שנים אחרי שנפרדו הגישה האישה תביעה נגד בעלה בה טענה כי נעלם והותיר אותה עגונה ועם נזקים כלכליים ונפשיים. לאחר הגשת התביעה הם התגרשו ושנתיים לאחר מכן הוא הלך לעולמו. ביהמ״ש קבע שאין בסיס לפיצוי
השופט ארז שני דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. השניים התגרשו 25 שנה אחרי שנפרדו. בזמן ההליך האיש נפטר והתביעה המשיכה להתנהל מול עזבונו. האישה טענה שהאיש נעלם לטובת אישה אחרת ולא נתן לה גט שהיה מאפשר לה לשקם את חייה. השופט דחה את הטענות והתרשם שלא מדובר בסרבנות גט שהייתה עשויה לזכות בפיצוי.
את התביעה הגישה האישה על סך 1,438,701 שקל אך הגבילה את הסכום בפועל ״לצרכי אגרה״ ל-500,000 שקל.
בני הזוג נישאו ב-1983. לאישה היו אלה נישואים ראשונים ולאיש נישואים שניים (ללא ילדים).
במהלך נישואיהם ניסו השניים להביא לעולם ילדים ללא הצלחה. לאחר כשבע שנות נישואים עזב האיש את דירת הצדדים ומאז הם חיו בנפרד, במשך מעל 25 שנה, מבלי שהתגרשו רשמית.
ההליכים ביניהם החלו בשנת 2015, כשהאיש הגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירה ולדמי שימוש ראויים (ההליך עדיין מתנהל).
זמן קצר לאחר מכן הגישה האישה תביעה נגדית בה עתרה לפיצוי על הנזקים הכלכליים והנפשיים שנגרמו לה לדבריה בשל התנהלות האיש.
ב-2016 בני הזוג התגרשו ובנובמבר 2018 הלך האיש לעולמו והתביעה המשיכה נגד עיזבונו.
לטענת התובעת, הנתבע נטש אותה לטובת אישה אחרת, הותיר אותה עגונה ובודדה מבלי שיכלה להקים משפחה אחרת ולהביא ילדים. בכך לדבריה הוא הרס את חייה וגרם לה עוגמת נפש וסבל מבלי שהצליחה להשתקם.
הנתבע טען שלא נעלם אלא עזב את הבית בהידברות עם האישה לאחר שחיי הנישואים עלו על שרטון, בעיקר סביב חוסר יכולתה של התובעת להביא ילדים לעולם. הוא הוסיף כי לכל אורך השנים לתובעת הייתה ידיעה מלאה ביחס לחייו, מקום מגוריו, עבודתו והתנהלותו.
עוד לטענתו, הוא לא מנע ממנה גט אלא שהתובעת לא הגישה תביעת גירושין מתוך תקווה שיחזור אליה. הנתבע הדגיש שהתובעת לא הייתה עגונה, ומייד כשהגישה תביעת גירושין הוא הודיע לבית הדין הרבני שהוא מוכן להתגרש בהזדמנות הראשונה.
שיהוי לא סביר
השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב ציין שהתובעת לא הסבירה את השיהוי הרב בהגשת התביעה, שנים ארוכות אחרי שהנישואים תמו בפועל ונותרו ״על הנייר בלבד״. הוא ציין שמדובר בשיהוי לא סביר, המקפח את הגנתו של הנתבע ומהווה נימוק לדחיית התביעה.
לגופו של עניין דחה השופט את טענת התובעת כי הנתבע הותיר אותה עגונה. הוא הבהיר כי הפסיקה הכירה בתופעת סרבנות הגט כמקימה עילת תביעה נזיקית.
לדבריו, במקרה זה ניכר מטענות התובעת שהיא לא הגישה תביעת גירושין מתוך תקווה שהאיש יתעשת וישוב לחיקה. האיש מצידו גם לא מיהר להתגרש מכיוון שוויתר על רצונו להביא ילדים לעולם.
השופט קבע שלא מדובר במקרה בו האיש נעלם מחייה והתובעת לא הבהירה האם בכלל ניסתה לחפש אותו.
הוא דחה טענת התובעת כי הנתבע מנע ממנה להמשיך בדרכה: ״מדוע המתינה היא שנים כה רבות ולא ניסתה היא לסיים את נישואיה עם הנתבע ולנסות להביא להקמת תא משפחתי חדש, אחר?״, תהה.
הוא סיכם כי ״דיני הניקין אינם באים לצורך תיקון שיברון לב כתוצאה מאכזבה ופגיעה ממערכת יחסים שלא התנהלה כפי הציפיות״.
התובעת חויבה בהוצאות בסך 50,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 34759-06-15
- ב״כ התובעת: עו"ד אבי אוחנה
- ב״כ הנתבע: עו"ד טל וינגסט
עו"ד מיכאל בן לולו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין