בעל עסק למכירת אגזוזים הגיש תביעת לשון הרע נגד לקוח שלכלך עליו ברשת. בית המשפט קבע שהפרסום ברובו לגיטימי
בית משפט השלום בבית שמש קיבל באופן חלקי תביעת לשון הרע שהגיש בעל עסק מתחום האופנועים נגד לקוח שלו, בטענה כי האחרון פרסם עליו השמצות ברשת. התובע עתר לחייב את הלקוח לשלם לו פיצוי בסך 100,000 שקל ללא הוכחת נזק. ואולם השופטת מאיה אב-גנים ויינשטיין קבעה שבמקרה זה קיימות נסיבות מקלות עבור הנתבע: הוא פרסם בעיקר דברי אמת, מחק את הפוסט לאחר 3 שעות ואף התנצל. בנסיבות אלה היא חייבה אותו לפצות ב-5,000 שקל בלבד.
הנתבע יצר קשר עם התובע במהלך יוני 2020 והזמין אגזוז לאופנוע. הוא שילם לו מקדמה על כמחצית מהסכום ונאמר לו שהאגזוז יסופק תוך 3-4 שבועות. בשלב מסוים התובע עדכן את הנתבע שחל עיכוב בהזמנה מכיוון שהמפעל שמייצר את חלקי האגזוז, שנמצא באיטליה, עובד במתכונת חלקית בגלל מגפת הקורונה. בתגובה ביקש הנתבע לבטל את העסקה והתובע נעתר לכך.
ואולם, הנתבע לא עצר כאן. הוא כתב פוסט בפייסבוק שהביע את אכזבתו מהשירות שקיבל, ושיתף אותו בעמוד העסקי של התובע וב-3 קבוצות נוספות של חובבי אופנועים. בין היתר הוא כתב שהתובע נתן קדימות להזמנות אחרות על חשבונו, שמדובר ב"שירות הכי רע שהכיר", והמליץ "לא להתעסק עם אנשים כאלו".
לאחר 3 שעות, בעצת אשתו, הוא מחק את הפוסט והתנצל.
למרות זאת, כעבור חודש הגיעה תביעת הדיבה. התובע, שיוצג על ידי עו"ד אייל אבידן, טען שמדובר בפוסט שקרי ומעולם לא ניתנה קדימות להזמנה אחרת באופן שעיכב את הטיפול במשלוח של הנתבע. לדבריו, העיכוב בהזמנה נבע רק בגלל מגבלות הקורונה באיטליה בזמנו.
מנגד טען הנתבע, באמצעות עו"ד נרקיס חנייא, כי הפוסט לא שקרי וכולל עובדות בלבד. לשיטתו מדובר בביקורת לגיטימית על עסק ממנו קיבל שירות, ועומדות לו הגנות תום הלב ואמת בפרסום. מכל מקום, טען, הוא מחק את הפוסט והתנצל ולכן יש להתחשב בכך.
נאמן למציאות
השופטת אב-גנים ויינשטיין קבעה כי חלק הארי של הפרסום נאמן למציאות. כך למשל הנתונים לגבי למועד ההזמנה, מועד האספקה המתוכנן ותשלום המקדמה – קלעו לאמת.
היא הוסיפה שלציבור יש עניין בפרסומים מעין אלו המביאים לידיעתו מידע חשוב על רמת השירות של עסק פלוני, וציינה כי הפוסט מנוסח באופן שמאפשר לקורא הסביר להבחין בין העובדות לבין הבעת הדעה.
מנגד, היא ציינה כי התובע לא התנהל בשקיפות כשלא הסביר לנתבע בזמן אמת שהעיכוב נובע ממגבלות הקורונה. "פערי המידע שבין הצדדים והתקשורת החלקית תרמו רבות למצב", כתבה.
השופטת הוסיפה כי גם הנתבע אינו טלית שכולה תכלת, שכן הוא כתב שהתובע נתן קדימות ללקוחות אחרים על חשבונו כשהדבר לא הוכח. בנוסף, הוא נמנע מלכתוב שכספו הושב לו, והשתמש במילים פוגעניות כמו "ביזיון", "שקרן" ו"עקיצה" שחרגו לדברי השופטת מהסביר.
עם זאת, השופטת הדגישה שמחיקת הפוסט והתנצלות הנתבע עומדות לטובתו, וקבעה לבסוף שעליו לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 שקל בלבד.
בתוך כך היא מתחה ביקורת על התובע שניפח את תביעתו באופן מופרז, ולכן לא פסקה הוצאות משפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין