, ומצרף את אלמוני רק בשלב מאוחר יותר. בכל הנוגע למקרה הראשון, חזקה היא שהכספים בחשבון הם בבעלות המשותפת של כל השותפים, אלא אם הוכח ההיפך. לעומת זאת, במקרה השני, בכדי שמחצית הכספים תעבור לשותף המצטרף ללא תמורה מצידו, יש להוכיח קיומה של מתנה על פי חוק המתנה. כאשר עסקינן בחשבון אשר לאחר פתיחתו צורף אליו שותף, ופותח החשבון נפטר – על מנת שנראה בשותף המצטרף כמקבל מתנה, יש להוכיח את גמירות הדעת האמורה להענקת המתנה למצטרף לאלתר – מרגע הענקת המתנה, ולא לאחר המוות. היינו, מדובר בשני תנאים. האחד – הוכחת כוונה לתת: גמירות דעת להעניק מתנה. האחר – הוכחת העיתוי למתן המתנה: טרם המוות ולא לאחריו. הנטל להוכיח את שני התנאים הוא נטל הוכחה כבד ומוגבר ועל הטוען למתנה לאלתר לבסס זאת בראיות ברורות חיצוניות וחד משמעיות" (להלן - פסק דינו של השופט הנדל).
-
אותו עניין נדון בבע"מ 6939/15פלוני נ' פלונים(נבו 7.12.2015): "... מצב בו מצרף פלוני שותף לחשבונו שלו. במקרה האחרון, כדי להוכיח שיתוף בחשבון דרושה הוכחה קונקלוסיבית בדבר גמירות דעתו של פלוני להקנות לשותפו מחצית מן הכספים במתנה שכן מדובר בהקניית נכס שלא בתמורה, כאמור בחוק המתנה. בכגון דא, על גמירות הדעת להשתקף באופן ברור וחד משמעי מחומר הראיות".
-
בהתאם לפסק הדין הנזכר של כבוד השופט הנדל ככל שמדובר בחשבון שנפתח על ידי המנוחה והיא צרפה אליה את הנתבעת בשלב מאוחר יותר, אזי על הנתבעת, שהצטרפה לחשבון, להוכיח קיומה של מתנה על פי חוק המתנה, ואת גמירת דעתה של האם להענקת המתנה לאלתר. נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעת בענייננו, אך היא לא עמדה בו. הנתבעת לא טענה לכוונת שיתוף מצד המנוחה אלא טענה לזכות אוטומטית נוכח רישומה כשותפה בחשבון ולא הביאה כל ראיות לפיהן העבירה כספים לחשבון שבמחלוקת.
יתרה מכך, הנתבעת אישרה בעדותה כי יש לה חשבון בנק פרטי משלה ולשם מופקדים כספי הביטוח לאומי בעבורה. לשאלות בנוגע להעברות כספים שבוצעו על ידה היא לא ידעה לענות וחזרה ואמרה כי היא אינה זוכרת ולא יודעת. בהמשך הודתה כי מחשבונה הפרטי לא הועברו כספים לחשבון המשותף. לא ידעה לומר אם הופקדו כספים על ידה לחשבון האם. הנתבעת לא צרפה כל ראיות שהן.
-
בנסיבות אלו בהם הנתבעת הודתה כי לא העבירה כספים לחשבון המשותף ולא הביאה ראיות המוכיחות אחרת, ובשים לב לכך שהנתבעת צורפה לחשבון המנוחה ארבע שנים לאחר פתיחתו, ובסמוך למועד עריכת הצוואה על ידה, אני סבורה כי מדובר בכספים שהיו בבעלות המנוחה בלבד ומכאן, שמדובר בכספי העיזבון ואין בסעיף "אריכות הימים", בכדי להועיל לנתבעת.
-
נוכח המפורט לעיל אני מורה כדלהלן:
-
בנק לאומי יפעל לחלק הכספים המופקדים בחשבון המשותף בהתאם לצו קיום הצוואה ובהתאם להסכם בין התובעים. צו קיום צוואה וההסכם המאושר כפסק דין יומצא לבנק על ידי התובעים.
-
הנתבעת תשלם הוצאות לתובעים בסך של 5,000 ₪, בתוך 60 יום.
בכך הגיע תיק זה לסיומו.
פסק הדין יפורסם בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ה, 22 מאי 2025, בהעדר הצדדים.
