בעל הדירה ביקש לפנות את השוכרים בטענה שהחוזה כבר לא תקף, והם אף הפרו את תנאיו כשלא אפשרו לחברת החשמל לבצע עבודות בדירה. השופטת שוכנעה שהצדק עם השוכרים.
בית משפט השלום בתל-אביב דחה לאחרונה את תביעתו של בעל דירה בקריית אונו, במסגרתה ביקש להורות לזוג שוכרים לפנות את הדירה. השופטת הבכירה כרמלה האפט קבעה כי הסכם השכירות בין הצדדים עדיין בתוקף, וכן כי השוכרים לא הפרו אותו, כך שאין עילה לפנות אותם.
השוכרים (הנתבעים) מתגוררים בדירה מאז שנת 2010, בהתאם להסכמי שכירות שנחתמו ב-2010, 2016 ו-2018.
בין היתר, ניצב במחלוקת ההסכם השלישי (מ-2018). בעל הדירה טען כי למעשה מאז ספטמבר 2018 הנתבעים גרים בדירה ללא הסכם תקף. בהקשר זה הוא טען כי עם פקיעת תוקפו של ההסכם השני, פגישות שקיימו הצדדים העלו חרס. לאחר זמן מה, לדבריו, הנתבע שלח לו טיוטה חתומה על ידו, אך שינה בה פרטים בכתב ידו, למשל את מספר חודשי השכירות מ-24 ל-28 ואת את תקופת השכירות האריך ב-5 שנים.
בנוסף הוא טען בין היתר, כי במהלך 2019 הם הפרו את החוזה הפרה יסודית כאשר לא אפשרו לחברת החשמל להיכנס ולהתקין מערכת חשמל תלת-פאזית.
לא חייבים להכניס
בכל הקשור לתוקפו של ההסכם מספטמבר 2018, השופטת האפט קבעה כי על אף שהתובע לא חתום עליו, הרי שבין הצדדים נכרת הסכם תקף לכל דבר ועניין. מסקנה זו נבעה בעיקר מן העובדה שחליפת מכתבים במהלך 2019 – סביב בדיקות החשמל והאפשרות לתת לאנשי מקצוע להיכנס – מעידה בבירור על כך שגם התובע ועורכי דינו סברו (וכתבו) שבין הצדדים נחתם הסכם שכירות בספטמבר 2018, למשל כשהודיע כי "חוזה השכירות עמכם מבוטל..."
טענה נוספת של התובע היתה כי הנתבעים זייפו את הסכם השכירות, באמצעות שינויי הפרטים והוספת תקופת שכירות. אולם גם טענה זו נדחתה, בין היתר משום שהתובע טען זאת לראשונה רק כחצי שנה אחר כך, במכתב ששלח לנתבעים. "ספק רב אם כך נוהג משכיר המגלה כי תנאי הסכם השכירות להם כיון, שונו באורח חד-צדדי," כתבה השופטת.
מכאן עברה השופטת לשאלה האם הסכם השכירות הופר בכך שהנתבעים לא אפשרו עבודות חשמל. בהקשר זה הנתבעים טענו כי הדבר היה מהווה פגיעה בלתי מידתית בנתבעים כדיירים, שכן דובר על עבודות מאסיביות אשר היו משנות את המבנה והגישה לדירה, באופן שהיה מקשה על הנתבע שאינו מתנייד בקלות.
אף אחד מהצדדים לא הזמין את הקבלן שאמור היה לבצע את העבודות ויכול היה לשפוך אור על הדברים, אולם השופטת קיבלה את טענת הנתבעים, בעיקר משום שהתובע כלל לא הבהיר להם דבר על טיב העבודות ולא ניסה להסיר חששות מלבם.
"שוכנעתי שהנתבעים פעלו בתום לב. ספק בעיניי אם התובע פעל בדרך דומה ומכל מקום, שעה שלא בא בדברים עם הנתבעים, פעל באורח חד-צדדי שלנתבעים לא הייתה כל חובה להסכין עמו," כתבה השופטת, ואף הבהירה כי חובת הנתבעים לאפשר כניסה של אנשי מקצוע למושכר אינה קטגורית, במיוחד כשמדובר בעבודות שטיבן לא הוסבר להם.
התוצאה היתה שהנתבעים רשאים להישאר בדירה עד תום תקופת ההסכם. התובע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מתן נחמיאס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין