ניתוח כריתת רחם הסתבך: המדינה וביה"ח שיבא ישלמו כ-700 אלף שקל

החולה יצאה מהניתוח עם קרע במעי הגס ונאלצה לעבור ניתוח מתקן. בית המשפט קבע כי הייתה כאן רשלנות גם בביצוע וגם בבדיקת מצבה לאחר הניתוח. בנוסף התגלו הפרות של נהלי משרד הבריאות לגבי ההסכמה לניתוח.

קרוב ל-700 אלף שקל נפסקו לאחרונה לחולה שנפגעה במהלך ניתוח כריתת רחם בבית החולים שיבא תל-השומר. סגן נשיאת בית משפט השלום ברמלה מנחם מזרחי קבע כי הרופאים התרשלו בכך שלא וידאו כי הניתוח הסתיים כשורה ואף פגעו בחופש הבחירה של החולה כשלא הסבירו לה על חלופות אפשריות והחתימו אותה על טופס הסכמה לאקוני.

לפי תביעת הרשלנות הרפואית שהוגשה נגד בית החולים והמדינה לפני כשנתיים, התובעת (55) עברה ב-2013 ניתוח כריתת רחם בשיטה לפרוסקופית (החדרת מכשירים ללא פתיחה מלאה של הבטן) שלאחריו היא אובחנה עם קרע במעי הגס ונדרשה לניתוח מתקן ולאשפוז ממושך.

התובעת טענה בין השאר כי לא היה מקום לבצע בה לפרוסקופיה מאחר שכבר עברה שני ניתוחי בטן פתוחים. היא טענה בנוסף כי בסיום הניתוח הרופאים לא בדקו את מצב האיברים הפנימיים שלה כדי לשלול חשד לפגיעה במעי.

כמו כן, היא טענה כי לא קיבלה הסברים על הניתוח, סכנותיו והאפשרויות החלופיות העומדות בפניה.

"הסכמה אינה מריחת דיו"

המדינה ובית החולים התכחשו לטענותיה הקשות של התובעת אך זה לא עזר להם. סגן הנשיאה מזרחי קבע כבר בהתחלה כי הייתה כאן רשלנות. הרשלנות לא התבטאה בעצם הבחירה בלפרוסקופיה, כטענת התובעת, אלא בחיתוך הרשלני של הרחם.

השופט ציין כי אמנם לא היו לכך ראיות ישירות אולם מסקנה זו התבקשה למשמע עדויות הצוות הרפואי, ולנוכח חסרונה המורגש של עדות מטעם המנתח הבכיר שביצע את כריתת הרחם.

השופט הוסיף כי רשלנות נוספת נמצאה גם בכך שהרופאים לא וידאו שאיבריה הפנימיים של התובעת במצב תקין לפני שסיימו את הניתוח. זאת, אף שהיה בידם ציוד טכנולוגי מתקדם.

השופט קבע כי המחדלים והמעשים הרשלניים של הרופאים הם שהביאו לנזק שנגרם לתובעת "והם קשורים אליו בקשר סיבתי ישיר".

השופט אף קיבל את טענות התובעת לפגיעה ברצון החופשי וביכולתה לתת "הסכמה מדעת". השופט קבע כי זכותה של התובעת להחליט מה ייעשה בגופה ולבחור בהליך הנכון נשללה משום שאף אחד מהרופאים לא הציג בפניה את האפשרות לבצע ניתוח רגיל ואת מלוא הסיכונים והסיכויים של שתי השיטות.

באשר לטופס ההסכמה, נקבע כי מלבד העובדה שהוא לא נכתב בשפת אמה של התובעת, חסרו בו פרטים מהותיים כמו הסיכונים הצפויים להידבקויות ולפגיעה במעי.

"הסכמה אינה מריחת דיו על טופס בצורה של חתימה", כתב השופט מזרחי. הרופאים היו צריכים לתת לתובעת את מלוא האינפורמציה – כפי שהם מחויבים בנהלי משרד הבריאות, שהופרו במקרה הזה.

כדאי לציין כי בדרך כלל בתי המשפט לא פוסקים פיצויים גם על פגיעה באוטונומיה וגם על היעדר הסכמה מדעת, אולם השופט קבע כי במקרה הייחודי הזה התובעת הוכיחה את שתי העילות.

לאחר חישוב הנזקים שנגרמו לתובעת (כאב וסבל, הוצאות רפואיות והפסדי שכר) השופט חייב את בית החולים ואת המדינה –  שלא טרחה לפקח על יישום הנהלים – לפצות את התובעת ב-542,772 שקל בתוספת הוצאות משפט ו-108,554 שקל עבור שכ"ט עו"ד.

לחצו כאן לקריאת פסק הדין המלא בת"א 14770-12-15

• ב"כ התובעת: עו"ד גיא ניסים, עו"ד אביחי דר
• ב"כ הנתבעות: עורך דין רשלנות רפואית יעקב עוזיאל, עו"ד הדסה זיני

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.