תמ"ש 28054/04, א. ג, קטינה נגד א. מ.
במסגרת הסוגייה שעלתה בפסק הדין, האם יש להתחשב ביכולתם הכלכלית של ההורים בעת בחינת חיובו של האב היהודי בצרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים, העלה השופט צבי ויצמן הצעה ליישב בין הוראות המשפט העברי, שפירוש דווקני שלהן מטיל על האב לבדו את החובה האבסולוטית לשאת בצרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים, לבין החלטות שניתנו לאחרונה בסוגייה זו על ידי בית המשפט העליון, אשר נפסקו לאורו של עקרון השוויון.
בפסיקה הוצעו מספר דרכים שמטרתן להתגבר על הקשיים העולים מיישום דווקני של הוראות הדין האישי. אחת הדרכים הייתה, לצמצם את רכיבי הצריכה הנופלים בגדרם של ה"צרכים ההכרחיים" עד למינימום אפשרי (השופט גייפמן).
ע"פ השופט ויצמן, המפתח לגישור בין "הדין האישי" ל"דין האזרחי" בעניין הנדון, הוא בפירוש תקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד, לפיהן חייב אדם במזונות ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 15.
ע"פ השופט ויצמן, במקרים חריגים כאשר הדעת נותנת שהטלת מלוא נטל המזונות על האב תביא לתוצאה קשה ולא הוגנת, ראוי לעשות שימוש בגישה הרואה את תקנת הרבנות הראשית כתקנה המבוססת על דיני הצדקה , שכן ע"פ גישה זו כל מטרתה של התקנה הינה להחיל את דיני הכפייה החלים על חיובי צדקה עד להגיעם של הקטינים לגיל 15, וזאת על מנת שניתן יהיה לאכוף את החיוב בהליכי הוצאה לפועל, ואולם על החיוב עצמו יחולו דיני הצדקה, הווה אומר: יבחנו , בין השאר, יכולתו של האב ואף יכולתה של האם אשר גם היא חייבת מדיני הצדקה על פי שיטת רוב הפוסקים.
תמ"ש 28054/04, א. ג, קטינה נגד א. מ.
למדור משפחה וירושה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין