צעיר מת בתאונת אופנוע מחרידה – הוריו יפוצו ביותר ממיליון שקל

התביעה הוגשה מכוח פקודות הנזיקין ולא מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, משום שהאופנוע לא היה מבוטח. הפיצויים ישולמו לפיכך על ידי חברת הביטוח של הנהג הפוגע, שהורשע בגרימת מוות ברשלנות בהליך פלילי שנוהל נגדו

רוכב אופנוע מצא את מותו בגיל 29 בתאונה קטלנית. מאחר שלא היה מבוטח, הוריו לא יכלו לתבוע בשמו פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולכן הגישו תביעה נזיקית רגילה, על פי פקודת הנזיקין, נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו "איילון", בטענה שהתאונה נגרמה בשל רשלנות הנהג הפוגע. בית משפט השלום בקריות קיבל את התביעה לאחרונה, ופסק להם יותר ממיליון שקל עבור הפסדי שכר, כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים והוצאות קבורה.

התאונה התרחשה בנובמבר 2013 על כביש 784 ליד היישוב כאוכב שבצפון. לפי טענת הוריו של המנוח, נהג שסטה מהנתיב התנגש עם רכבו באופנוע של בנם והרג אותו. גרסתם נתמכה בהכרעת דין מ-2017 שהרשיעה את הנהג הפוגע, על פי הודאתו, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. העונש שנגזר עליו היה 6 חודשי עבודות שירות.

ההורים תבעו את הנהג הפוגע ואת חברת הביטוח איילון ולא את קרנית (הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) משום שלטענתם האופנוע לא היה מבוטח ולכן לא יכלו להגיש את התביעה לפי חוק הפיצויים.

חברת הביטוח ביקשה למחוק את התביעה בטענה שהיה ביטוח חובה בתוקף, אך השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים דחתה את הבקשה לאחר שהוכח כי פוליסה שהיתה בעבר בתוקף הועברה לאופנוע אחר עוד לפני התאונה הקטלנית.

השופטת קבעה, כי לנוכח ההרשעה, ומאחר ולא הובאו ראיות לסתור את פסק הדין המרשיע, אין ספק שהנהג הפוגע אחראי לתאונה ולכן חברת הביטוח צריכה לפצות את הורי המנוח כיורשיו. השאלה היא מהו סכום הפיצויים.

ההורים טענו כי את הפיצויים על הפסדי השכר בשנים האבודות יש לחשב על בסיס 30,000 שקל לחודש. לטענתם, בנם היה בעל מרץ ותושייה כלכלית, רכש השכלה והכשרה מקצועית, הקים עסק ושכרו היה בעלייה מתמדת.

מנגד הגישה חברת הביטוח הצהרות מביטוח לאומי ורשות המסים שלפיהן המנוח לא דיווח על הכנסות כאלה. לדבריה, נתון השכר היחיד שנמצא הוא מ- 2009, אז השתכר המנוח 6,855 שקלים בלבד.

צפה במוות מתקרב

השופטת זערורה-עבדאלחלים הסכימה שבסיס שכרו של עצמאי נבחן לפי ההכנסות שדווחו לרשויות המס, וכי ההורים לא הוכיחו את טענותיהם בהקשר זה משום שלא הגישו דיווחים אותנטיים ומזמן אמת על הכנסות המנוח.

משכך, השופטת העריכה את בסיס השכר על פי נתוניו האישיים של המנוח. השופטת קבעה כי בהתחשב בכך שהיה בתחילת דרכו המקצועית סביר ששכרו נע בטווח שבין שכר מינימום לבין השכר הממוצע במשק, והעמידה את בסיס השכר על 7,500 שקל. החישוב נערך עד גיל 70 – מועד הפרישה לגמלאות כעצמאי לפי הפסיקה – והועמד על כ-745 אלף שקל.

לגבי כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, ביקשה חברת הביטוח להגביל את הפיצוי ל-43,346 שקלים – הסכום שקובע חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אלא שהשופטת הפנתה להלכה שקובעת כי החישוב צריך להיערך כמקובל בתביעות נזיקיות ופסקה פיצויים בסך של 300 אלף שקל. זאת, בהתחשב בסבלו של המנוח, שצפה את מותו בשניות שלאחר ההתנגשות, ובשל קיצור תוחלת חייו עקב התאונה. כמו כן נפסקו להורים פיצויים בגובה 15,000 שקל עבור הוצאות קבורה ולוויה.

בסיכום כולל חויבה חברת הביטוח ב -1,059,609 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 250 אלף שקל.

• לא צוינו שמות עורכי דין בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין