השוכרת התחרטה אחרי שלחצה יד עם המשכירה, ותפצה

לפסק הדין בעניין היינס נ' בר אל

אישה שביקשה לשכור דירה, ואף לחצה ידיים עם בעלת הדירה, הודיעה למשכירה כשבוע לפני מועד הכניסה לדירה, כי היא אינה מעוניינת להשכירה. ביהמ"ש קבע, כי השוכרת התנהגה בחוסר תום לב וחייב אותה לפצות את המשכירה ב 2,625 שקלים.

התובעת, אשר בבעלותה דירה בגבעתיים, הציעה את דירתה להשכרה. הנתבעת ראתה את הדירה, ולאחר שבדקה אותה, החליטה כי היא מתאימה לצרכיה, והשתיים סיכמו על השכרת הדירה לנתבעת מאמצע חודש נובמבר, לחצו ידיים, והשוכרת אף מסרה לבעלת הדירה שיק של 500 שקלים לתיקון אסלת השירותים.

לטענת בעלת הדירה, במועד מאוחר יותר, ביקשה השוכרת לדחות את מועד הכניסה במספר ימים והיא הסכימה לכך, ומספר ימים לאחר מכן, העבירה את טיוטת הסכם השכירות לשוכרת, אך לא קיבלה כל תגובה. לטענתה, ניסתה מספר פעמים ליצור קשר עם השוכרת, אולם זו לא ענתה לה, עד כשבוע טרם מועד הכניסה לדירה, אז התקשרה לשוכרת מטלפון חסוי, וזו הודיעה לה כי אינה מעוניינת לשכור את הדירה. בסופו של דבר, הושכרה הדירה לדייר אחר החל מתחילת דצמבר.

בתביעה שהגישה לביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א, טענה בעלת הדירה, כי הסתמכה על ההסכמה עם השוכרת ולפיכך דחתה פניות מאוחרות לשכירת הדירה, ודרשה פיצוי של 4,250 שקלים בגין הפסד חודש שכירות, ו-1,500 שקלים נוספים בגין עגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות.

השוכרת טענה, כי התכוונה לשכור את הדירה וכי כבר בפגישה הראשונה סוכם על סוף נובמבר כתאריך כניסה. לטענתה, שילמה לבעלת הדירה עבור תיקון האסלה בטרם קיבלה את חוזה השכירות, אולם לאחר קבלת ההסכם, נוכחה לדעת כי מדובר בהסכם "דרקוני" הכולל לטענתה סעיפים לא סבירים, ולפיכך הודיעה לבעלת הדירה כי אינה מעוניינת לשכור את הדירה.

חוסר תום לב במשא ומתן

השופטת לימור ביבי-ממן קיבלה את התביעה באופן חלקי, לאחר שקבעה כי התנהגותה של השוכרת מהווה חוסר תום לב במשא ומתן.

נקבע, כי השוכרת הביעה באופן ברור את רצונה לשכור את הדירה, בין היתר בכך שהעבירה לתובעת תשלום של 500 שקלים לתיקון האסלה בדירה, אולם מהמועד בו קיבלה לידה את טיוטת ההסכם, התנהגה בצורה תמוהה.

ביחס לטענת השוכרת כי חזרה בה מהסכמתה מאחר ומדובר בהסכם 'דרקוני' נקבע, כי גם אם אכן כך, לא ברור מדוע לא ביקשה מבעלת הדירה או מבא כוחה לשנותו.

"תשובת הנתבעת לשאלת בית המשפט בהקשר זה כי לא ביקשה לתקן את ההסכם כי: "היה לה קשה מדי" ו"לא התאים לה להכנס לדברים כאלה" - הינה בלתי מספקת ורב הנסתר בה על הגלוי". כתבה השופטת, וקבעה כי על השוכרת לפצות את בעלת הדירה מאחר וחזרה בה מהסכמתה ללא הסבר מניח את הדעת.

לפיכך נפסק, כי השוכרת תפצה את בעלת הדירה ב 2,125 שקלים עבור מחצית חודש שכירות, וכן תשלם לה 500 שקלים נוספים בגין עגמת נפש, ו 500 שקלים עבור הוצאות משפט.

לפסק הדין בעניין היינס נ' בר אל

למדור: מקרקעין ובניה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.