ביה"ד לעבודה בחיפה קיבל את תביעתה של מנהלת סניף בחברת ייבוא ומכירת רהיטים, שפוטרה ב-2014. השופט יגאל גלם: "ברקע פיטורי התובעת עמדו שיקולים זרים ופסולים".
בפברואר 2014 היא אושפזה למשל יומיים בבית החולים בני ציון עקב כאבי ראש כרוניים. באותה עת התברר שעליה לעבור ניתוח של החלפת אלקטרודה שהושתלה בראשה שנה לפני כן, בעקבות אירוע חבלה שבו הייתה מעורבת.
יומיים לאחר שהודיעה למנהלה הישיר כי הייתה מאושפזת ועליה לעבור ניתוח נוסף בקרוב, היא זומנה לשימוע לפני פיטורים. מכתב הזמנה לשיחת שימוע נמסר לה יום לפני השימוע עצמו, שנערך בסניף אותו היא מנהלת, במהלך משמרת, כאשר היא העובדת היחידה בחנות באותו זמן. זמן קצר אחר כך היא קיבלה הודעת פיטורים
בתביעתה היא טענה כי פיטוריה באו על רקע מצבה הרפואי שהיה ידוע היטב לנתבעת. לשיטתה, תזמון שיחת הפיטורים מיד לאחר ששיתפה את המנהל שלה על אודות מצבה הבריאותי ובפרט על הצורך לעבור ניתוח נוסף בתקופה הקרובה, מוכיח כי פיטוריה נעשו על בסיס שיקולים זרים, ומהווים הפליה פסולה בתעסוקה, בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
הנתבעת טענה מנגד כי פיטורי התובעת הן תוצאה ישירה של התנהלותה בשנה האחרונה בסניף שניהלה, שידע ירידה בהיקף המכירות לצד תלונות על יחסה של התובעת, גם מלקוחות וגם מעובדים.
לגרסת הנתבעת, ההחלטה לזמן את התובעת לשימוע התקבלה לאחר ישיבת מנהלי סניפים ולאחר מספר שיחות שניהל איתה מנהלה.
מנהלה הישיר העיד שבתחילת אותה שנה זיהה ירידה של כ-23% בשיעור המכירות בסניף שניהלה התובעת.
זיכרון סלקטיבי
לאחר שעיין במכלול העדויות והראיות, השופט יגאל גלם השתכנע כי "ברקע פיטורי התובעת עמדו שיקולים זרים ופסולים".
על עדותו של מנהלה של התובעת בבית הדין השופט ציין כי "התרשמנו מעד אשר התחמק ממתן תשובות למרבית השאלות שהופנו אליו תוך שהוא מפעיל זיכרון סלקטיבי בתשובותיו לשאלות שהופנו אליו", ואף העיר כי האיש לא הציג כל מסמך להוכחת טענתו בדבר הירידה בהיקף המכירות.
"הנתבעת לא סיפקה הסבר סביר ומשכנע לעניין מועד פיטורי התובעת וסמיכות הזמנים למועד בו הודיעה התובעת על הצורך בהיעדרות בעתיד הקרוב עקב טיפול רפואי. בית הדין לא שוכנע כי הירידה במכירות, שלא הוכחה לעצמה, הייתה הסיבה לפיטורי התובעת במועד בו היא פוטרה", כתב.
גם בעניין התלונות נגד התובעת, השופט לא השתכנע כי אלה היוו גורם כלשהו בפיטורים. אדרבא, השופט ציין כי התנהלות הנתבעת לאורך התקופה מלמדת על כך שהיא הייתה מרוצה מתפקודה של התובעת.
השופט אף הבהיר כי הימנעותה של הנתבעת מלהביא לעדות גורמים רלוונטיים שיתמכו בגרסתה, ובהם המנכ"ל, עומדת לרעתה ופוגעת במהימנות גרסתה.
עם זאת, נקבע כי התובעת לא זכאית לפיצויים על הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שכן לא הוכח כי לאורך שנות ההעסקה הנתבעת הפלתה את התובעת. השופט התרשם שהנתבעת דווקא גילתה הבנה למצבה הרפואי לאורך התקופה.
לאחר ששקל את מכלול נסיבות העניין, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך 20,000 שקל בגין עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין, וכן כ-2,570 שקל יתרת שכר, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יוסי חכם
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עדי ינקלביץ
עו"ד חגית שווקי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין