לא ניתן לכפות על עובד לעבור בדיקת פוליגרף אך לסירובו ישנה משמעות משפטית מוגבלת

ככלל, מעביד החושד כי עובדו ביצע עברת משמעת חמורה (כגון גניבה, מעילה, שקר, חשיפת סודות המעביד וכיו"ב) ומעוניין לאשש או לשלול את חשדותיו אינו רשאי לחייב את העובד לעבור בדיקת אמת בגלאי שקר. דרישה כזו מהווה פגיעה בזכותו של העובד לפרטיות, בדומה להעדר זכות לחייב עובד לעבוד בדיקה רפואית או גרפולוגית. הדרישה גם עומדת בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אכן, חובת הגילוי, הנאמנות ותום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה שלו עם מעבידו היא חובה מוגברת ומיוחדת, אולם עדיין אין היא חובה מוחלטת אלא חובה יחסית, ויש לאזנה כאמור אל מול זכות העובד לפרטיות ולכבוד.

מעמדה המוגבל של בדיקת הפוליגרף

יש להדגיש כי ההלכה הפסוקה של בתי המשפט קובעת כי בדיקת פוליגרף אינה ראיה מהימנה דייה מבחינה מדעית. על כן, הבדיקה בגלאי שקר אינה מהווה ראיה קבילה בבית המשפט. עם זאת, נפסק כי תוצאות בדיקת פוליגרף תוכלנה להוות ראיה קבילה אם הסכים העובד מראש לשני תנאים: האחד, להיבדק במכשיר הפוליגרף מרצונו החופשי. התנאי השני, העובד הסכים שתוצאות בדיקת הפוליגרף שלו יהוו ראיה קבילה בבית המשפט. ואולם, גם במקרה כזה של הסכמה כפולה מצד העובד, עדיין יש לביהמ"ש שיקול דעת באם לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף כראייה מחייבת אם לאו.

חשוב לציין כי שתי ההסכמות הללו מצד העובד חייבות להיות התחייבויות מצטברות ומפורשות. כך, שאפילו נתן העובד את הסכמתו לבדיקה בגלאי שקר, תוצאותיה לא יחייבו אותו במידה ולא חתם מראש גם על הסכמה מפורשת נוספת לפיה תוצאות בדיקת הפוליגרף ישמשו באופן ספציפי כראיה כשרה במשפט. ביה"ד לעבודה קבע במקרה כזה כי "אין די בהסכמה מסויגת לצורכי משא ומתן בין הצדדים או כתנאי לחיובו של היריב" אלא ההסכמה חייבת להיות ברורה ומפורשת.

ניתן לפטר עובד המסרב להיבדק

למרות שמעביד אינו רשאי לכפות על עובד לעבור בדיקת פוליגרף הרי ככלל הוא זכאי לפטר עובד שסרב לעבור בדיקת פוליגרף, ככל מעשה פיטורים רגיל, בתנאי שאין הגבלה בחוק, בחוזה העבודה או בהסכם הקיבוצי לפטר את העובד בכל עת בהודעה מוקדמת. לפיטורי עובד המסרב להיבדק בגלאי שקר קיימת לכאורה עילה עניינית ומספקת: אבדן מידת האמון הנדרשת מעובד. כמובן שככל שהעובד בכיר יותר כך גדלה עוצמתה ומשקלה של עילה זו, לאור יחסי האמון המיוחדים הנדרשים מעובד בכיר.

חשד כנה שעובד גנב או מסר את הסודות המסחריים של החברה, תוך הפרה של חובות הנאמנות והסודיות בהן הוא חב כלפי מעבידו, הן עילות פיטורים רגילות, ענייניות, ומספיקות בהחלט, גם אם אין למעביד הוכחה חותכת לעצם הפרת האמונים או הגנבה.

מסקנת הדברים היא איפוא, כי עובד רשאי לסרב לבקשת מעבידו להיבדק בבדיקה של גלאי שקר וסירובו הוא לגיטימי. עם זאת, סירוב שכזה מבסס למעביד עילה מספקת לפיטורים רגילים של העובד מטעמים של אובדן האמון בו כמי שעליו מוטלת החובה לשמור על סודות המעביד, רכושו וכיו"ב.

כמו כן, ככל שהדרישה לבדיקת הפוליגרף היא כללית ומכוונת לכל קבוצות העובדים הרלבנטיות - כגון כל עובדי מחלקה מסוימת שבתוכה התרחשו הגנבות המיוחסות או כל העובדים שהיו שותפים למידע סודי שהודלף וכיו"ב - כך היא מעידה בברור שדרישת המעביד היא עניינית, סבירה ונעשית בתום לב, מבלי שהיא נגועה באפליה או בהתנכלות אישית.

דין דומה לעובד סרבן ולעובד שקרן - פיטורים רגילים

כאשר עובד סירב לבדיקת גלאי שקר ואין בידי המעביד הוכחה ברורה לחשדות הספציפיים המיוחסים לו המעביד יהיה אמנם רשאי לפטר את העובד בפיטורים רגילים, אך לא תהא למעביד זכות לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, שכן המדובר בזכויות קוגנטיות ומוגנות של המפוטר שאין אפשרות לשלול אותן מהעובד אלא בנסיבות חד-משמעיות. וכך אמר ביה"ד לעבודה על פיטורים בנסיבות כאלה:

"מחומר הראיות עולה כי פרט לבדיקות פוליגרף לא הייתה כל ראיה אחרת לקביעת אשמתו של התובע, כאשר זה האחרון חזר וכפר באשמתו. אין חולק כי בדיקות פוליגרף אינן קבילות בבתי המשפט, ולפיכך לא היה מקום לקבוע חד-משמעית את אחריותו של התובע לחבלה, על יסוד בדיקות הפוליגרף כשלעצמן. לפיכך, לא הייתה הועדה רשאית לשלול מהתובע שכר עבודה בגין תקופת השעייתו, פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת".

זאת ועוד, גם עובד שבדיקת הפוליגרף לה הסכים הייתה שלילית והתוצאות מצביעות בברור שהעובד שיקר, הדבר מעיד רק שהעובד אינו דובר אמת ואינו מהימן. זאת ראייה מנהלית המצדיקה פיטורים רגילים של העובד הבלתי אמין אך עם כל זכויותיו הרגילות כמפוטר. העובדה שנמצא בבדיקת פוליגרף שהעובד שקרן אינה מוכיחה במישרין את האשמה הספציפית המיוחסת לו (גניבה, מעילה, הפרת אמונים, מסירת סודות וכיו"ב). רק הוכחת החשד בעבירה החמורה הספציפית יכולה לבסס ולהצדיק, בתנאים מסוימים, פיטורים מחפירים לאלתר, ללא פיצויי פיטורים וללא דמי הודעה מוקדמת.

חובת השימוע

חשוב להדגיש כי פיטורי עובד על ידי מעבידו, בנסיבות של חשד לעבירת משמעת חמורה, בין אם העובד סירב להיבדק בגלאי שקר ובין אם הסכים והבדיקה גילתה שהעובד שיקר, דהיינו כשאין למעביד הוכחה ישירה כלשהי לביצוע העברה עצמה בידי העובד, מחייבות את המעביד ביתר שאת לקיים הליך מוקדם של שימוע לפני ההחלטה. הליך השימוע שייערך לעובד בידי מעבידו פירושו מתן אפשרות אמיתית לעובד לשכנע את המעביד לחזור בו מכוונת הפיטורים בהליך מסודר בן כמה שלבים:

• הזמנת העובד לשימוע בפני מי שעומד לפטרו.
• העמדת העובד מראש על הכוונה לפטרו, והצגת הטענות והחשדות שיש למעביד כלפי העובד.
• מתן שהות והזדמנות מספקת והוגנת לעובד להשיב לטענות שהועלו כנגדו בכתב ו/או בע"פ.
• שקילת טענות העובד בלב פתוח ובנפש חפצה טרם קבלת ההחלטה לפטרו או שלא לפטרו.

* למאמר המלא ולאסמכתאות ניתן לפנות לאתר: www.berenzon-law.co.il

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.