כל הזכויות... מבולבלות

מבוא

בימים אלה, ולמעשה במשך השנים האחרונות, מתרחשת דרמה שבועית בוועדת הכלכלה של הכנסת. זוהי סצנה של אמנים ושחקנים תרתי-משמע, בהצגה ושמה חוק זכויות יוצרים, שמעצם טיבו משפיע על עתידם של אמנים רבים.

המחזה השבועי עוסק בהחלפתו של חוק זכויות היוצרים הישן אשר למעשה הינו החוק האנגלי מ - 1911. עם זאת, בשטח אמצעי התקשורת ההמוניים, מתרחשת מהומה רבה אשר אינה קשורה לנושאי הדיון, וספק רב אם הדיונים בוועדה ותוצאותיהם ישפיעו עליה.

במה דברים אמורים?

וועדת הכלכלה נזקקת, בדיוניה על החוק החדש, לאולם ענק, ובמקרים רבים אף מגבילה השתתפותם של נציגים מסקטורים שונים המעוניינים בדיוניה.

זה לצד זה מתערבבים אמנים, זמרים, שחקנים, בעלי אולמות אירועים, מנהלי תחנות שידור, זכייני ערוצי שידור, שתדלנים ועורכי-דין. כולם מייצגים אינטרסים מגוונים ומנוגדים לעתים. תשומת הלב של בעלי האינטרסים מוכיחה, עד-כמה משפיעים התרבות והבידור על חיינו:

היצירות, ובעקבותיהן החקיקה הנלווית להן, עוטפות אותנו מלידתנו ועד המוות. מברית המילה שבו מושמעת המוסיקה, ועד הקבורה, שאף בה יהיה מי שיקריא שיר עצוב. אנו צופים בסרטים ובטלוויזיה, מורידים שירים באינטרנט, רוכשים ציורים, שומעים רדיו ועוד אין-ספור פעילויות הכרוכות ביצירות.

רשימת המתנצחים בדיוני הוועדה היא רבה: החל מבעלי בתי-המלון שבכוונתם להקטין את הסכומים שעליהם לשלם לאמנים ולנציגיהם, וכלה בגופים המשדרים שתובעים לעצמם זכויות שהחוק הישן בוודאי לא יכול היה לצפות (אלו גם משתמשים בזכויות של אחרים, וגם דורשים לצמצם את הסכומים שנגבים מהם). כולם רבים עם כולם שנים רבות וארוכות, כשהתוצאה הינה השארת החוק מ – 1911 על כנו באין הסכמה.

רק לאחרונה נוכחתי ביום עיון שבו מפיקי הסרטים - ספקי הסדרות והסרטים לטלוויזיה , התעמתו עם זכייני ערוץ 2 וערוץ 10. הויכוח, שהיה יצרי וכלל עקיצות רבות, שיקף את הבעייתיות שבין הגוף המשדר למפיקים:

בעלי הזיכיון לשידור טענו כי כל זכויות היוצרים, לרבות שידורן ומיסחורן לאחר-מכן, חייבות להיות שלהם. המפיקים מנגד טענו שעוצמתם של המשדרים כופה עליהם, לעתים, לוותר על זכויותיהם שלא בצדק.

  לטענת המפיקים, אם יהיו זכויות רק בידי הזכיין, ימשיך הוא להינות מפרותיו גם באינטרנט ואילו הם לא יזכו לראות ולו אגורה.

אך יותר מכל, הבליט את המורכבות דווקא מי ש"נעלם" מהדיון - בעלי הזכויות האחרים כמלחינים, תסריטאים, שחקנים ועוד.

למי שייכות הזכויות שלהם? האם עליהם לוותר למפיק עליהן? לזכיין?

בפועל, בסרטים ו/או בסדרות הטלוויזיה, מגוון הזכויות לא תמיד שייכות למפיק או לזכיין.

כיום, דברים רבים נקבעים בהתאם לעוצמת הכוח שיש בידי אחד הגורמים: כך, המפיק יוותר על זכויותיו כשהוא לחוץ כספית, התסריטאי יעביר זכויותיו למפיק, מפני שמתחרים על הכתיבה עשרות כמוהו. כך גם המלחין. זו דרכו של העולם. כל אחד מהם יודע שאם החוק יותיר בידיו את הזכויות - יכולת המיקוח שלו תגבר.

אופי המאבק בין בעלי הזכויות למשתמשים

בשטח מתרחשת דרמה יום-יומית בין בעלי הזכויות למשתמשים.

המאבקים לתמלוגים, ולחילופין להפחתתם, קיימים בין בעלי זכויות למשתמשים מקדמת דנא, אך בעת האחרונה, ומסיבות שונות שתפורטנה בהמשך, לובשת ההתנהלות לבוש שונה וחדש. הגופים המשדרים, הסלולאריים והאינטרנטיים נתקלים בדפוס שונה לחלוטין מצידם של בעלי הזכויות, דבר הגורר בעקבותיו קשיים הולכים וגוברים.

תאגידי זכויות היוצרים והמבצעים – סקירה היסטורית והמצב כיום

בולט לעין ומרכזי בדפוס החדש, הוא פיצולם הרב של בעלי הזכויות.

בעבר הרחוק, ניהלו מספר תאגידים במשותף את זכויות היוצרים. לאחר מכן נוצרו פיצולים של תאגידים אלו, כאשר התסריטאים פרשו מאקו"ם, ועוד לפני-כן הוקמה פדרציית יצרני תקליטים ים-תיכונית של אלו שאינם נמנים על הפדרציה הדומה ה"אשכנזית".

כיום , לא רק שיש ריבוי תאגידים, אלא שאף בתוכם קיים פיצול, והם אינם מסוגלים להעניק או לחתום על רשיון לשימוש כבעבר.

אם בעבר התקשה המשתמש להבחין בין מה מייצג כל תאגיד (ולעיתים דרישות התאגידים נראו חופפות), הרי שכעת מוטלת עליו החובה לנהל מו"מ עם גורמים רבים מלבד הגופים המוכרים – אקו"ם והפדרציה. מצב זה נובע כתוצאה מכך שבעלי זכויות מסוימים "החריגו" חלקים מזכויותיהם , אותם לא העבירו לאחד התאגידים.

דוגמא לפיצול וחוסר בהירות המצב כיום - אנסה להמחיש זאת באמצעות דוגמא פשוטה (יחסית), על אף שהמציאות מורכבת במידה רבה יותר ומכילה פרמטרים נוספים ומגוונים:

לזכייני הערוץ השני הוענק רישיון מקיף וכולל 'רישיון שמיכה' בשפה המקצועית), על כל היצירות המוסיקליות. הרישיון הונפק ע"י אקו"ם והפדרציה ליצרני תקליטים, כאשר כל רישיון הונפק בנפרד, וכולל אפשרות להקליט ולשדר יצירות ישראליות וזרות. כל אחד מהתאגידים מחזיק זכות שונה (שאין כאן המקום לאבחנה).

עתה, בהתאם למועדים של פקיעת ההסכמים הקודמים, רישיון השמיכה שמעניקים אקו"ם והפדרציה קצר מלהכיל את כל הזכויות הנוגעות למשתמש.

לעניין היוצרים: חלק מבעלי הזכויות - חברי אקו"ם לא מצרפים את חתימתם להסדר כולל. הם דורשים שינוהל עם כל אחד מהם מו"מ ישיר. כיוון שהם לא העבירו לאקו"ם חלקים מזכויותיהם, על המשתמש לבוא עימם בדברים ישירות. לעתים בעלי הזכויות הללו מאוגדים תחת מו"ל למוסיקה, ולפעמים הם בודדים.

לעניין בעלי התקליטורים: הפדרציה הודיעה אף היא שמעתה אין זה בסמכותה להעניק רשיון הקלטה מהתקליטורים שלה ובמיוחד הזרים, ובסמכותה רק לאשר שידורם.

גוף משתמש שיהיה מעוניין להקליט לסרט או לסדרה מתוך תקליטור, יצטרך לפנות לבעל הזכות עצמו - חברת התקליטים הישראלית או הזרה. מכאן, שהזכיינים של ערוץ 2 אינם יכולים להפיק או להתיר, באופן גורף, הפקות שכלולות בהן יצירות מוסיקליות קיימות, שכן גם אם יחתמו על רישיון עם התאגידים שעדיין מחזיקים בזכויות רבות - הרישיון יהיה לא שלם.

מעתה, ייאלצו המשתמשים לבחון לפני כל שימוש, האם היצירה כלולה ברישיון מטעם התאגיד או שמא עליהם לאתר את בעל הזכות, לנהל עימו מו"מ, להשיג את אישורו, ולשלם לו בנפרד. בעשרות השעות השבועיות המשודרות שבתוכן כלולות מאות יצירות, תהליך שכזה אינו ריאלי.

מצב זה עומד בניגוד לאחד מעיקרי הרציונל שבהקמת התאגידים לניהול משותף של זכויות, שנועד לאפשר הענקת רישיונות גורפים, ובכך לייתר את הצורך לפנות באופן אישי לכל בעל זכות.

השפעת הפיצול על בעלי הזכויות

הנזק לבעלי הזכויות עצמם אף הוא רב. עד לא מכבר זכו לתמלוגים באמצעות רשיון השמיכה, ואילו עתה יופחת הסכום לתאגידיהם משמעותית, וייתכן אף שחוסר-הוודאות יגרום להפסקת תשלומי המשתמשים, ולהקטנת התמלוגים.

מקור הכנסה נפוץ בשנים האחרונות, (שיש הטוענים שגרם לשיקום המאזן בעקבות הפיראטיות); הינו הרינגטונים הסלולאריים. גם כאן יש חשש לפגיעה בהכנסות של בעלי הזכויות, שכן השגת אישור פרטני לכל יצירה, הינו מעשה בלתי-ריאלי.

יש אף לזכור, שהזמינות המיידית בלהיטים היא דבר הכרחי מבחינה שיווקית. עד שיידון האישור, סביר להניח כי שיר כבר לא יהיה רלוונטי, וכי להיטים עדכניים יתפסו את מקומו.

ניצני השיתוק כבר נראים אצל המשתמשים המאסיביים. "הוט" ו"יס" מתחבטות כיצד לנהוג בהפקות המתרחשות עתה. בחברות הסלולר מספר היצירות, הניתנות להורדה, הולך ופוחת. המבחר מתמעט. למעשה גם גופים שעוסקים ב DOWNLOAD חוקי של יצירות, נמצאים אף הם במצב פאסיבי.

המצב בחו"ל

במדינות מערביות, רישיון השמיכה הוא לשידור יצירות בלבד, ואינו מתיר הקלטה של יצירה קיימת. כתוצאה מכך, מפיקי הסדרות בחו"ל נוהגים להזמין במיוחד יצירות חדשות שיופקו ויוקלטו במיוחד עבורם, והם אינם משתמשים ביצירות מן המדף.

בסדרות מיובאות בחו"ל, השימוש ביצירות קיימות שנלקחו מהקלטות, כמעט ואינו קיים.

אם מי מהם בוחר להשתמש ביצירה קיימת ואם ההקלטה היא של להיט עכשווי - הסכום שיידרש לשלם הוא עצום.

בישראל על שיר זהה המפיק ו/או המשדר לא ישלם אגורה.

אני מאמין שאחרי הכאוס ולכשיתפזר הערפל, תגבר הדרישה ליצירות מוזמנות, ובמיוחד לצורך הסדרות וסרטי הטלוויזיה המקומיים; יוצרי המוסיקה ומפיקיה הישראליים ייהנו מהפירות. אף התרבות הישראלית תצא נשכרת ממגוון נוסף ומתחדש של יצירות והפקות מוסיקליות.

השפעת הפיצול על התאגידים לניהול זכויות

תופעה נוספת שנובעת מההתרחשויות שנזכרו עד כה, היא היחלשותם של התאגידים לניהול משותף של זכויות. פרנסתם של התאגידים הללו בנויה על הכנסות בגין הרישיונות שהם מעניקים למשתמשים.

אחת הסיבות המרכזיות לתופעה זו, הינה התערבות הממונה על הגבלים עסקיים וההכרזה על התאגידים לניהול זכויות כמונופולים וכהגבל עיסקי.

באופן טבעי, הכנסותיהם כבר פוחתות משום שהם מחזיקים במאגר זכויות קטן יותר, שהייתי אף מעז לומר - נחות יותר מסחרית. כדרך הטבע, בעלי זכויות חזקים (שיש פוטנציאל רב לסחורתם), הם אלו שיבחרו לנהל בעצמם מו"מ מול המשתמשים.

במקרים רבים הם אף יבחרו את סוגי הזכויות שברצונם להשאיר בידי התאגיד . לדוגמא, הטיפול בפיראטיות הכרוך בהוצאות רבות.

רק לאחרונה פורסם כי כמה מהמולי"ם המכובדים למוסיקה מחו"ל EMI, BMG)), מציעים את מרכולתם - באמצעות גוף חדש (רק היצירות ולא ההקלטות שלהן, ששוב, יש לפנות לאחרים לקבלת רישיון) לאחר שנטלו אותם מידי אקו"ם שטיפלה בכך.

הכנסות התאגידים לניהול משותף של זכויות נופלות בטור גיאומטרי. תקורתם הולכת ותופחת. במקרים רבים התאגידים הללו זוכים ליחס מזלזל מצד המשתמשים הגדולים - בעלי ההון והממון, מפני שעוצמתם פחתה משמעותית ועוד יותר מכיוון שהמאגר שבידם חסר, שלא לומר מעורפל.

הדגמת הבעייתיות באמצעות הסדרה "השיר שלנו" שמשודרת ב"יס" – איך המשדר או המפיק יוכלו להפיצה ב DVD?

בהנחה שהסדרה שייכת למפיק ו/או לגוף המשדר, נותרו עדיין בעיות רבות לפתור:

האם יש לבקש רשות התסריטאי או של תאגיד התסריטאים (תל"י), או האם התסריטאי חבר באקו"ם שאף בין חבריה יש יוצרים תסריטאים ?

האם יש לאשר את היצירות המוסיקליות הרבות המשובצות בפרקי הסדרה, באקו"ם האמון על זכויות היוצרים, או שמא יש לפנות לכל יוצר בנפרד. אולי אף קיים בנוסף מו"ל למוסיקה שהוא הסמכות ?

האם ההקלטות (המאסטרים) של היצירות הן בבעלות פדרציה זו או פדרציה אחרת, או האם בכלל יש לפנות ישירות ולאתר את חברת התקליטים עצמה.

ומה עם "אשכולות" המייצגת לצרכי תמלוגים את האמנים והלהקות - והאמן עצמו שעימו יש לשוחח ?

סיכום

כבר שנים רווחת הדעה, כי אין צורך לחוקק חוק חדש, שכן התפתחות החקיקה לא יכולה להשיג את התפתחות הטכנולוגיה, נכון להיום, נראה, כי אכן יש היגיון בטענה זו.

יחד עם זאת, יתכן כי מעז ייצא מתוק, וכי דווקא בגלל הקושי המתואר במאמר זה להשיג אישורים לשידור יצירות, תחול תקופת פריחה ושגשוג ליצירות ישראליות חדשות, והתרבות הישראלית תצא נשכרת.

* מאיר פז מנכ"ל מירז בע"מ - מרכז ייעוץ ורשום זכויות. המרכז עוסק ברישום וולונטרי של זכויות יוצרים וסודות מסחריים לצורך הוכחת ראשוניות ובעלות. מאיר פז שימש בתפקידים ניהוליים בגופים כגון רשות השידור ואקו"ם. עוסק שנים רבות בצדדים הפרקטיים של זכויות היוצרים והמבצעים, משמש כיועץ של גופים שונים החל מבעלי זכויות וכלה בגופים של משתמשים. עיקר מומחיותו הינה בתחום התאגידים לניהול משותף של זכויות.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.