אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> זכותו של בעל רישיון בזכויות יוצרים לתבוע מפר זכויות

זכותו של בעל רישיון בזכויות יוצרים לתבוע מפר זכויות

מאת: עמית קרמון, עו"ד | תאריך פרסום : 15/11/2006 12:00:00 | גרסת הדפסה

הדין בישראל, כפי שהוא משתקף בפסיקת בתי המשפט, הוא כי התרופות (-הסעדים) שמקנים דיני זכויות יוצרים, בגין הפרת זכויות יוצרים, נתונות בידי בעל זכויות היוצרים בלבד[1] ובעל רישיון בזכויות יוצרים, ואפילו הוא בעל רישיון בלעדי, אינו יכול להגיש ולנהל תביעה בגין הפרת הזכויות עליהן הוא אמון, אלא אם צירף את בעל הזכות כצד להליך המשפטי, אם כתובע נוסף ואם כנתבע פורמאלי.

להלן, יתייחס מאמר זה לדין הקיים, בהתייחס לבעל רישיון בלעדי (להבדיל מבעל רישיון שאינו בלעדי) ויבחן האם המצב הקיים הוא ראוי ורצוי, או שמא הוא טעון שיפור או שינוי.

כבר בפתח הדברים, יצוין כי לדעת כותב מאמר זה, ראוי לתקן את הדין ובמציאות המשפטית, הכלכלית והטכנולוגית של ימינו, לאפשר לבעל רישיון בלעדי בזכויות יוצרים זכות עמידה עצמאית בבית המשפט, עת לכל היותר, יש להתנות זכות זו בסייגים שלא יהוו חסם להגשת תביעה כאמור.

ראשית, נבחין בין רישיון (License) לשימוש בזכויות יוצרים, לבין רישיון בלעדי (או ייחודי -Exclusive License) בזכויות יוצרים. הרישיון מקנה לבעליו זכות שימוש בזכויות היוצרים/יצירות נשוא הסכם הרישיון, אולם אינו מונע מבעל הזכות להעניק רישיונות נוספים לשימוש בזכויות/ביצירות, לעומת הרישיון הבלעדי, שמקנה לבעליו זכות בלעדית לשימוש כאמור ובד"כ, מניסיונו האישי של המחבר כמייצג בעלי זכויות יוצרים או בעלי רישיונות מטעמם, לניהול הזכויות בטריטוריה מסוימת, לרבות מתן רישיונות ומיקסום כלכלי של הזכויות וחיוב בשמירתן ובאכיפתן.

להשלמת התמונה יצוין, כי הן העברת זכות יוצרים והן מתן רישיון בזכות יוצרים, יש לעשות בכתב[2]. דרישת הכתב היא מהותית (בדומה לדרישת הכתב המהותית בעסקת מקרקעין[3]).

הלכה למעשה, ההבדל בין רישיון בלעדי (Exclusive License) בזכויות יוצרים, להעברה של זכות היוצרים (Assignment)(-העברה מוגבלת או מלאה, שהופכת את הנעבר לבעל זכות היוצרים) הוא הבדל דק וברבים מהמקרים, מבחינה אופרטיבית, למעט הטרמינולוגיה, כמעט שאינו קיים. בעל הרישיון הבלעדי אמון, בדרך כלל, על ניהול הזכות בטריטוריה של ההסכם, הן בפן הכלכלי, של מקסום הרווח מהזכות, שיווקה ומתן הרשאות לשימוש בה, תמורת תשלום, והן בפן המשפטי, של שמירת הזכות ואכיפתה. בתי המשפט נוהגים לבחון את ההסכם ולקבוע את מהותו בהתאם לפרשנותם את תוכנו, פעמים רבות ללא קשר לכותרתו[4].

במציאות הכלכלית דהיום, ההבדל הפרקטי העיקרי בין נעבר, שזכותו מסווגת כקניינית, לבעל רישיון בלעדי, שזכותו מסווגת כחוזית, בדין הנוהג בישראל, הוא באפשרות לאכיפת זכות היוצרים בהליכים משפטיים.

דרך המלך שהתוותה פסיקת בתי המשפט בנושא, בנימוק של מניעת חשיפת נתבע לתביעה נוספת שתוגש על ידי בעל זכות היוצרים, היא חיוב בעל הרישיון הבלעדי לצרף לתביעתו את מפר הזכות את בעל הזכויות, כתובע נוסף או כנתבע פורמאלי, על מנת שזה יהיה צד להליך. בפועל דרישה כאמור משמשת לצורך הגנה על הנתבע מכפל תביעות ומכילה את דיני ההשתק והמניעות גם על בעל הזכות[5].

לעומת זאת, לעניין סעד זמני, לאור הדחיפות שבקבלתו, קבעה הפסיקה (בעקבות הפסיקה האנגלית) כי זכותו של בעל הרישיון בזכויות יוצרים היא זכות שביושר, ולפיכך זכאי בעל הרישיון לעתור ולקבל סעדים זמניים, למניעת הפרת הזכות ולתפיסת עותקים מפרים, תוך שבשלב הבא של ניהול התיק, לאחר מתן הכרעה בסעד הזמני, בניהול התיק העיקרי, על בעל הרישיון לצרף את בעל זכות היוצרים להליך[6].

יצוין, כי ישנן מדינות בהן הדין מאפשר, לפי מיטב בדיקת המחבר, לבעל רישיון בלעדי בזכויות יוצרים לבוא בנעלי בעל הזכות ולנקוט בהליכים משפטיים נגד המפר את הזכות (למשל ארה"ב, אנגליה, גרמניה).

הצעת חוק זכות יוצרים, התשס"א -2005 עושה צעד חיובי בעניין זה (שלדעת המחבר אינו מספק) וקובעת, בסעיף 56(א) להצעה[7], כי בעל רישיון "ייחודי"[8], שמגביל את בעל הזכות מלעשות או להרשות פעולות שיוחדו לבעל הזכות, רשאי להגיש תביעה בשל הפרת זכות היוצרים, מבלי לצרף כצד את בעל הזכות. אבל, אליה וקוץ בה. סעיף 56(ב) להצעה מחייב את בעל הרישיון הבלעדי, המגיש תביעת הפרה, לצרף כבעל דין כל אדם הזכאי לתבוע בגין הפרה, אלא אם פטר בית המשפט את המגיש מצירוף כאמור, על פי הגשתו. דברי ההסבר להצעת החוק אינם מרחיבים לעניין ואינם מפרטים מהם הנימוקים בעטיים יפתור בית המשפט את המגיש מצירוף בעל הזכות כצד ועל בתי המשפט יהיה למלא לקונה זו, אם תתקבל ההצעה בנוסחה הנוכחי.

מכאן, הלכה למעשה, הצעת החוק משקפת את ההלכה הפסוקה ואם תתקבל, אין בה בשורות ממשיות לשינוי המצב הקיים.

יצוין, כי הצעת החוק הלכה צעד אחד לאחור (וחבל שכך) לעומת המוצע ב- תזכיר חוק זכויות יוצרים, התשנ"ט-1999, שקבע, בסעיף 61 לתזכיר, זכות תביעה הן לבעל זכות היוצרים והן לבעל רישיון ייחודי והוסיף דרישה שהיא מקלה לעומת זו שבהצעת החוק – על התובע למסור הודעה על הגשת התביעה למי שזכאי לתבוע בגין הפרת הזכות ואינו נמנה עם התובעים (אמנם התזכיר אינו מציין זאת, אולם נראה כי על בעל הרישיון יהיה לצרף הודעה זו ואסמכתא לקבלתה אצל בעל הזכות לכתב התביעה שיגיש בגין הפרת הזכות).

בהצעה שבתזכיר הנ"ל, של הודעה על נקיטה בהליך כאמור, יש כדי למנוע את החשש שעלה בפסיקה, לפיו יהיה הנתבע/המפר חשוף לתביעה נוספת או מקבילה של בעל זכות היוצרים.

ניתן, כהצעת ביניים, בין המוצע בהצעת החוק לבין המוצע בתזכיר, על מנת למנוע את החשש האמור, לקבוע כי בעל זכות שקיבל הודעה כאמור יהיה רשאי להצטרף להליך שנקט בעל הרישיון ואם לא יצטרף, לא יהיה רשאי לנקוט בהליך מאוחר נוסף בגין אותה הפרה.

והרי, ממילא, מניסיונו של מחבר המאמר, בדרך כלל בהסכמי רישיון בלעדי, מחד, מחויב בעל הרישיון להגן על זכות היוצרים נשוא ההסכם ולאכוף אותה ומוסמך על פי ההסכם לעשות כן, ומאידך מחויב בקבלת אישורו של בעל הזכות, מראש ובכתב, לנקיטה בהליך משפטי כאמור.

קרי, הלכה למעשה, במקרים כאמור, יכול בעל הרישיון להציג בפני בית המשפט את אישור בעל הזכות, שמפרט את הסכמתו ורצונו בנקיטת ההליך המשפטי על ידי בעל הרישיון, נגד המפר את זכות היוצרים הרלוונטית, על מנת להקנות לו זכות עמידה עצמאית בתביעה הנ"ל.

יתרה מזאת, אם לבעל זכות היוצרים נציג מטעמו בטריטוריה של ישראל, כמקובל במציאות הכלכלית והמשפטית של ימינו, לצורך ניהול ואכיפת זכויותיו והוא מסמיך את בעל הרישיון הבלעדי, כנציגו וכשלוחו, לנקוט בהליכים משפטיים מתאימים נגד מפר הזכות, באופן גורף ומראש, בכפוף לידיעתו ואישורו, מדוע על הדין להקשות על פעולת האכיפה ולהציב דרישות מעבר לכך ?

לא רק זאת, אלא שלצורך הוכחת זכות היוצרים, בחלק גדול מן המקרים בעל הזכות יידרש, ממילא, להתייצב בבית המשפט, לצורך הוכחת הבעלות בזכות.

במציאות המשפטית, הכלכלית והטכנולוגית של היום, בה לבעלי זכויות שמעבר לים אינטרסים כלכליים גלובליים שלאורם מונו נציגים מטעמם לניהול זכויותיהם בכל טריטוריה, לרבות לאכיפת הזכויות, נראה כי בדרישה חד משמעית לצירוף בעל הזכות להליך, יש משום הכבדה מיותרת על אכיפת הזכות שמהווה עידוד עקיף להפרת הזכות, גם אם לא במכוון או לא במתכוון, במיוחד לאור הקלות הבלתי נסבלת של העתקה וזיוף שיצרה ההתפתחות הטכנולוגית בעידן הדיגיטלי והאינטרנטי.

למען ההגינות יצוין, לטובת הגישה המקובלת שתוארה לעיל ובניגוד לדעתו הברורה של המחבר, כי אנו חיים ב-"כפר גלובלי" שהמרחקים שבו התקצרו משמעותית לעומת העבר, הן לצורך מסע בעולם והן לצורך מסע וירטואלי, תוך שימוש בפקס, בדואר אלקטרוני ובועידת וידאו, לרבות לצורך הליכים משפטיים. יש מקום גם לטענה כי אם ברצונו של בעל זכות יוצרים להגן על קניינו, יבקש להעיד באמצעות ועידת וידאו או יתכבד וייטול חלק בהליך משפטי שנועד לאכיפה או להגנה על זכותו ויתייצב לדיון גם במדינתנו הקטנטונת, תוך שימצא מרפא (גם אם חלקי) להוצאות נסיעתו וייתר עלויות שהותו בישראל לצורך הדיון, בהוצאות שיפסוק בית המשפט לטובתו, היה ויזכה בתביעתו.

לסיכום – הדין כיום מחייב בעל רישיון בלעדי בזכויות יוצרים, המנהל את זכויות היוצרים בישראל ויהיו סמכויותיו מטעם בעל הזכות רחבות ככל שיהיו, לצרף את בעל הזכות לתביעה בגין הפרת זכות היוצרים נשוא הסכם הרישיון, כתובע נוסף או כנתבע פורמאלי, על כל הקשיים שמציבה דרישה זו, לרבות עיכוב בהגשת התביעה והשתת עלויות על בעל הזכות. במצב דברים זה, לדעת כותב מאמר זה, כמובן, בכפוף להוראות כל הסכם רישיון בלעדי רלוונטי, יש משום הכבדה מיותרת ועידוד, גם אם עקיף, להפרת זכויות יוצרים, במיוחד לאור הקלות בהעתקה והפרת זכויות יוצרים בעידן הדיגיטאלי והאינטרנטי.

המצב הרצוי, לדעת כותב מאמר זה, בהתחשב במציאות הכלכלית, הטכנולוגית והמשפטית בכפר הגלובלי בו אנו חיים, הוא מתן זכות עמידה עצמאית לבעל רישיון בלעדי בזכויות יוצרים בבית המשפט, לצורך הגשת תביעה בגין הפרת זכויות היוצרים עליהן הוא אמון, בנעלי בעל הזכות, תוך מתן "הגנה" למפר מהגשת תביעה נפרדת מטעם בעל הזכות, בחיוב התובע/בעל הרישיון הבלעדי, בהצגת הודעה שמסר לבעל זכות היוצרים אודות הנקיטה בהליך ומחד, מתן אפשרות לבעל הזכות להצטרף להליך, בכל שלב בניהולו ומאידך, קביעת איסור על הגשת תביעה נוספת מטעם בעל הזכות באותה עילת הפרה.


לפסקי הדין שבמאמר:

ת.א (ת"א) 10918/04 שווילי נ' האוזן השלישית ואח'

ע"א 2173/94 Tele Event נ' ערוצי זהב ואח'

דנ"א 6407/01, ערוצי זהב ושות' נגד TELE EVENT LTD


* מחבר המאמר הוא עו"ד ובעל המשרד "עמית קרמון, משרד עורכי דין'", המתמחה בדיני קניין רוחני, מחשבים ואינטרנט ובמשפט מסחרי.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


[4] ראה, למשל, בפסק דין מהעת האחרונה, ב- ת.א (ת"א) 10918/04 שווילי נ' האוזן השלישית ואח'.

[5] ראה למשל בע"א 2173/94 Tele Event נ' ערוצי זהב ואח'. גישה זו לא שונתה בדיון הנוסף בעניין (דנ"א 6407/01).

[6] ראה למשל ב- ת.א 622/97 (מחוזי נצרת), המ' 4846/97, המ' 5652/97 EMI ואח' נ' CDI ואח'.

[7] סעיף 56(א) להצעת החוק קובע כי: "תובענה בשל הפרת זכות יוצרים רשאי להגיש בעל זכות היוצרים, ואם ניתן לגביה רישיון ייחודי כהגדרתו בסעיף 38(ד) – גם בעל הרישיון"

[8] בעל רישיון בלעדי שניתן בכתב – כפי שהוא מוגדר בסעיף 38(ד) להצעה, שקובע כי: "בסעיף זה, "רישיון ייחודי"-רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ולהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור."

להשלמת התמונה יצוין כי סעיף 11 להצעת החוק מפרט את הפעולות שיוחדו לבעל זכות היוצרים, כדוגמת העתקה, פרסום ראשון, ביצוע בפומבי, שידור, השכרה וכיוב'.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

חוקים קשורים

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ