ההחלטה בוטלה לאחר שהחייב, שטוען כי שילם את מלוא המזונות לגרושתו, הגיש ערעור. בית המשפט למשפחה הבהיר כי הרשם יצר מגבלה דיונית יש מאין
השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה לאחרונה ערעור של חייב מזונות על החלטת רשם כי הוא אינו רשאי להעלות טענת פרעתי לתקופה העולה על שנתיים. מדובר בחייב מזונות שטוען כי שילם את כל החוב לגרושתו. השופטת קבעה כי אין הוראה בדין המגבילה את עיתוי העלאת טענת פרעתי או את משך התקופה בקשר אליה החייב רשאי לטעון שאינו חייב עוד למלא אחר פסק הדין.
האישה פתחה ב-2012 תיק מזונות בהוצאה לפועל לביצוע פסק דין למזונות זמניים. בהמשך ניתן פסק דין שקבע את סכום המזונות הקבוע ונחתם הסכם גירושין בו נקבע בין היתר כי איחור של 5 ימים בתשלום לא יגרור ריביות. מאז לטענת הבעל הוא הפקיד את דמי המזונות ישירות לחשבון האישה וכן העביר לידיה סכומי כסף גדולים במזומן כך שלא נותרו חובות.
במקביל נכנס הגרוש להליכי פשיטת רגל ולאחר שהתאושש מעט כלכלית הגיש טענת פרעתי בתיק ההוצאה לפועל בעניין המזונות. לתדהמתו, רשם ההוצאה לפועל דחה את הטענה מבלי לדון בה לגופה, לאחר שקבע כי היא מתייחסת ברובה לתקופה העולה על השנתיים שקדמו להגשת הבקשה, וכי מבחינה עקרונית לא ניתן להגיש בקשה בטענת פרעתי בתיק מזונות לתקופה העולה על שנתיים.
בערעור שהגיש האיש, באמצעות עו"ד לילך סנג'רו, הוא טען כי החלטת הרשם ניתנה תוך פרשנות שגויה לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל המאפשר לחייב להעלות טענת פרעתי ללא מגבלת זמן. לדבריו, הרשם ערך היקש מוטעה בין סעיף זה לבין סעיף בחוק המזונות שקובע כי בקשה לביצוע פסק דין למזונות בגין תקופה שעולה על שנתיים ממועד מתן פסק הדין טעונה אישור בית המשפט.
לגופם של דברים טען האיש כי בידיו ראיות מוצקות להוכחת טענתו לפירעון החוב ולכך שהאישה מנסה להיפרע ממנו בכפל.
האישה טענה שלא נפלה כל טעות בהחלטת הרשם. לשיטתה, אין כל הצדקה לאפשר לאיש לטעון טענת 'פרעתי' כעבור עשור ממועד פתיחת התיק, כשמעת לעת במהלך השנים שילם תשלומים לתיק ההוצאה לפועל ולא העלה במהלכן כל טענה בנוגע לכך.
פגיעה בזכות הקניין
השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים קיבלה את הערעור.
היא הבהירה כי חוק המזונות קובע תקופת התיישנות ספציפית לביצוע פסק דין למזונות, שלפיה מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט.
לקביעתה, בהחלטה ביקש הרשם ללמוד סימטריה מההסדר הקבוע בחוק המזונות להסדר טענת פרעתי הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, אך הסימטריה אינה מעוגנת בלשון החוק ואין כל מקור נורמטיבי בדין לעריכת היקש שווה.
השופטת הדגישה שלפי החוק חייב יכול להעלות טענת פרעתי בכל עת ואין הוראה המגבילה את זכותו זו, לא בעיתוי הגשת הבקשה ולא למשך התקופה בקשר אליה נטענת הטענה.
היא הוסיפה כי ההשוואה בין ההסדר הקבוע בחוק המזונות לבין טענת פרעתי והשתקת חייב מלטעון פרעתי ביחס לתקופה מסוימת מבלי לדון בגופם של דברים פוגעת בזכות הקניין שלו ובזכותו להליך הוגן.
לפיכך ביטלה השופטת את החלטת הרשם וקבעה כי יש לאפשר לצדדים לנהל הליך לגופם של דברים בכדי להכריע האם אכן נפרע החוב על ידי המערער אם לא.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 33839-02-22
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין