ניסתה לנשל את אחותה מהדירה שקיבלה בירושה - ונכשלה

האישה לא הסכימה עם צוואת אימה שהעניקה דירה לאחותה, ולכן שכנעה את היורשת לחתום על תצהיר הסתלקות. בית המשפט קבע כי התצהיר נחתם בעקבות הטעיה ולכן בטל

אם ל-3 ערכה צוואה בה הורישה דירה לבעלה, ואחרי מותו לאחת מבנותיה. בת אחרת, שלא הסכימה עם בחירת האם, פעלה אחרי מותה להחתים את אחותה על תצהיר הסתלקות. במקביל ערך האב צוואה שמעניקה את הנכס לרוקמת המזימה. לאחר מותו התבקש בית המשפט למשפחה בתל אביב לרשום את הדירה בהתאם לצוואתו, אך השופטת הבכירה מירה דהן קבעה שהנכס יועבר על-פי צוואת האם.

התובעת והנתבעת הם אחיות, בנות אישה שהלכה לעולמה ב-2019. טרם מותה ערכה האם צוואה בה הורישה את רכושה, לרבות דירה מסוימת, לבעלה עורך הדין. היא קבעה שלאחר פטירתו יועבר הנכס לבתה הנתבעת, שמתגוררת בארצות הברית.

לאחר מות האם עברה הדירה, כמצוותה, לבעלה, אלא שהוא מצדו ערך באפריל 2021 צוואה משלו עם הוראה הפוכה: שהדירה שיועדה לנתבעת תועבר אחרי מותו לבתו האחרת, היא התובעת.

ב-2022 האב נפטר. שבועיים לאחר מכן הגיעה הנתבעת מארצות הברית וחתמה על תצהיר הסתלקות מזכויותיה בדירה, זאת לבקשת אחותה-התובעת, שציינה כי הדבר נדרש "על מנת שנוכל לקיים את הצוואה של אבא". הנתבעת אומנם חתמה, אך ניסיון אחותה לרשום את הנכס בטאבו נכשל, ומכאן התביעה שהגישה לבית המשפט לאכוף את צוואת האב.

להגנתה טענה הנתבעת שהיא בבחינת "יורש אחר יורש" לפי צוואת האם ומכאן שאין משמעות לצוואת האב, שכן הדירה אינה חלק מעיזבונו. אשר לתצהיר ההסתלקות נטען שהוא נחתם לאחר שהוטעתה לחשוב שמדובר בעניין טכני בלבד, מבלי שהבינה כי בפועל היא מוותרת על הדירה. 

התובעת, מצדה, טענה שאחותה הבינה גם הבינה את משמעות התצהיר, שהוא "מסמך קצר וברור". היא הדגישה שהנתבעת אישה משכילה, בעלת תואר שני, המשמשת כמנהלת בחברת השקעות אמריקאית מוכרת - ומכאן שאין יסוד לטענה כי הוטעתה.

"מתחננת שתדאגו אחד לשני"

השופטת דהן קבעה שעל התביעה להידחות אף ללא קשר לתצהיר ההסתלקות. היא ציינה כי הנתבעת צודקת בטענתה שהדירה מלכתחילה לא שייכת לעיזבון האב, שכן לפי הכלל של "יורש אחר יורש" הוא קיבל את הדירה ולאחר מכן היא אמורה לקבל אותה.

למעלה מן הצורך קבעה השופטת שתצהיר ההסתלקות עליו חתמה הנתבעת נעדר תוקף משפטי, וזאת משני טעמים: טכני ומהותי. בהיבט הטכני, הוסבר, המסמך לא הוגש לרשם הירושה או לבית המשפט כדין, ומכאן שלא התשכללה הסתלקות הנתבעת מעיזבון האם.

בפן המהותי קיבלה השופטת את טענת הנתבעת כי חתמה על התצהיר בשל הטעיה מצד אחותה, שהיא בעלת רקע משפטי לאחר שעבדה עשרות שנים כמזכירה במשרד עורכי הדין של האב. "התובעת לא הסבירה לאחיה (=ובכללם הנתבעת) את משמעות ההוראה בדבר 'יורש אחר יורש' שבצוואת האם, לא הסבירה לאחיה מה אמורים היו הם לקבל על-פי צוואת האם, על מה הם מוותרים בתצהיר ההסתלקות ומה יקבלו על-פי צוואת האב", כתבה השופטת.

מסקנתה הייתה שהתובעת השיגה את חתימת אחותה על התצהיר בחוסר תום-לב ותוך הטעיה, שכן לו ידעה האחרונה שמשמעות החתימה היא ויתור על הדירה שקיבלה בירושה - סביר להניח שלא הייתה חותמת.

בשולי פסק הדין הביעה השופטת צער על כך שהאחיות לא השכילו לקיים את האמור בצוואת אימן: "אני מבקשת, מתחננת ומצווה את יורשיי להיות בקשר רצוף עם משנהו, לדאוג האחד לשני, לסייע בעצה בחומר ובכספים. זו משאלתי היחידה". התוצאה: דחיית התביעה וחיוב התובעת ב-30,000 שקל הוצאות.

• ב"כ התובעת 1: עו"ד דורון לב
• ב"כ הנתבעת: עו"ד שם טוב אריה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.