בשנת 2006, אישה מצפון הארץ נפלה בביתה ושברה את המרפק "לרסיסים". לאחר שהתגלה כי היא סובלת מנכות, האישה תבעה את ביה"ח "גליל מערבי", אולם השופטת קבעה שלא הייתה שום רשלנות מצד הרופאים.
סגנית נשיא בימ"ש השלום בחיפה, השופטת אילת דגן, דחתה תביעת פיצויים נגד המדינה – בעלת בית החולים גליל מערבי שבנהריה – בטענה לרשלנות רפואית במהלך טיפול וניתוח ביד שבורה.
המקרה שהוביל להגשת התביעה התרחש ביולי 2006, כאשר התובעת – אישה בת 45 – נפלה בביתה ונחבלה קשות בידה. בבית החולים התגלה שבר תוך מפרקי במרפק. התובעת טופלה בגבס, וכעבור מספר ימים עברה ניתוח שחזור פתוח עם קיבוע פנימי. בהמשך ביקרה במרפאות חוץ על בסיס חודשי. במהלך אחת הביקורות בוצעו צילומי רנטגן ואובחנה הגבלה קשה בתנועות המרפק.
בחודש מרץ 2007, אושפזה התובעת שוב ועברה ניתוח נוסף להוצאת מתכות וברגים במרפק, שהוצאו באופן חלקי.
בתביעה שהגישה בשנת 2013, היא טענה כי בית החולים התרשל בבחירת סוג הניתוח ובביצועו, וכן במעקב שלאחריו, וגרם לה לנכות אורתופדית ונפשית.
שני הצדדים ביססו את טענותיהם על חוות דעת מומחים רפואיים. טענתה המרכזית של התובעת, שיוצגה על ידי עוה"ד איאד מטאנס, הייתה כי שיטת הניתוח שנבחרה לא התאימה להיקף הריסוק של המרפק, שכן דובר על שבר רב רסיסים המחייב ניתוח בפלטה וברגים ייעודיים.
המדינה, שיוצגה על ידי עוה"ד רפאל גלס, טענה שלא היה כל פגם בעבודת הצוות הרפואי – לא בבדיקות ולא בניתוח. עמדתה הייתה כי נכותה של התובעת נגרמה אך ורק כתוצאה מהתאונה, ולא בשל פעילות הצוות הרפואי.
עוד נטען בין היתר כי היה זה שבר מסובך וקשה, ולכן מדובר בתביעה מקוממת לאור העובדה שהצוות עשה כמיטב יכולתו ונהג על פי פרקטיקות מקובלות.
כנהוג במקרים שכאלה, השופטת דגן מינתה מומחה מטעם בית המשפט, שסבר כי הניתוח שבוצע תאם את הפרקטיקה הרפואית המקובלת באותו זמן, והיה מתאים לנסיבות השבר. המומחה העריך שהתובעת סובלת מנכות בשיעור של 23%, מבלי שיש רשלנות.
חוכמה בדיעבד
לאחר שניתחה את עדויות כל המומחים וטענות הצדדים, השופטת דגן השתכנעה שרופאי בית החולים פעלו כרופאים סבירים, ופסקה כי "התובעת לא הוכיחה התרשלות באופן בחירת דרך הניתוח, לא במהלך ביצועו, ואף לא בטיפול שניתן לאחריו".
השופטת הסבירה כי העובדה שקיימות שיטות נוספות לניתוח, לא הופכת את השיטה שנבחרה לשיטה לא מקובלת. כמו כן, השופטת ציינה כי הטענה לפיה ניתוח בשיטת "פלטה וברגים" היה מביא לתוצאה טובה יותר, היא טענה תיאורטית שנטענת בדיעבד, וכלל לא ברור שהייתה מביאה לאיחוי טוב יותר.
"גם אם הייתי סבורה כי נעשתה טעות באופן בחירת דרך הניתוח והניתוח עם פלטה עדיף, (ואינני סבורה כי כך הוכח) הרי שטעות אינה שקולה להתרשלות ואין ספק בלבי כי הצוות הרפואי לא חסך מאמץ לתת את הטיפול המיטבי בנסיבות העניין", הוסיפה.
מכאן השופטת קבעה כי הנכות שממנה סובלת התובעת היא אכן פרי השבר ולא פרי ניתוח וטיפול רשלני, ולכן התובעה אינה זכאית לפיצוי כלשהו.
בתוך כך השופטת דחתה בין היתר את הטענה שלפיה בית החולים אף התרשל בעצם העובדה שנתן למתמחה בשנתו הראשונה לבצע ניתוח כה מורכב, היות שהסתבר כי בניתוח היו שלושה רופאים, בהם המתמחה ושני רופאים בכירים ומנוסים.
לנוכח התוצאה, השופטת חייבה את התובעת בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין