לפסק הדין בעניין נ.מ.א. נ' י.א.
חודשים ספורים לאחר שבני הזוג רכשו דירה שמומנה בחלקה מכספי דירה שהייתה בבעלות האישה, עזב הבעל את הדירה המשותפת. כיצד תחולק הדירה בין בני הזוג והאם הבעל תכנן את המהלך מראש?
בחלוף 7 שנות נישואין החליטו בני זוג להתגרש. אלא ששנתיים קודם לכן, מכרה האישה דירה שקיבלה במתנה מאמה עוד לפני הנישואין, ורכשה יחד עם בעלה דירה אחרת.
במסגרת התביעות שהגישה האישה נגד בעלה ביולי 2011 לביהמ"ש לענייני משפחה בקריות, היא ביקשה שפירוק השיתוף בדירה החדשה ייערך שלא שווה בשווה, מכיוון שעיקר מימון הדירה היה מהכסף שקיבלה תמורת הדירה שהייתה אך ורק שלה. האישה הוסיפה וטענה שהבעל הטעה אותה, ולמעשה זמם את כל התהליך של מכירת דירתה ורכישת הדירה החדשה כשכבר גמל בליבו להיפרד ממנה.
ביהמ"ש לענייני משפחה אמנם קבע כי שיתוף הבעל בכספי התמורה מדירתה של האישה הוא למעשה הענקת מתנה שהושלמה עם רישום הדירה החדשה גם על שמו, וכי האישה לא הוכיחה שהוטעתה בידי בעלה, אולם מצא לנכון שלא לחלק את הדירה שווה בשווה.
זאת, בהתחשב בכך שהכנסתה החודשית של האישה עומדת על כמחצית מהכנסת הבעל, והעובדה שהשקיעה את כל רכושה ברכישת הדירה המשותפת בעוד שהבעל לא השקיע מאומה ממשאביו הפרטיים. לכן נקבע שהאישה תקבל 65% מהזכויות בדירה, והבעל את ה-35% הנותרים.
הצדדים, שנותרו לא מרוצים, הגישו כל אחד ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה. האישה טענה בערעורה, בין היתר, שהיא זכאית למלוא הזכויות בדירה, שכן היא סיפקה את רוב המימון לדירה המשותפת לאחר שהוטעתה ע"י בעלה.
הבעל לא נותר חייב וטען שהעובדה שהנכס נרשם גם על שמו באופן שווה, מצביעה על כוונת שיתוף מובהקת בדירה. לכן, לטעמו, הוא זכאי לחצי מהדירה.
מתנה שהושלמה
לפי השופט סארי ג'יוסי, אין זה משנה מאיזה כספים הדירה נרכשה - ברגע שמדובר בדירת מגורים משותפת שנרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים ואין הסכם ממון שקובע אחרת - היא שייכת לשני הצדדים שווה בשווה.
באשר לטענת ההטעיה, ציין השופט, שזוגיות היא דינאמית מטבע הדברים, והעובדה שבני הזוג נפרדו 20 חודשים לאחר רכישת הדירה, לא מעידה בהכרח על כך שהבעל ביקש להטעות את אשתו. השופט הוסיף, שהרישום הקנייני אינו מאפשר לחלק את הדירה המשותפת באופן הנוגד את הרישום בטאבו.
השופט דחה את ערעור האישה וקיבל את ערעור הבעל, וקבע שהדירה תחולק באופן שווה בין הצדדים.
השופטת שושנה שטמר הצטרפה לפסק הדין, והוסיפה כי לא התמלאו התנאים לחלוקה בלתי שוויונית של הדירה, שכן לא קיים פער ניכר בהכנסות הצדדים או ביכולתם להגיע לתנאי חיים הוגנים וסבירים לאחר הגירושין.
השופט ד"ר עדי זרנקין הצטרף גם הוא לפסק הדין. האישה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 6,000 שקל.
לדברי עו"ד יעקב בלס העוסק בדיני משפחה, יש להבחין בין דירה הרשומה על שם אחד הצדדים לבין דירה הרשומה על שם שני הצדדים ורכישתה מומנה ע"י צד אחד, משום שמאחר והדירה נרשמה בפועל על שם שני הצדדים בהסכמתם המלאה, הרי שביהמ"ש יחלק את הדירה באופן שווה על אף שהדירה נרכשה מכספי האישה.
"הנחת היסוד היא שאם האישה רשמה את מחצית הדירה על שם בעלה, הרי שהיא העניקה לו מתנה שהושלמה עם רישום הדירה", מוסיף עו"ד בלס, "אם הרישום יבוטל ע"י ביהמ"ש והחלוקה לא תהיה שוויונית - יהפוך הרישום בטאבו לאות מתה".
לפסק הדין בעניין נ.מ.א. נ' י.א.
*המגיב לא ייצג בתיק.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.