עבודתו במחלקת מכונאות רכב הייתה כרוכה בחשיפה מרובה לשמש. ביטוח לאומי דחה את תביעתו לדמי פגיעה בנימוק שמדובר בתחלואה טבעית שלא קשורה לעבודה, אך נאלץ לחזור בו בעקבות תביעה שהוגשה לבית הדין
עובד עירייה שחלה בסרטן העור הוכר לאחרונה כנפגע עבודה. לאחר 14 שנים שבהן נחשף באופן יום-יומי לשמש במשך מרבית שעות העבודה, התגלה אצלו נגע סרטני באף שהוסר בניתוח. בקשתו לתשלום דמי פגיעה מביטוח לאומי נדחתה בטענה שאין קשר בין המחלה לבין תנאי עבודתו. ואולם, חוות דעת רפואית שהוגשה במסגרת תביעת העובד נגד המוסד בבית הדין לעבודה בחיפה מצאה קשר סיבתי בין השניים. בעקבות זאת, ביטוח לאומי הודיע לאחרונה כי הוא מכיר בפגיעה. השופטת דניה דרורי נתנה לכך תוקף של פסק דין.
התובע החל לעבוד במחלקת מכונאות רכב בעירייה בצפון הארץ בשנת 2006. לדבריו, מדובר במשרה בהיקף של 10 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, כשבמשך מרבית שעות העבודה הוא היה חשוף לשמש ללא אמצעי מיגון מתאימים.
ב-2020 פנה התובע לרופא עור בעקבות נגע עורי שהופיע באפו. בבדיקה נמצא כי מדובר בסרטן ממאיר מסוג BCC והתובע הופנה לניתוח להסרתו.
בעקבות המקרה הגיש התובע לביטוח הלאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה מעבודה. במכתב התשובה שקיבל צוין כי מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי העבודה שלו, וכי המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה ולפיכך אין לראות בה כ"תאונת עבודה".
לאור זאת פנה התובע לעו"ד טארק ח'ורי שהגיש עבורו תביעה בבית הדין לעבודה. בתביעה נטען כי תשובת הביטוח הלאומי ניתנה שלא כדין, והתובע עמד על כך שהמחלה נגרמה מהחשיפה לשמש בעבודתו ועל כן יש להכיר בה כמחלת מקצוע או לחילופין כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקוטראומה.
בכתב ההגנה שהוגש באמצעות עו"ד יפעת קונה, ביטוח לאומי התבצר בעמדתו שלפיה לא התקיימו בתובע התנאים להכרה במחלת מקצוע או בתאונת עבודה ואין קשר סיבתי בין המחלה לעבודה. לחילופין נטען כי ככל שיש קשר בין השניים, השפעת עבודתו של התובע על התפתחות הסרטן פחותה מהשפעתם של גורמים אחרים, לרבות מצבו הרפואי, ומשכך יש לדחות התביעה.
תרומה משמעותית
השופטת דניה דרורי שדנה בתיק מינתה מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.
בהתבסס על הידע העדכני והמחקרים האחרונים בתחום, המומחה העריך שקיימת סבירות של יותר מ-80% לקשר סיבתי בין חשיפת התובע לשמש בעבודה לבין הופעת הסרטן אצלו.
הוא הדגיש כי זה לא אומר שהחשיפה לשמש בעבודה היא הגורם הבלעדי, אולם להערכתו הייתה לכך תרומה משמעותית של כ-50% להתפרצות המחלה, לצד גורמים נוספים הקשורים בגנטיקה, סוג העור, וחשיפה לשמש בילדות ומחוץ לשעות העבודה שהשפיעו גם הם.
עם קבלת חוות הדעת, הביטוח הלאומי הודיע לבית המשפט כי בהתאם לאמור בה הוא מכיר בכך שהליקוי העורי של התובע נגרם כתוצאה מתנאי עבודתו.
השופטת נתנה לכך תוקף של פסק דין, וחייבה את ביטוח לאומי בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 שקל.
פסק הדין בתיק ב"ל 24379-10-20
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין