בתביעה שלפנינו עותרת גב' רינת אזולאי (להלן: "התובעת") לחייב את הנתבעת, חברת עצמל'ה רהיטים לילדים בע"מ (להלן: "הנתבעת") לשלם לה זכויות בגין תקופת העסקתה – דמי חגים; תשלום יתרת עמלות; פיצוי בגין העדר עריכת שימוע כדין, פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.
רקע ועובדות
1.הנתבעת הינה חברה המתמחה במכירה ובייבוא של ריהוט ואביזרים לחדרי ילדים ובבעלותה 11 סניפים הפרוסים ברחבי הארץ.
2.התובעת עבדה כמנהלת סניף הנתבעת בעיר חיפה בתקופה מיום 4/7/2010 ועד ליום 17/3/2014 (להלן: "תקופת ההעסקה"). ביום 1/9/2011 חתמו הצדדים על הסכם העסקה (להלן: "הסכם העסקה").
בשנת 2012 זכתה התובעת בתואר "עובדת מצטיינת" עבור ניהול הסניף שלה לאחר שעמדה ביעדי המכירות לשנת 2011-2012.
3.בחודש 6/2013 עברה התובעת ניתוח להשתלת אלקטרודה בראש עקב אירוע חבלה בו הייתה התובעת מעורבת כמה שנים לפני תחילת עבודתה בנתבעת.
4.ביום 11/11/2013 שלח מנהלה הישיר של התובעת, מר דימה בלנקי (להלן: "דימה") תכתובת מייל לתובעת ולשתי מנהלות סניף נוספות בה הודיע להן, כי הנתבעת רשמה אותן לקורס ניהול מתקדם על חשבונה.
5.בתחילת חודש 1/2014 ערכה הנתבעת משוב הערכה לגבי תפקודה של התובעת (נספח "א" לתצהיר התובעת). בסיכום המשוב צוינו תכונות לשימור ונקודות לשיפור כדלקמן:
"לשימור:
1.מוטיבציה גדולה להצליח, לעמוד ביעדים ולהיות מספר 1.
2.אוהבת לעזור לעמיתיה לעבודה ולתרום מזמנה ללא ציפייה לתגמול.
3.תמיד מנסה למצוא דרכים חדשות ומקוריות למכירה.
4.בודקת ללא הרף אפשרויות של שיתופי פעולה עם גורמי חיצוניים.
לשיפור:
1.עבודה לפי הנהלים.
2.לשמור על יציבות בצוות, ללא מריבות ומתחים.
3.שירות הלקוחות.
4.סדר לוגיסטי, מבחינת המלאים."
6.ביום 27/1/2014 ביקרה התובעת ביחידה לשיכוך כאב במרכז הרפואי שיבא על מנת לבחון מחדש את מצבה הרפואי אשר הידרדר כטענת התובעת ובדיקת אפשרות ביצוע ניתוח נוסף לשם החלפת האלקטרודה אשר הושתלה בראשה.
בליל 12/2/2014 אושפזה התובעת למשך חצי לילה, עד ליום 13/2/2014, בבית חולים בני ציון בחיפה עקב תלונה על כאבי ראש כרוניים.
7.ביום 14/2/2014 שלחה התובעת תכתובת מייל למר דימה, במסגרתה הודיעה לו כדלקמן:
"דימה ביום רביעי בלילה הייתי חצי לילה במיון בבית חולים בני ציון בשיחת המשוב לפני כחודש אמרתי לך שאני אמורה לעבור בזמן הקרוב ניתוח להחליף את האלקטרודה ואתה יודע שהייתי לא מזמן בביקורת בתל השומר לקביעת ניתוח מחודש.
קח בחשבון שהניתוח יהיה ממש בקרוב עקב הידרדרות מצב הרפואי שלי בחודשים האחרונים ותזוזת האלקטרודה בראש לגמרה תודה וסליחה."
8.ביום 16/2/2014 נמסר לתובעת מכתב "זימון לשיחת שימוע בדבר הפסקת עבודה" שנקבע ליום 17/2/2014. במכתב פורטו הסיבות לשימוע כדלקמן:
"1.1ירידה של 12.5% במכירות לפי חשבוניות בשנת 2013 והמשך המגמה ב- 2014.
1.2עדויות מלקוחות על יחס בלתי הולם.
1.3אי יציבות בצוות ומוטיבציה ירודה.
1.4רצון הדדי של הצדדים לסיום העסקה."
9.ביום 17/2/2014 הגיע מר דימה לסניף בו עובדת התובעת, וערך לה שיחת שימוע. השימוע התקיים בשעה 11:00 (בערך) כאשר התובעת הייתה המוכרת היחידה בחנות. השיחה הוקלטה על ידי התובעת ותמללה במלואה (התמלול צורף כנספח "ז" לתצהיר התובעת).
10.לאחר שיחת השימוע שלחה התובעת תכתובת מייל למנכ"ל הנתבעת, מר אריאל תובל (להלן: "המנכ"ל") (נספח "ט" לתצהיר התובעת), כדי לנסות לשכנעו בדבר מידת התאמתה לתפקיד והביעה את רצונה להמשיך לעבוד בנתבעת. התובעת הביעה מחאה בפני המנכ"ל כי מאז שהודיעה לדימה שהיא מתעתדת לעבור ניתוח נוסף השאלה היחידה שעניינה אותו היא – כמה זמן תיעדר מהעבודה. מר תובל השיב לה בתגובה כי "השנה האחרונה היתה שנה קשה מאוד גם בפן המכירות וגם מבחינת יחסי העבודה בסניף, דימה הוא המנהל שלך ואם את לא מסתדרת אתו זו בהחלט בעיה. אני לא יכול לבוא בדרישות ובטענות מדימה אם אני לא נותן לו גיבוי מבחינת המנהלים שתחתיו."
11.ביום 19/2/2014 נמסר לתובעת מכתב הפסקת עבודה החל מיום 17/3/2014.
12.ביום 9/6/2014 הגישה התובעת את תביעתה לבית הדין ועתרה לחייב את הנתבעת בגין המרכיבים כדלקמן:
"א. פיצוי בגין העדר שימוע כדין, פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש בסך – 100,000 ₪.
ב.דמי חגים בסך – 853 ₪.
ג.יתרת שכר בגין עמלות מכירה בסך – 7,170 ₪.
13.בתיק נערכו שני דיונים מקדמיים במסגרתם הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובעת זכאית לתשלום יתרת דמי חגים בהיקף שנתבע על ידי התובעת; בנוסף הוסכם כי שכרה הקובע של התובעת לחישוב זכויות יהא זהה לשכר לפיו חושבו פיצויי הפיטורים של התובעת ובכפוף למפורט בטופס 161 שעמד על סך – 10,753 ₪ (ברוטו).
כמו כן, חודדו הפלוגתאות בין הצדדים כדלקמן:
"1.זכאות התובעת לפיצוי בגין העדר שימוע כדין, פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש בסך – 100,000 ₪.
2.שכר בגין עמלות מכירה בסך – 7,170 ₪.
14.ביום 25/1/2017 התנהל דיון הוכחות בתיק במסגרתו העידה התובעת בעצמה, ומטעם הנתבעת העידו – רו"ח גיא ורדי, מר דימה בלנקי, גב' אורטל עבדי, גב' שיר בן חמו.
דיון והכרעה
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, העדר עריכת שימוע כדין ועוגמת נפש
15.לטענת התובעת, פיטוריה באו על רקע מצבה הרפואי שהיה ידוע היטב לנתבעת. תיזמון שיחת הפיטורים הישר לאחר ששיתפה את מר דימה אודות מצבה הבריאותי ובפרט אודות הצורך לעבור ניתוח נוסף, בתקופה הקרובה, מוכיח כי פיטוריה נעשו על בסיס שיקולים זרים וככאלה מהווים הפליה פסולה בתעסוקה וזאת בניגוד להוראת סעיף 8(א)(5) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח 1988 (להלן: "החוק").
16. מנגד טענה הנתבעת, כי פיטורי התובעת הן תוצאה ישירה של התנהלותה בשנה האחרונה בסניף אותו ניהלה אשר ידע ירידה בהיקף המכירות לצד תלונות מלקוחות שפקדו את הסניף והתלוננו על יחסה של התובעת אליהם ותלונות של עובדי הסניף אשר הלינו על יחסה של התובעת כלפיהם. לגרסת הנתבעת ההחלטה לזמן את התובעת לשיחת שימוע התקבלה לאחר ישיבת מנהלי סניפים שהתקיימה בתחילת חודש 2/2014 ולאחר מספר שיחות שניהל מר דימה עם התובעת בעיקר אודות התלונות הקיימות נגדה מצד עובדי הסניף ולקוחות.
17.מהעובדות שהוכחו בפני בית הדין עולה כי התובעת הוזמנה לישיבת שימוע כיומיים לאחר שהודיעה למר דימה כי הייתה מאושפזת לחצי לילה בבית החולים ואודות הצורך לעבור ניתוח נוסף בקרוב. עוד הוכח בפנינו כי מכתב ההזמנה לשיחת שימוע נמסר לתובעת יום לפני שיחת השימוע וכי שיחת השימוע נערכה בסניף אותו מנהלת התובעת במהלך משמרת עבודה כאשר התובעת הייתה העובדת היחידה בחנות בזמן השימוע.
18.עוד הוכח בפנינו כי הגורם המרכזי בפיטורי התובעת, היה מר דימה, מנהלה הישיר של התובעת, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת והתייצב להעיד מטעמה בדיון ההוכחות שנערך בתיק.
כאן נקדים ונבהיר, כי עדות מר דימה לא הותירה עלינו רושם מהימן. התרשמנו מעד אשר התחמק ממתן תשובות למרבית השאלות שהופנו אליו תוך שהוא מפעיל זיכרון סלקטיבי בתשובותיו לשאלות שהופנו אליו.
19.בתצהיר עדותו הראשית הצהיר מר דימה, כי בתחילת חודש 2/2014 זיהה ירידה בשיעור המכירות בסניף אותו ניהלה התובעת, כ- 23% (ר' סע' 30 בתצהיר עדותו הראשית). בעדותו בפנינו העיד מר דימה כי נצפתה ירידה במכירות גם בסניפים נוספים של הרשת (בעמ' 26 ש' 5).
מלבד העובדה שמר דימה לא הציג מסמך להוכחת טענתו בדבר היקף הירידה במכירות בסניף אותו ניהלה התובעת וטען כי נתונים אלה מצויים במחשב הנתבעת; הוא לא ידע להסביר מדוע זימן את התובעת לשימוע רק ביום 16/2/2014 ולא קודם לכן וזאת בפרט על רקע עדותו כי הירידה במכירות נצפתה כבר בתחילת חודש 2/2014 (בעמ' 25 ש' 20). תמוהה התנהלות מר דימה עת בחר לזמן את התובעת לשיחת שימוע ללא שיחה מקדימה, זאת על אף שלדבריו הוא נהג לזמן מנהלי סניפים לשיחות אישיות שגרתיות כאשר קיימת ירידה במכירות בסניפים (בעמ' 25 ש' 23; בעמ' 26 ש' 10).
20.מר דימה לא הסביר לבית הדין את הדחיפות והצורך לזמן את התובעת לשיחת שימוע במועד בו זומנה, למחרת היום בו הודיעה לו התובעת על מצבה הרפואי, כאשר הובהר בפני בית הדין, מעדות מר דימה עצמו, כי עובדת הירידה במכירות היו ידועות לו ולנתבעת למעלה מחודש לפני מועד פיטורי התובעת.
הנתבעת לא סיפקה הסבר סביר ומשכנע לעניין מועד פיטורי התובעת וסמיכות הזמנים למועד בו הודיעה התובעת על הצורך בהיעדרות בעתיד הקרוב עקב טיפול רפואי. בית הדין לא שוכנע כי הירידה במכירות, שלא הוכחה לעצמה, הייתה הסיבה לפיטורי התובעת במועד בו היא פוטרה.
21.לגרסת הנתבעת אחת מהסיבות שעמדו ברקע פיטורי התובעת היו תלונות שהוגשו נגדה על ידי עובדים בסניף וכאלה שהוגשו על ידי לקוחות הסניף.
בהתייחס לתלונות שהתקבלו מלקוחות ואשר צורפו לתצהיר מר דימה (נספח "נ/2" לתצהירו) עולה, כי המדובר בתלונות מתאריכים – 20/2/2013, 5/1/2014, 23/1/2013, 5/12/2012 לצד תלונה אנונימית שככל הנראה נולדה מעסקה שבוצעה בחודש 9/2012.
כאן נבהיר כי למעט תלונה אחת מחודש 1/2014 כל יתר התלונות קודמות בהרבה למועד הזימון ועריכת השימוע ולמעשה שוכנענו כי הנתבעת לא ייחסה חשיבות ו/או משקל לתלונות אלה בזמן אמת והוכחה לכך, העובדה שהנתבעת רשמה את התובעת לקורס ניהול מתקדם מטעמה ועל חשבונה. התנהלות הנתבעת ביחסיה עם התובעת מלמדת, כי היא הייתה מרוצה מתפקודה של התובעת אחרת היא לא הייתה משקיעה כספים להכשיר את התובעת בקורס שעלותו לא מבוטלת.
מלבד העובדה שהנתבעת לא הוכיחה בפני בית הדין כי נערכו שיחות בירור עם התובעת בעקבות התלונות או שננקטו צעדים אחרים כנגד התובעת על רקע התלונות שהוגשו נגדה; היא לא הסבירה מה נפקות הצפת התלונות בשלב זה לפני הפיטורים ובפרט שמדובר בתלונות שרובן למעט אחת הינן למעלה משנה לפני מועד עריכת שיחת השימוע.
נוסיף ונציין, כי הנתבעת לא הוכיחה שערכה בירור בזמן אמת אודות התלונות שהוגשו כנגד התובעת, לא הוכח כי הובאו בפניה תלונות אלה על מנת שתתייחס אליהן ותציג את עמדתה. כמו כן, הנתבעת לא טרחה לזמן מי מהמתלוננים להעיד מטעמה בתיק. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס משקל כלשהו לטענה בדבר תלונות של לקוחות על תפקודה של התובעת כמנהלת סניף.
22.באשר לטענה בדבר תלונות מצד העובדות בסניף על יחס התובעת כלפיהן, ציינה הנתבעת שהמדובר בטענות מהותיות שעמדו ברקע פיטורי התובעת. בתצהיר עדותו הראשית סיפר מר דימה כי פנו אליו כמה מעובדות הסניף והתלוננו על יחס התובעת אליהן. מר דימה סיפר כי קיים שיחה בנושא עם התובעת בסיום ישיבת מנהלי הסניפים שנערכה בתחילת חודש 2/2014.
מטעם הנתבעת צורף תצהיר עדות ראשית של העובדת (לשעבר) גב' שיר חמו אשר סיפרה על מסכת התעמרות והתעללות אישית שהתנהלה נגדה מצידה של התובעת וזאת כלשונה לאחר שעובדת אחרת בסניף בשם נועה גץ (להלן: "נועה"), אשר התחתנה עם אחיה של שיר, קודמה לתפקיד מנהלת סניף הנתבעת בעפולה.
בנוסף צורף תצהיר עדות ראשית של עובדת נוספת, גב' אורטל עבדי, אשר העידה כי התובעת התנכלה לה, העליבה והשפילה אותה בפני לקוחות וגם סיפרה על התנהלות לא הולמת של התובעת כלפי עובדים אחרים בחנות ובכלל (כמו גניבת מוצרים על ידי התובעת). לגרסתה של גב' אורטל, העובדים בסניף שיתפו את מר דימה וביקשו את התערבותו אך מכיוון שדימה היה עסוק בהכנות לחתונתו, הוא ביקש מגב' יפעת, מנהלת שירות לקוחות בחברה, לטפל בתלונות. גב' יפעת הגיעה לסניף וקיימה שיחה בנוכחות התובעת והעובדים בסניף אשר במסגרתה הציפו את כל התלונות שיש בפיהם כלפי התובעת.
בעדותה בפני בית הדין העידה גב' אורטל כי למעשה הגורם המרכזי שהיה מעורב וטיפל בתלונות העובדים כנגד התובעת הייתה גב' יפעת (ר' עדותה בעמ' 34 ש' 9).
עדות גב' אורטל חוזקה על ידי גב' שיר, אשר העידה כי הפעם היחידה שהועלו תלונות כנגד התובעת הייתה בשיחה קולקטיבית עם גב' יפעת (בעמ' 39 ש' 4).
24.העדה המרכזית להוכחת טענות הנתבעת בדבר התנהלות התובעת עם העובדות בסניף, גב' יפעת, לא הובאה להעיד מטעם הנתבעת.
כמו כן, מעדות מר דימה למדנו כי למעשה לא נערך רישום/תיעוד לתלונות העובדים כנגד התובעת (ר' עדותו בעמ' 27 ש' 3) וכי בנתבעת לא נהוג לערוך תיעוד/ סיכום לשיחות עם המנהלים מלבד שיחת השימוע (ש' 11).
ברור כי הימנעות הנתבעת מזימון גב' יפעת להעיד מטעמה עומדת לחובתה ומקעקעת את גרסתה. מה גם שבית הדין תוהה איך הנתבעת לא עורכת רישום מסודר לפניות העובדים ולשיחות המתקיימות עם המנהלים כאשר ברור שהעדר תיעוד שיחות חשובות אלו מחליש וממעיט ממשקל גרסת הנתבעת.
25.זאת ונוסיף, כי גם לא מצאנו בעדות העובדות (לשעבר) שיר ואורטל כדי לסייע לנתבעת בהוכחת טענתה, שכן התרשמנו כי לעובדות היה עניין אישי בפיטורי התובעת.
כך התרשמנו כי גב' אורטל חפצה בפיטורי התובעת וזאת על רקע טענת הגניבה שייחסה לה התובעת (ואשר לא הוברר מה נעשה בה). בנוסף גב' אורטל העידה בתצהיר עדותה הראשית כי ראתה את התובעת 'גונבת' מוצרים מהחנות ובעדותה בפנינו, העידה 'באופן תמוה' כי היא מספרת עובדה זו לראשונה שכן לא מצאה לנכון לשתף את הגורמים המוסמכים בנתבעת בזמן אמת על המתרחש בסניף. ברי כי הימנעות גב' אורטל מהעלאת מלוא התלונות כנגד התובעת בזמן אמת והשתהותה עד לשלב זה פוגע באמינות גרסתה וממעיט ממשקלה. בית הדין סבור כי העלאת הטענות בשלב זה נועדו לפגוע בתובעת, הא ותו לא, שכן ברור שלא ניתן יהא בשלב זה לברר ולחקור אותן.
באותה מידה התרשמנו, כי גב' שיר הייתה בעלת אינטרס אישי וישיר בפיטורי התובעת שכן הוכח מעדותה, כי היא פוטרה על ידי רינת בחודש 12/2013 וחזרה לעבוד בדיוק לאחר קליטת גיסתה, גב' נועה, לנהל את הסניף שנוהל עד לאותו מועד על ידי התובעת, וזאת במקום התובעת (בעמ' 40 ש' 2).
כאן נבהיר, כי מעדות מר דימה התבהרה בפנינו התמונה הבאה: גב' נועה אשר מתגוררת בחיפה עבדה כמנהלת סניף הנתבעת בעפולה וזאת עד למועד יציאתה לחופשת לידה בשנת 2013. חופשת הלידה של גב' נועה הסתיימה בחודש 2/2014 ובסיומה היא נקלטה לעבוד כמנהלת סניף הנתבעת בחיפה במקומה של התובעת. גב' אורטל חיזקה את עדות מר דימה והעידה, כי גב' נועה נקלטה מהר מאוד למלא את תפקיד מנהלת סניף הנתבעת בחיפה במקום התובעת (בעמ' 35 ש'1 ).
26.השתלשלות העובדות והראיות שהוכחו בפני בית הדין, ובפרט תזמון שיחת השימוע הישר לאחר שהודיעה התובעת למר דימה על הניתוח הקרוב יחד עם מועד סיום חופשת הלידה של נועה, מאשש ומחזק את גרסת התובעת בדבר פיטורים משיקולים לא ענייניים, ומראה כי בפועל עמדו ברקע פיטורי התובעת גם שיקולים זרים שלא הוזכרו במכתב ההזמנה לשימוע.
27.התנהלות הנתבעת עצמה ממועד הצפת התלונות על ידי העובדים בחודש 11/2013 עומדת בסתירה מוחלטת עם החלטתה המאוחרת לפטר את התובעת. הנתבעת לא הוכיחה, כי נקטה צעדים משמעתיים או אחרים כנגד התובעת על רקע התלונות נגדה, או כי שקלה כבר אז את פיטוריה; נהפוך הוא, הנתבעת רשמה את התובעת לקורס מנהלים מתקדם שכאמור עלותו לא בטלה והעניקה לתובעת ציון גבוה בטופס ההערכה השנתי.
28.בתצהיר עדותו הראשית סיפר מר דימה, כי לאחר ישיבת המנהלים שנערכה בתחילת חודש 2/2014 דיבר עם התובעת ביחס לתלונות העובדים נגדה וכי במהלך אותה שיחה סיפרה לו התובעת כי היא מסתובבת במשך תקופה עם מכתב התפטרות בתיק. לגרסתו הוא ביקש ממנה להירגע ולחשוב כמה ימים על הדברים שנאמרו ועל הצורך בשינוי התנהלותה כלפי העובדים בסניף. לגרסת מר דימה, כעבור יומיים הודיעה לו התובעת כי היא לא רואה סיבה/הצדקה לשנות את התנהגותה וכתוצאה מכך הוא נאלץ לאחר היוועצות עם המנכ"ל לשקול את פיטוריה (סע' 25 לתצהירו). דימה העיד כי המנכ"ל היה שותף מלא להחלטה לפטר את התובעת.
מנכ"ל הנתבעת נכח בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק אך לא העיד מטעם הנתבעת ויש להצר על התנהלות הנתבעת בעניין זה. עדות המנכ"ל הייתה נחוצה להוכחת גרסת הנתבעת וזאת בהעדר אסמכתאות או תיעוד לשיחות שניהל מר דימה עם התובעת. הימנעות הנתבעת שוב ושוב מהבאת הגורמים הרלוונטיים אשר בכוחם לתמוך בגרסתה, עומדת לרעתה ופוגעת במהימנות גרסתה.
29.בניגוד לגרסתו של מר דימה שלא הותירה עלינו רושם אמין ומהימן, התרשמנו מעדות התובעת, אשר היתה מהימנה עלינו, כי לא כוננה בלבה כוונה אמיתית להתפטר. התובעת העידה כי אמרה משפט זה בעקבות שיחה עם מר דימה בה הוא "השפיל אותה כלשונה". בניגוד לגרסת מר דימה, העידה התובעת כי בכל השיחות שהתנהלו בינה לבין מר דימה עובר לשיחת השימוע הוא לא התייחס לתלונות ו/או לטענות נגדה. ההיפך הוא, לגרסת התובעת הם ישבו וערכו תכנית עבודה שנתית לשנת 2014.
30.אם לסכם את כל הנאמר עד כה, אנו סבורים כי העיתוי בו בחרה הנתבעת לזמן את התובעת לשיחת שימוע ולפטרה, אינו קשור בקשר ישיר לטענות אותן הפנתה הנתבעת כלפי התובעת. התנהלות הנתבעת אשר לא פעלה בזמן אמת או בכלל בכל הנוגע לטענות בדבר יחס התובעת ללקוחות ולעובדות הסניף וכן אודות ירידה בהיקף המכירה אלא בחרה להתחיל בהליך הפיטורים סמוך ומיד למחרת היום בו הודיעה התובעת על מצבה הרפואי והצורך ביציאה לחופשת מחלה, מקימים חזקה כי פיטורי התובעת אינם קשורים לתפקודה בלבד והם בוודאי קשורים גם למצבה הרפואי. מהעובדות שהוכחו בפני בית הדין שוכנענו כי הנתבעת חפצה בסיום העסקת התובעת, בטרם יציאתה לחופשת מחלה ולפני מועד הניתוח, אשר הסתדר גם מבחינת הנתבעת עם מועד סיום חופשת הלידה של גב' נועה אשר החלה לעבוד מיד לאחר חופשת הלידה כמנהלת סניף במקום התובעת, סניף הקרוב למקום מגוריה.
שוכנענו כי הטענות שהועלו כלפי התובעת במסגרת הליך הפיטורים, אינן הסיבות האמתיות שהביאו את הנתבעת לפטר את התובעת במועד בו פוטרה אלא הנתבעת השתמשה בהם בעיתוי המתאים מבחינתה כדי להכשיר את פיטורי התובעת. נזכיר שחלק מהטענות שהועלו כלל לא הוכחו בפני בית הדין.
התנהלות הנתבעת ביחסיה עם התובעת עובר למועד הפיטורים אינו מתיישב עם החלטתה המאוחרת לפטר את התובעת. ושוב, סמיכות הזמנים בין המועד בו הודיעה התובעת על הצורך ביציאתה לחופשת מחלה עקב מצבה הרפואי לבין מועד פתיחת הליך הפיטורים מקים חזקה שלא נסתרה על ידי הנתבעת כי ברקע פיטוריה עמדו שיקולים זרים שאינם קשורים לתפקודה בנתבעת.
31.אולם יחד עם זאת נבהיר, כי קביעתנו לעיל אין משמעה קבלת טענת התובעת בדבר הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, שכן אין מחלוקת (לגרסת התובעת עצמה) כי מצבה הרפואי היה ידוע היטב לנתבעת טרם קבלתה לעבוד בשירותה וכי התובעת עברה ניתוח קודם בראש במהלך תקופת עבודתה בשירות הנתבעת, שבעקבותיו שהתה בחופשת מחלה ממושכת והייתה נעדרת מעבודתה, על בסיס חודשי, לצורך מעקב רפואי, בדיקות וכיו"ב.
ברור, כי התנהלות הנתבעת ביחסיה עם התובעת לאורך שנות העסקתה, אינה מלמדת על מעסיק אשר מפלה בין עובדיו על רקע מצבם הרפואי, נהפוך הוא; הנתבעת גילתה הבנה מלאה למצבה הרפואי של התובעת ולא הוכח בפנינו כי הנתבעת התנכלה או התעמרה בתובעת על רקע מגבלתה הרפואית.
משכך, נדחית טענת התובעת לפיצוי מתוקף הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.
32.בבואנו לסכם את דיוננו עד כה, הרי שוכנענו כי ברקע פיטורי התובעת עמדו שיקולים זרים ופסולים. שוכנענו כי הזימון לשיחת השימוע נמסר לתובעת יום לפני השימוע עצמו אך מאידך לא הוכח בפנינו, כי נגרם לתובעת נזק או עוול על רקע סמיכות הזמנים בין מועד הזימון לבין מועד שיחת השימוע. מלבד העובדה שהתובעת לא הלינה על סמיכות הזמנים, התרשמנו ושוכנענו כי התובעת שיתפה פעולה בשיחת השימוע והשמיעה את תשובתה באופן מלא ומקיף.
יחד עם זאת, יש להצר על העובדה כי שיחת השימוע התנהלה בסניף בו עובדת התובעת במהלך משמרת רגילה בה הייתה התובעת העובדת היחידה בסניף, אשר נקלעה לסיטואציה לאו נעימה בה נדרשה לספק שירות ללקוחות שפקדו את החנות בזמן השימוע. בית הדין סבור, כי ניהול שיחת שימוע במתכונת זו הינה משפילה ופוגעת בכבודה של התובעת.
33.לסיכום נאמר, כי ייתכן ובמסגרת החלטת הנתבעת לפטר את התובעת עמדו שיקולים לגיטימיים, אך ממכלול הראיות והעדויות, הגענו למסקנה כי עיתוי פיטורי התובעת נבע משיקולים זרים אשר לא היו קשורים באופן ישיר לתפקודה בתקופה הסמוכה למועד פיטוריה.
המועד בו בחרה הנתבעת לפטר את התובעת, בסמוך למועד בו הודיעה אודות מצבה הרפואי, אינו מותיר מקום לספק כי במסגרת השיקולים ששקלה הנתבעת בהחלטתה לפטר את התובעת נשקלו שיקולים זרים שאינם ממין העניין.
הסעד הראוי בגין פיטורים שלא כדין
34.פיצויים בגין פיטורים שלא כדין נפסקים בגין שני סוגים של נזקים- ממוני ולא ממוני.
אשר לנזק הממוני - לא נטען ולא הוכח על ידי התובעת כי נגרם לה נזק ממוני עקב פיטוריה.
אשר לנזק הלא ממוני – לבית הדין קיימת סמכות לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לתובעת על רקע פגמים שנפלו בהליך פיטוריה וזאת משהוכח כי פוטרה משיקולים זרים ולא ענייניים.
35.במרכיב זה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש בסך 100,000 ₪.
לעניין זה, פסק בית הדין הארצי בתיק ע"ע 25805-12-11 מדינת ישראל נ' מירון חומש, ניתן ביום 29/11/2016 (פורסם בנבו), כי:
"ככלל, פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב ניתן מקום שבו נפל פגם במעשיו של אדם כאשר הדגש בתביעה שכזו ניתן לבחינת ההתנהגות, בעוד שפיצוי בגין עוגמת נפש ניתן בעבור תחושת הפגיעה של אדם. היינו, הדגש מושם על בחינת עוצמת הפגיעה. אלא שהאבחנה בין השניים אינה חדה ולמעשה מצינו כי במרבית המקרים שלובים הם זה בזה בבחינת "הא בהא תליא". בבחינת התנהלות הנעשית בחוסר תום לב נבחנת עוצמת הפגיעה כך ששיעור עוגמת הנפש מהווה חלק מהנסיבות לשקילת הפיצוי על התנהלות בחוסר תום לב ומגולמת בה (...) וזאת בשונה מפסיקת פיצוי לא ממוני מכוח הדין (כגון על פי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954; או החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998) שגם בהם רק במקרים חריגים של פגיעה עמוקה יהא מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בנוסף לפיצוי בגין התנהלות שלא כדין."
ובהמשך-
"... ככלל, עת נפסקים פיצויים בגין הפרת נורמה מקובלת כגון פיטורים ללא שימוע, על בית הדין להתייחס לחומרת ההפרה כאשר עוגמת הנפש שנגרמה לעובד כתוצאה מאותו המעשה מהווה אחד המרכיבים לבחינת השפעת חומרת המעשה וממילא לפיצוי בגינו. איננו מתעלמים מכך שיתכנו מקרים שבהם יהא עובד זכאי לפיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב אף שלא נגרמה לו עוגמת נפש רבה ולהיפך, ואולם, פסיקת פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, מהווה למעשה פיצוי כפול שכן הפיצוי בגין עוגמת הנפש אינה נגזרת מהפגיעה הממונית שנגרמה לעובד אלא מחומרת המעשה בשילוב חומרת הפגיעה באדם הספציפי.. שני אלה, כאמור שלובים זה בזה."
משדחה בית הדין את טענת התובעת בדבר פיטורים בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות הרי אין התובעת זכאית לפיצוי לא ממוני מכוח הדין.
כל שכן, התובעת זכאית לפיצוי לא ממוני בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה בעקבות פיטוריה אשר הוכח בפנינו כי נעשו משיקולים זרים ולא ענייניים כפי שפורט לעיל בהרחבה.
36.משכך, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, לרבות משך תקופת ההעסקה, התפקיד אותו מילאה התובעת, עילת הפיטורים אשר הוכח כי ביסודה עמדו גם שיקולים זרים, סמיכות הזמנים בין המועד בו הודיעה התובעת על מצבה הרפואי לבין מועד הפיטורים וכן האופן ועיתוי שיחת השימוע; אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך כולל של 20,000 ₪.
יתרת שכר בגין עמלות מכירה עבור שנת 2013
37.בסעיף 4 בהסכם ההעסקה הוסדר נושא השכר לו זכאית התובעת והוסכם בין היתר כי התובעת תהא זכאית לתשלום בונוס על מכירות כדלקמן:
"שכר עבודתו של המנהל יקבע על בסיס שעות יהיה בסך ברוטו 25 ₪ לשעה + 1% ממכירות החנות (לא כולל מכירות אישיות) + 1.5% ממכירות אישיות.
בונוס על מכירות – הבונוס הינו מחשבוניות בלבד לפני מע"מ, זאת על מכירות שנעשו ללא טעויות שאינן נכנסות לדוח טעויות (ראה נספחים 1 ו-3), כמו כן מסכום הבונוס ינוכו קנסות הנובעות מאי עמידה בנהלים.
כמו כן במידה והסתיימו יחסי עובד מעביד ולאחר שנת עבודה אחת לפחות, יקבל העובד לאחר חודשיים, בונוס השלמה עבור החשבוניות של החודשיים שלאחר עזיבתו."
38.מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של רו"ח גיא ורדי בתמיכה לדו"ח סיכום חשבוניות שהגישה הנתבעת עבור התקופה מיום 18/3/2014 ועד ליום 17/5/2014 מהן עולה כי סך כל המכירות בגין תקופה זו (חודשיים) עומד על סך 257,339.9 ₪.
39.רו"ח ורדי העיד מטעם הנתבעת ובעדותו סיפר, כי בטרם הנפיק את הדו"ח ביקש לבדוק את כל החשבוניות כדי לוודא שזה תואם את הרישום בספרים ומצא התאמה מלאה בין השניים (ר' עדותו בעמ' 15 ש' 16).
40.התובעת הגישה תצהיר משלים מטעמה בו טענה כנגד נכונות הנתונים המופיעים בדו"ח שצורף על ידי רו"ח. התובעת טענה בכלליות כי הרישום בדו"ח אינו משקף נכונה את ההכנסות בסניף בשים לב לתקופת חג הפסח שנפלה באותו מועד.
41.ברור, כי בהעדר הוכחה בדבר היקף המכירות שבוצעו בסניף אין לקבל את טענתה של התובעת אשר נטענה בכלליות ובהעדר אסמכתאות.
עדות רו"ח ורדי הייתה ברורה והותירה עלינו רושם מהימן. ברור כי בהעדר הוכחה מצד התובעת בדבר היקף המכירות בסניף, אין מקום להעדיף את גרסתה ודין טענתה בהקשר זה להידחות.
42.משכך, אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום עמלות בגובה 1% מסך המכירות שצין על ידי רואה החשבון בסך 2,573.4 ₪.
סוף דבר
43.תביעת התובעת מתקבלת בחלקה ובהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים:
א.פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש בסך- 20,000 ₪.
ב.יתרת שכר בגין עמלות בסך-2,573.4 ₪.
ג.דמי חגים בסך-438 ₪.
44.כמו כן, בשים לב למכלול הנסיבות בתיק זה לרבות סכום התביעה והתוצאה הסופית אליה הגענו כמפורט לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום.
ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
יעל פלד-פלפל
נציגת עובדים
|
|
יגאל גלם, שופט
|
|
יעקב בר און
נציג מעסיקים
|