בית הדין הרבני הבהיר כי בעל שניסה לשים לאשתו רגליים ולסכל את מאמציה לפרנס את המשפחה בזמן שהוא לא הצליח לעשות זאת, לא נחשב לשותף ולא זכאי ליהנות מההצלחה שלה.
בית הדין הרבני בירושלים קבע לאחרונה כי בעל שהתנגד בתוקף שאשתו תפתח עסק, פרסם מודעה שהוציאה עליה שם רע והבריחה לקוחות לא זכאי לחלוק עמה ברווחים. אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי קבע שלא ניתן לראות בבעל שניסה לשים לאשתו רגליים ולסכל את המאמצים שלה לפרנס את המשפחה כשותף שווה בהכנסותיה.
הבעל עזב את הבית סופית ב-2018 ובהמשך בני הזוג – הורים לשתי בנות – התגרשו. בתביעת חלוקת רכוש שהגיש באמצעות עו"ד ישראל ניסנבוים הוא דרש בין היתר נתח מהרווחים של משרד תיווך שהקימה גרושתו בזמן הנישואים והסתירה ממנו. בהקשר זה הוא טען כי רק בדיעבד התגלה לו שהרוויחה בממוצע כ-80 אלף שקל בחודש שהכניסה לחשבון נפרד ושמרה לעצמה.
האישה, שיוצגה על-ידי עו"ד יצחק וינד, טענה מנגד כי העסק הוקם כדי לממן את המשפחה אחרי שנים שבהן הבעל כמעט לא פרנס.
עוד היא הוסיפה כי העסקה הראשונה שלה נערכה אחרי שבעלה עזב את הבית ב-2015. אמנם אחרי חצי שנה היה ניסיון לשלום בית אך הוא כשל ואפילו המטפל הזוגי מסר שמדובר ב"מערכת יחסים אומללה" והמליץ על גירושין. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי "מועד הקרע" שהפסיק את השותפות התרחש לפני שהקימה את העסק, ולכן אין לגרוש שלה זכויות בו.
אם לא די בכך נטען כי הגרוש התנגד נחרצות להקמת העסק, התבטא כלפי אשתו באלימות ואף פרסם מודעה בחוצות העיר שבה זעק שהיא עושקת אותו. המודעה הרסה את שמה הטוב בקהילה וגרמה לעסק נזקים קשים. עוד נטען כי הערכת השכר שהציג הגרוש מופרכת.
לא בחיים המשותפים
אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי מנה מספר סיבות המצדיקות לשלול מהבעל לשעבר נתח מרווחי העסק. הראשונה היא מועד הקרע. בהקשר הזה התקבלה טענת האישה כי הפרידה הראשונה סתמה את הגולל על הנישואים.
"ניסיון לשלום בית שלא צלח, לא 'מזיז' את מועד הקרע קדימה, אלא רק מוכיח שכבר מעת הסכסוך הראשון, הקרע לא הצליח להתאחות. משכך, כל מה שהרוויחה האישה בתקופה זו לא שייך לבעל משום שלא מדובר בתקופה שנחשבת לחיים משותפים", נכתב.
הדיין הוסיף כי גם בהנחה שמועד הקרע היה מאוחר יותר ברור שהבעל לא הצליח לפרנס את המשפחה ממשכורת שהגיעה לכל היותר ל-3,500 שקל בחודש. מכאן, שהאישה היא זו שמימנה את ההוצאות המשפחתיות, והטענה שלו שהעלימה הכנסות לא נכונה. גם זו סיבה להותיר את הרווחים בידיה.
סיבה נוספת היא ההתנגדות העזה של הבעל לפתיחת העסק והעובדה שלא תרם לו דבר. הדיין ציין כי בזמן שהאישה התאמצה לפרנס את המשפחה הוא הפריע לה במקום לעזור. התנהלות זו, קבע, מצדיקה להפעיל את החריג בחוק יחסי ממון ולסטות מחלוקת רכוש שוויונית.
עוד נקבע כי האישה זכאית למלוא הרווחים גם כפיצוי על הנזקים שהסב לה בעלה לשעבר כשפרסם מודעה שהוציאה עליה ועל העסק של רע והבריחה לקוחות.
בסיכומו של עניין נפסק כי כל אחד מהנימוקים הללו מצדיק לבדו לדחות את התביעה, וודאי שכולם יחד.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין