העובדת טענה כי מנהלת הסניף בקניון עזריאלי בתל-אביב השפילה אותה לעיני העובדים. המנהלת הכחישה וטענה כי בסך הכל "חידדה נהלים", אך ביה"ד לעבודה העדיף את גרסת העובדת.
התובעת הועסקה במשך כשנתיים בסניף של רשת האופנה ZARA שבקניון עזריאלי בתל אביב, ולטענתה נאלצה לעזוב בשל התנהלותה המשפילה של מנהלת הסניף ויחסה המזלזל כלפיה.
לטענת התובעת "האירוע המכונן" התרחש באוגוסט 2013 כאשר סמוך לסיום המשמרת, היא מדדה בגדים שרצתה לרכוש, וביקשה מאחראית המשמרת להסיר את הזמזם. אלא שאז התערבה המנהלת והטיחה בה בצעקות ובנוכחות עובדים נוספים כי מדובר במעשה הנוגד את הנהלים וגובל בגניבה, ודרשה לבדוק את תיקה האישי תוך שכינתה אותה "גנבת".
לייעוץ בתחום:
עו"ד לשון הרע
התובעת טענה כי לאחר המקרה נערכה פגישת "סולחה" בנוכחות סמנכ"לית משאבי האנוש של הרשת, אך מאחר שהמנהלת סירבה בתוקף להתנצל היא החליטה לעזוב את העבודה.
מספר חודשים לאחר התפטרותה הגישה התובעת תביעה כנגד מפעילת סניפי ZARA בארץ – "גוטקס מותגים" – לבית הדין לעבודה בתל אביב. בתביעתה דרשה פיצוי בגין לשון הרע בנוסף להפרשי פיצויי פיטורים שמגיעים לה לטענתה משום שהתפטרה בלית ברירה, בצל האווירה הקשה בעבודה.
מנהלת הסניף הציגה מנגד גרסה עובדתית אחרת לגבי המקרה. לטענתה, ברגע ששמעה כי התובעת מעוניינת להסיר את הזמזם, היא התערבה כדי "לחדד נהלים" ולהבהיר לעובדים שיש לשלם לפני הסרת זמזם. היא הוסיפה כי דבריה נאמרו שלא בנוכחות עובדים אחרים.
המנהלת הכחישה כי כינתה את התובעת "גנבת" או כי רמזה על כך באיזשהו אופן. יחד עם זאת היא אישרה כי נהגה לבדוק את תיקה של התובעת, אך לטענתה עשתה זאת בהתאם לנהלי החברה, ולא הייתה בכך משום התנכלות אישית כלפי התובעת.
אמירה משפילה
"במחלוקת העובדתית שבין התובעת לבין הנתבעת עדיפה בעינינו גרסת התובעת אשר עדותה עשתה על בית הדין רושם אמין" קבעה השופטת נטע רות לאחר שסקרה בהרחבה את חומר הראיות וטענות הצדדים.
"נראה כי כינוי התובעת גנבת או ייחוס מעשה גניבה לתובעת מהווה אמירה שעלולה היה להשפיל את התובעת ולבזותה ואף הביאה לכך בפועל וכן הוכח כי מדובר בלשון הרע שפורסמה ונאמרה בפני מספר עובדים נוספים, פרט לתובעת" כתבה השופטת בפסק הדין.
משכך קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע. בחישוב הפיצויים הביאה השופטת בחשבון מצד אחד את העובדה שמדובר בהתבטאות חד פעמית, ומצד שני את התנהלותה האדישה של החברה, שנמנעה מלצמצם את הנזק של התובעת ולא ערכה שיחת הבהרה לעובדים לפיה החברה שוללת כל ייחוס של מעשה גניבה לתובעת.
השופטת נטע רות השתכנעה בנוסף כי "האטמוספירה התעסוקתית" שיצרה החברה באדישותה למול התנהלותה המשפילה של המנהלת מזכים את התובעת בהפרשי פיצויי פיטורים, מאחר שנאלצה להתפטר.
משכך חייבה השופטת את החברה לשלם לתובעת פיצוי של 30,000 שקל עבור הוצאת לשון הרע, עוד 1,719 שקלים עבור הפרשי פיצויי פיטורים, וכן הוצאות משפט בסך של 3,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אחז אגם
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דנה וקנין
* עורכת דין לימור ג'נח גוילי עוסקת בדיני לשון הרע
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין