אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> רמי מור עליון - הלכה לצד סימני שאלה

רמי מור עליון - הלכה לצד סימני שאלה

מאת: גב' הדר מורג | תאריך פרסום : 30/08/2010 12:00:00 | גרסת הדפסה

רמי מור עליון - הלכה לצד סימני שאלה

גב' הדר מורג

חשיפת טוקבקיסטים אנונימיים לצורך הגשת כתב תביעה נגדם - האם ומתי ? תיאור הלכת רמי מור בבית המשפט העליון.

 
 

הגישות העיקריות בפסיקה עד לפסיקת העליון:

השופטת מיכל אגמון-גונןפרשת פלונית) קבעה, כי זהות המפרסם האנונימי תיחשף רק במקרים שעשויים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע, דהיינו, יש לבחון אם הפרסום נעשה ב"כוונה לפגוע".

השופט עמית בפרשת רמי מור (בימ"ש מחוזי)   קבע, כי ניתן לחשוף זהות מפרסם אנונימי אם הוכח חשש של ממש לביצוע של עוולה או עבירה כאשר על התובע להראות כי הייתה עומדת לו זכות תביעה אילו זהותו של הכותב הייתה ידועה. בנוסף, התובע צריך להראות "דבר מה נוסף" לפי מבחנים גמישים.

השופטים השונים שדנו בסוגיה זו, נטו לאמץ את אחת מהגישות הללו, וכך, על-ידי אימוץ גישות שונות, וללא הלכה ברורה, הפסיקות בעניין היו סותרות. להרחבה: ראו מאמר "פסקדין" 'חשיפת זהות טוקבקיסטים – האם ומתי?'

רגע לפני ליל הסדר, החליט בית המשפט העליון לעשות סדר בשלל הפסיקות הסותרות כאמור.

ההלכה ניתנה בדעת רוב מפי השופטים אליעזר ריבלין ואדמונד לוי, אל מול דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין.

הקץ לפסיקות הסותרות

השופט ריבלין קבע, בדעת רוב, כי אין לחשוף את זהותו של הגולש האנונימי אשר השמיץ את המטפל רמי מור.

השופט ריבלין קבע, כי יש לאזן בין חופש הביטוי האנונימי לבין הזכות לשמו הטוב של האדם, אולם לגישתו חשיפת גולשים אנונימיים אינה אפשרית מכיוון שלסעד המתבקש אין מסגרת דיונית בחוק, ולכן, לא ניתן לבסס את בקשת החשיפה על עילה משפטית כלשהי.

בנוסף קבע השופט, החשיפה איננה אפשרית משום שתקנות סדר הדין האזרחי לא מאפשרות להגיש תביעה כנגד אדם שזהותו איננה ידועה, קרי- תביעה כנגד נתבע "גנרי" איננה אפשרית. 

האיזון הראוי בין חופש הביטוי האנונימי לבין הזכות לשם טוב

השופט ריבלין קבע, כי כאשר אדם מבקש לשמור על אנונימיות בעת פרסום התבטאות מסוימת, עומדות לו שתי זכויות חשובות: הזכות לחופש ביטוי והזכות לפרטיות. לדידו, האנונימיות היא לעיתים תנאי לעצם האפשרות והנכונות להתבטא – ישנם מצבים שבהם אדם שלא יכול לדבוק באלמוניותו – לא יתבטא כלל. "האפשרות להתבטא באופן אנונימי היא חלק מחופש הביטוי" כתב השופט ריבלין . לפיכך, כך נקבע, בגבולות ראויים יש לשמר את מקלטי האנונימיות כחלק מתרבות הגלישה באינטרנט, בלעדיה ייגרע החופש במרחב הווירטואלי.

מנגד, קבע השופט, עומדת הזכות לשמו הטוב של האדם, המהווה תנאי חיוני לחברה שוחרת חירות. "האינטרנט אינו 'מערב פרוע' ואין לראות בו מסגרת שבה אין דין ואין דיין", ציין השופט. לפיכך, יש לבצע איזונים בין מתן חופש ביטוי אנונימי לגולשים לבין הזכות לשם טוב.

מדבריו של השופט עולה, כי לדידו, הזכות לאנונימיות הינה זכות יסוד, אך מכיוון שעניין חוקתי זה נתון לידיו של המחוקק, הוא נמנע מלקבוע מסמרות בעניין.

חשיפת פרטי גולשים – הליך מעין חקירתי

השופט ריבלין קרא לכנסת להסדיר באופן בהיר ומפורש את הנושא, שכן לסעד המתבקש – חשיפת זהות גולש-   אין מסגרת דיונית, ועל-כן נוצר ריק משפטי.

השופט ציין, כי בקשה לחשיפת פרטי גולשים הינה הליך מעין חקירתי, ולפיכך ראוי שבעת ביצוע עוולה או עבירה באינטרנט, הנפגע יפנה לרשויות האכיפה, ואלה יפעילו את סמכויות החקירה - הן ולא בית המשפט. "מדובר בניסיון לרתום, עוד בטרם משפט, את מערכת המשפט ואת הצד השלישי"' קבע השופט, ולכן עולה מפסיקתו, כי עד שיוסדר ההליך בחקיקה אין ליתן צווים לחשיפת גולשים.

תביעה נגד נתבע "גנרי" – John Doe

תביעה לחשיפת זהותו של גולש אנונימי הינה תביעה כנגד אלמוני. השופט ריבלין קבע, כי סדרי הדין בישראל אינם מאפשרים להגיש תביעה כנגד נתבע "גנרי" אשר מחליף את הנתבע האמיתי שזהותו עלומה. השופט ריבלין מדגיש, כי לא מדובר בסוגיה טכנית גרידא אלא במסגרת דיונית שמאפשרת לתובע למצות את זכויותיו המהותיות. לדידו, ההכרה באפשרות להגיש תביעה "בלתי שלמה" שלא עולה בקנה אחד עם תקנות סדר הדין[1] אינה מובנת מאליה, והטוויה פסיקתית להגשת תביעה כזו מעוררת קשיים. זאת, משום שתביעה נגד נתבע "גנרי" מתקיימת במעמד צד אחד, לפחות בתחילתה, ולכן יש לדאוג כי זכויותיו של נתבע זה יישמרו ויבטיחו את הגינות ההליך ויעילותו, וזאת, קובע השופט ריבלין, לא ניתן לעשות כל עוד אין חקיקה מוסדרת בנושא.

דעת מיעוט – יש לנקוט בחקיקה שיפוטית מקום בו המחוקק לא אמר את דברו  

בדעת מיעוט קבע השופט אליקים רובינשטיין, כי ניתן לאתר את המסגרת המשפטית ולאפשר סעד, גם אם העילה איננה מצויה בחוק. "נשפכו דיואות לא מעטים באשר לתפקידה של הפסיקה בגישור על הפער בין המשפט למציאות החברתית טכנולוגית" מציין רובינשטיין. לדידו, רבות הפעמים בהן בית המשפט הכיר בזכויות שלא בא זכרן בשום הוראה משפטית, ולכן מאחר ואין עילה בחוק המורה על חשיפת זהותו האנונימית של גולש, על הפסיקה ליצור עילה כזו, שתגשר בין המשפט למציאות המשתנה.

לאחר שקבע כי קיימת עילה בדין להטלת אחריות על ספקיות האינטרנט, דן השופט בזכאות הנפגע לסעד של חשיפה. לדידו, על-מנת לזכות בסעד זה על התובע לעמוד בדרישה אחת בלבד – להוכיח כי אם זהות הצדדים הייתה ידועה, היה גובר האינטרס שלו על חופש הביטוי של הגולש המעוול. "אם במסגרת האיזונים הרגילים בין חופש הביטוי לזכויות מוגנות אחרות תתקבל התביעה יש להסיר את מסך האנונימיות ולאפשר את ניהולה", קבע השופט.

בנוסף נקבע כי על בית-המשפט לבחון את תום-ליבו של המבקש, את כוונותיו לממש את תביעתו – שלא יהיו לצורך נקמנות גרידא, ואת מידת הטרחה הנגרמת לספקית האתר. לדידו, הליכה בדרכו של בית-המשפט המחוזי, לפיה יש לדרוש "דבר מה נוסף", תפגע בשורת האיזונים שהתקבלו בפסיקה מזה זמן רב. לפיכך, אין לקיים מערכת כללים נפרדת בין עוולות שבוצעו באינטרנט בעילום שם, ובין אלה בהן זהות המעוול ידועה, שכן הדבר עלול לגרום לחוסר וודאות וחוסר אחידות.

הפסיקה בעקבות הלכת רמי מור

ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון באשר לחשיפת גולשים אנונימיים מתחילה לבוא לידי ביטוי בבתי המשפט השונים.

כך, בפסק הדין  בעניין משעור שניתן ב-28.6.2010 הועלתה לאתר YouTube, על ידי גולש אנונמי, תמונה ופרסומים שונים של התובעת, המכילים אספקטים מיניים ומבזים. סגן הנשיא שלמה לבנוני מבית משפט השלום בחיפה דחה את התביעה על הסף, בהסתמך על הלכת רמי מור, לפיה אין בדין הישראלי מסגרת דיונית לבקשת חשיפת זהותו של אלמוני לשם הגשת תביעה כנגדו. השופט לבנוני הצטרף לקריאה למחוקק שיסדיר את סוגיית החשיפה, וציין את החשיבות לכך שהסדרת הנושא תכלול גם תובעים אשר הגישו את תביעתם לאחר הלכת רמי מור ולפני שהמחוקק אמר את דברו. כמו כן, מוסיף השופט וקובע, כי על אף שבמקרה דנן הפרסום נעשה בסרטון, ולא ב'טוקבק' כפי שארע בעניין רמי מור – אין המקרים שונים במהותם, שכן העדר מסגרת דיונית חוסמת את הכניסה לטרקלין ההתדיינות.

בפסק הדין בעניין ברוקרטוב שניתן ב 1.7.2010 הוגש ערעור על פסק דינו של המחוזי, אשר הורה לחשוף זהותו של גולש אשר הפר על פי הטענה, את סימן המסחר של חברת ברוקורטוב באמצעות אתר אינטרנט. המשנה לנשיא, השופט ריבלין, קיבל את הערעור וקבע, כי במקרה דנן קניינם הרוחני של המבקשים הוא שנפגע, ולא הזכות לשמם הטוב, כפי שארע בפרשת רמי מור, אך עם זאת, אין בכך כדי לפתור את שאלת הסמכות של בית המשפט באשר לחשיפת זהותם של גולשים אנונימיים. זאת, מאחר ולפי ההלכה לא קיימת מסגרת דיונית מתאימה להכרעה בסוגיה, כאמור.

סיכום – חשיפת גולשים אנונימיים: פנינו לאן?

בכליון עיניים חיכינו להלכה מחייבת של בית המשפט העליון, אשר תכוון את התנהגותם של הטוקבקיסטים, ותאפשר לקבוע באילו נסיבות מוצדק לחשוף זהותו של גולש אנונימי אשר פרסומיו עלו כדי לשון הרע. הלכתו של בית המשפט העליון הגיעה, אולם נראה כי היא מהווה פתרון זמני בלבד, שכן שופטי הרוב עמדו על כך שזהו תפקידו של המחוקק לומר את דברו בסוגיה דנן.

לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:


* הכותבת עובדת במחלקת התוכן של אתר פסקדין, סטודנטית שנה ד' למשפטים במכללה למנהל.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


[1] תקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 9 מחייבת לכלול בכתב התביעה את שמו של הנתבע, ודרישה זו עומדת בסתירה לרעיון של נתבע אנונימי.


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ