ניצחון לדיירים מוגנים נגד יזמיות נדל"ן: לא יפונו מביתם בת"א

היזמיות הגישו תביעה להריסת חדר המדרגות בבניין של בני המשפחה, הפולש לשטחה. השופט הבהיר שקבלת התביעה תותיר אותם ללא קורת גג ואין לאפשר זאת

בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישו יזמיות נדל"ן להריסת חדר מדרגות החורג לשטח שבבעלותן. מדובר בגישה היחידה לדירות הנתבעים, דיירים מוגנים המתגוררים מזה עשרות שנים בבניין. השופט גד מינא הבהיר שלמרות זכות הקניין של התובעות, יש לאזן בין האינטרסים של הצדדים. משמעות קבלת התביעה היא הותרת הנתבעים ללא קורת גג, ואין לאפשר זאת. משמעות קבלת התביעה היא הותרת הנתבעים ללא קורת גג, ואין לאפשר זאת.

בסמטה קטנה בתל אביב ניצב בניין ישן, בו מתגוררים מזה שנים רבות הנתבעים, כדיירים מוגנים של "עמידר". משפחתם מחזיקה בנכס מאז 1949. הבניין בנוי על שתי חלקות, כאשר הדירות בנויות על גבי חלקה אחת ואילו חדר המדרגות שהינו חלק בלתי נפרד מהבניין ומהווה את הגישה היחידה לדירות הנתבעים, בנוי על חלקה אחרת.

התובעות, יזמיות נדל"ן, רכשו החל משנת 2016 חלקים מחלקות שונות בסביבת הבניין, עד שלבסוף במסגרת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין רכשו התובעות את מלוא הזכויות בחלקות, ובהן החלקה שעליה בנוי חדר המדרגות. לאחר השלמת הרכישה, פנו היזמיות לדיירים בטענה שהם פולשים לשטחן ודרשו את פינויו. משדרישתן לא נענתה - הגישו במאי אותה שנה תביעה כנגד "עמידר" והדיירים, באמצעות עו"ד יצחק הרמן ועו"ד שמעון שגיא. בקשתן הייתה לסילוק יד והריסת חדר המדרגות, על רקע פרויקט בניה שבכוונתן לבצע.

בהעדר הגנה, התובעות קיבלו פסק דין לטובתן, שבוטל לבסוף רק לאחר ערעור למחוזי. בשלב זה התביעה כנגד "עמידר" נמחקה והדיירים נותרו לבדם למול התובעות. באמצעות עו"ד חגי חכם טענו הדיירים כי אין לקבל את התביעה שהוגשה תוך שימוש לרעה בהליך המשפטי. בין היתר הם התריעו שמשמעות הריסת חדר המדרגות היא הריסת ביתם והותרתם ללא קורת גג, ושזכות הדיירות המוגנת חלה גם על דרך הגישה לדירה.

"נכנסו לעסקה בעיניים פקוחות"

בצעד דרמטי קבע השופט מינא שחרף הימצאות חדר המדרגות על החלקה שבבעלות היזמיות, אין להיעתר לתביעתן. זאת, על רקע סעיף 14 לחוק המקרקעין הקובע ש"בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהם כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי-נוחות לאחר".

"משמעות קבלת תביעת הפינוי היא מניעת שימוש בדירות בהן מתגוררים בני המשפחה. אין גישה אחרת לדירות אלא דרך חדר המדרגות שנמצא בשטח החורג. לכן, התוצאה של קבלת תביעת הפינוי היא קשה מאוד ומשמעותה שדיירים (ובענייננו, דיירים מוגנים) יוותרו ללא קורת גג", הדגיש השופט. הוא הוסיף בהקשר לכך שהפלישה לא בוצעה על-ידי משפחת הנתבעים, ושבמשך 72 השנים שבהן הם מתגוררים בדירה - מעולם לא פנו אליהם בעניין.

בתוך כך הבהיר השופט כי אף שהיזמיות טענו שמצב הדברים נודע להן רק לאחר שרכשו את הזכויות בחלקה המדוברת, התברר שהן רכשו אותה בידיעה שחדר המדרגות של הבניין בנוי על גביה ומשמש את בני המשפחה. "במילים אחרות", כתב, "התובעות נכנסו בעיניים פקוחות לעסקה". בנסיבות אלה, סיכם השופט, קבלת תביעת הפינוי "מעוררת תחושה מובהקת של חוסר איזון וחוסר הגינות".

לבסוף התביעה נדחתה, לצד מנגנון מאזן: נקבע שזכות השימוש של הדיירים היא אישית ומוגבלת בהעברה, ושהתובעות תהיינה רשאיות להגיש תביעת פינוי חדשה אם תקבלנה היתר לבניה בחלקה. במקרה כזה, נקבע, יהיה צורך לבחון מתן פיתרון לבני המשפחה. היזמיות חויבו בשכ"ט עו"ד של 18,000 שקל לדיירים.

• ב"כ היזמיות: עו"ד יצחק הרמן ועו"ד שמעון שגיא
• ב"כ הדיירים: עו"ד חגי חכם

לפסק הדין המלא בתיק ת"א 62460-05-21

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.