מאת: עו"ד איתן ליפסקר
לפסק הדין בעניין פלוני נ' פלונית
כשהגיע האב לאסוף את בתו מבית הספר, הוא גילה שאמה נסעה אתה לאנגליה. האב פתח בהליך חטיפה בבית המשפט האנגלי. כאן, הוא ביקש מביהמ"ש חוות דעת שתקבע כי הילדה נלקחה מישראל שלא כדין. הסירוב של ביהמ"ש למשפחה לא ייאש אותו. בקשתו נענתה במחוזי.
בני זוג ישראלים התגרשו באנגליה, שם התגוררו והולידו את בתם המשותפת. בשנת 2010 קבע בית המשפט האנגלי שהם אינם רשאים להוציא את הילדה מאנגליה ללא הסכם בכתב.
בקיץ 2013 הגיעו ההורים לישראל יחד עם הילדה מבלי שעיגנו זאת בכתב. האב העתיק את עסקיו לישראל ושכר לאם ולילדה דירה למשך שנה עם אופציה לשנה נוספת. האם שילמה רבע מהשכירות, שעלתה 216 אלף דולר לשנה, והאב את היתרה.
בנובמבר 2013 חזרה הילדה מביקור שערכה בלונדון עם אמה. האם נשארה שם לתקופה נוספת ובינתיים שהתה הילדה בבית אביה. באחד מימי דצמבר הגיע נהגו של האב לאסוף אותה מבית הספר וגילה שאמה לקחה אותה.
הנהג הודיע זאת לאב והאב פעל במהרה להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הקטינה, אלא שהיה זה מאוחר מדי - האם והילדה היו כבר על מטוס חזרה לאנגליה. מאז, מסרבת האם להשיבה ארצה.
האב הגיש נגד האם תביעה בגין חטיפה לפי אמנת האג לבית המשפט בלונדון. במקביל הוא ביקש מביהמ"ש לענייני משפחה שיקבע כי הרחקת בתו נעשתה שלא כדין. האם לא התייצבה לדיון.
בקשת האב נדחתה והוא ערער על כך לביהמ"ש המחוזי בירושלים. לדבריו, ההחלטה לעבור לישראל הייתה משותפת לו ולאם. הוא סיפר, שלשם כך סגר את עסקיו באנגליה, רשם את הילדה לבית ספר, ביטוח לאומי וקופ"ח. מעל לכל, הוא טען שבתו רואה בישראל את ביתה.
האב הוסיף כי אמנם ההסכמה בינו לבין אשתו לשעבר לא הייתה בכתב, אולם אין בכך כדי לשלול את זכויותיו ההוריות.
האם לא התייצבה גם לדיון בערעור. באי הכח מטעמה ביקשו לדחותו בטענה שמקום מגוריה הקבוע של הילדה באנגליה ולראיה - היא לא ערכה שם מסיבת פרידה מחבריה. עוד נטען, כי אסור היה לאב להוציא את הילדה מאנגליה ללא הסכם בכתב.
לא אפשרה לאב להיפרד
השופט בן-ציון גרינברגר קבע, שבמשך התקופה בה גרה הילדה בישראל, היא הפנימה שהיא מתגוררת בארץ. כאן היא הלכה לישון וקמה בבוקר וכאן הלכה לבית הספר.
סגן נשיא ביהמ"ש, השופט משה דרורי הצטרף לדעתו של השופט גרינברגר והוסיף: "הילדה לא הוכנה על ידי האם כי היא עומדת ליסוע לאנגליה... אם הייתה נשאלת במהלך יום הלימודים... האם תבוא למחרת ללימודים, תשובת הקטינה, מן הסתם, הייתה חיובית...".
המסקנה המתבקשת, קבע השופט דרורי, היא שהאם תכננה את החטיפה מראש מבלי לאפשר לאב להיפרד מבתו.
השופטים דחו את הטענה שהאב הפר את הצו האנגלי: "אין זה ברור כלל ועיקר כי הסכמה בעל פה לא תזכה להכרה משפטית...", כתב השופט גרינברגר.
משכך, נקבע שהרחקת הקטינה פגעה בזכות הביקורים של האב ולכן הייתה שלא כדין. האם חויבה בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.
החלטה כמו זו, הניתנה לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג, היא חריג בנוף המשפטי. מדובר למעשה במתן חוות דעת משפטית אשר עשויה לשמש את בית המשפט הזר הדן בתיק העיקרי וצריך להכריע בשאלה אם להורות על החזרת הילדה לישראל או להותירה באנגליה.
במקרה זה צדק ביהמ"ש כשהציב אמת מידה ולפיה, לצורך מתן חוות הדעת, על בית המשפט להסתמך על עובדות הבסיס שבפניו, ולא לנסות ולנהל "הליך אינסטנט" של שמיעת ראיות והכרעות כפי שעשה ביהמ"ש לענייני משפחה.
לפסק הדין בעניין פלוני נ' פלונית
*עו"ד איתן ליפסקר עוסק בדיני משפחה ובחטיפת ילדים בפרט.
**הכותב לא ייצג בתיק
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.