בעקבות הודעת חברת התעופה בריטיש איירווייס על הפסקת טיסותיה לישראל וממנה, הרי
שבדומה למלחמת המפרץ בשנת 91' צפויות ככל הנראה להתפרסם בימים הקרובים הודעות דומות
מצד חברות תעופה זרות אחרות שיעדיפו להפסיק את הטיסות לישראל וממנה לפני המלחמה
ובמהלכה. החלטה כזאת, מצד חברות התעופה הזרות בארץ, להפסיק במהלך המלחמה הצפויה
במפרץ הפרסי את הפעילות האווירית שלהן בישראל, משליכה על עובדי חברות אלה. היא
מעוררת את השאלה, האם בתקופת הפסקת פעילותן של חברות התעופה יהיו עובדיהן זכאים
להמשיך ולקבל את שכר העבודה שלהם על פי חוזה העבודה, למרות שלא יידרשו לעבוד על ידי
המעביד.
שאלה נוספת המתעוררת עקב כך היא האם גם מעסיקים ישראלים שייתכן ויעדיפו משיקולים
שונים לסגור זמנית את החברה או את המפעל שבבעלותם מחשש למלחמה הצפויה בימים
הקרובים, מחויבים להמשיך ולשלם שכר לעובדיהם, למרות שעובדים אלו יושבתו מכל מלאכה
ולא יתייצבו למקום העבודה בהוראת המעביד.
פררוגטיבת הניהול של המעביד וזכות הקניין שלו במפעלו מקנים לו זכות לסגור באופן
קבוע ובודאי באופן זמני את מפעלו לא רק בשל חשש למלחמה, אלא בכל עת, אם הוא חפץ בכך
וזהו רצונו. אין זכות לכפות על מעביד להמשיך את העבודה במפעלו אם בחר שלא לעשות כן
משיקוליו שלו. עם זאת, גם לעובדי המפעל ישנן זכויות מול המעביד במקום העבודה ובראשן
הזכות היסודית לשכר עבודה. לכן, יש לאזן את זכותו של בעל המפעל לסגור את מפעלו עם
הזכויות של העובדים במקום העבודה ועל פי חוזה העבודה בינם לבין מעבידם.
על פי ההלכה הפסוקה בישראל, מצב של מלחמה, ואפילו מצב של מלחמת פתע, כמו מלחמת יום
כיפור, אינו מהווה סיכול של חוזה העבודה בין המעביד לעובד )ע"א 715/78, כץ נ'
נצחוני מזרחי(, אלא אם נקבע אחרת בחוזה העבודה. מקל וחומר, כי עצם החשש של מעביד
ממצב של מלחמה צפויה וידועה, ואפילו חשש מוצדק, ודאי שאינו מהווה סיכול של חוזה
העבודה של העובדים. על כן, מעביד אינו זכאי לשלול מעובדים את זכותם להמשיך ולעבוד
במקום העבודה, במידה וזכות זו נמנעת מהם אך ורק בשל הוראת המעביד שסגר את שערי
המפעל, והעובדים יהיו זכאים להמשיך ולקבל שכר ממעבידם על פי חוזה העבודה, למרות שלא
הופיעו לעבודה בהוראת המעביד או במקרה שהתייצבו בפני שערים נעולים. יוצא איפוא, כי
מעביד הסוגר את מפעלו עקב חשש ממלחמה משבית למעשה את עובדיו, ועל כן הוא חייב
להמשיך ולשלם להם את שכרם, כל עוד הם מוכנים ומזומנים לעבוד במפעל.
חשוב להבחין בין מצב בו מעביד סוגר את מפעלו עקב חשש ממלחמה לבין מצב חירום אמיתי
בו המדינה או כוחות הביטחון המוסמכים מודיעים על מצב מלחמה ומפסיקים את פעילותו
הרגילה של המשק, למעט מפעלים חיוניים. במצב בו הריבון מורה לעובדים ולמעבידים
להישאר בבתים ולא לצאת לעבודה, ברור כי אין למעביד חובה להמשיך ולשלם את שכר
עובדיו, שכן במקרה כזה חוזה העבודה סוכל או הושעה לאור מצב החירום עליו הכריז
הריבון. אך בכל מקרה בו אין מצב חירום אמיתי ואין הוראות ברורות מצד המדינה וכוחות
הביטחון המוסמכים לעובדים ולמעבידים שלא להופיע לעבודה, כי אז חייבים העובדים
להתייצב לעבודתם הרגילה וזכאים כמובן לקבל שכר ממעבידם, עפ"י חוזה עבודתם, גם אם זה
החליט לסגור את מפעלו על דעת עצמו.
שאלה נוספת המתעוררת בהקשר לכך היא, האם רשאי מעביד להוציא את עובדיו לחופשה כפויה
על חשבונם בשל מלחמה או חשש ממנה? התשובה לשאלה זו היא לכאורה שלילית. חופשה ללא
שכר )חל"ת( מותנית בהסכמת העובד ואינה יכולה להיות כפויה. גם חופשה בשכר, על חשבון
החופשה השנתית, טעונה לפי חוק חופשה שנתית הודעה מוקדמת מראש בת 14 יום מצד המעביד
)דב"ע לו5-4/, גינסטלר נ' מד"י(.
www.berenzon-law.co.il :* למאמר המלא ולאסמכתאות ניתן לפנות לאתר
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות
דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים
לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"