אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> הצרה עיננו

הצרה עיננו

מאת: רון וורמברנד, עו"ד | תאריך פרסום : 02/05/2002 12:00:00 | גרסת הדפסה

הצרה עיננו

עו"ד רון וומברנד

מהי ההלכה המנחה לקביעת שיעור הפיצויים, הנוגעת לקטינים אשר נפגעו בעין אחת באירוע נזיקי

 
 

מטבע הדברים, הערכת נכות תפקודית בתביעתו של קטין לנזק גוף, דורשת ראיה ספקולטיבית לטווח של שנים ארוכות, הואיל ובפני בית המשפט, אין בד"כ ראיות, באמצעותם ניתן לחזות את עתידו התעסוקתי של הקטין אלמלא התאונה, לאור הגיל הצעיר בעת התאונה.

לאור חוסר הודאות, נוהגים בתי המשפט בד"כ להעריך את הפיצוי המגיע לקטין על סמך "הנחת עבודה" ספקולטיבית של מכפלת השכר הממוצע במשק באחוזי הנכות הרפואיים (ע"א 228/91 מלכה נ' גמיל) כלומר, קביעת הנכות התפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית.

קיימת סטייה חריגה מהנחת עבודה זו בפסיקה הנוגעת לקטינים אשר נפגעו בעין אחת באירוע נזיקין, עד כדי אובדן מלא של הראיה בעין הפגועה.

ככלל, הסטייה מהנחת העבודה, אינה חריג יוצא דופן בפסיקה, שהרי הנכות התפקודית בגין צלקת, לדוגמא, המקנה 10% נכות רפואית, אינה שוות ערך ל - 10% נכות רפואית בתחום האורטופדי או הנפשי, במידת השפעתה על תפקוד הקטין בעתיד (ע"א 61/89 מ"י נ' אייגר , פ"ד מה I 580, בעמ' 592). ובכל זאת, הפסיקה הקיימת לגבי אובדן עין חורגת מהמקובל, משום שהסטייה מהנחת העבודה במקרים של אובדן עין אינה חד כיוונית, כפי שיפורט להלן.

נכות רפואית # נכות תפקודית:

"אובדן עין" מזכה בדרגת נכות רפואית בשיעור של 30% על פי תקנות המל"ל{סעיף 52 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת הנכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956}.

בפסיקה נמצאו שתי גישות קוטביות לעניין הנכות התפקודית הנובעת מאובדן עין:

"הגישה הממעיטה", לפיה אובדן עין מהווה בעיקר נכות אסטטית בעל משמעות תפקודית משנית ובשיעור נמוך משמעותית מהנכות הרפואית.

"הגישה התפקודית", לפיה, אובדן עין מהווה נכות תפקודית משמעותית, בשיעור גבוה מהנכות הרפואית.

מצב של שתי גישות בפסיקת בית המשפט המחוזי והשלום התאפשר בהעדר הלכה פסוקה של בית המשפט העליון.

הפער העקרוני בין שתי הגישות גרם להבדלים משמעותיים ובלתי מתקבלים על הדעת המתבטאים במאות אלפי שקלים, בפסיקת פיצויים בין קטין לקטין, בנסיבות דומות.

אציג תחילה את שתי הגישות.

"הגישה הממעיטה":

פסקי הדין שבחרו בגישה זו, מתבססים בעיקר על דברי כב' השופטת בן עיתו בע"א 354/97 מעין נ' ממרם" (פ"ד לה(1), 77 , להלן: פ"ד ממרם).

התובע ב"פ"ד ממרם", כבן 30 ביום התאונה, נפגע בעינו בתאונת עבודה. כב' השופטת בן עתו התייחסה בפ"ד להיבט התפקודי הכמעט זניח, לדעתה, הכרוך בפגיעה בעין אחת:

"פגיעה בעין עלולה לגרום אי נוחות וצער, שבודאי צריכים להתבטא בפסיקת סכום נאות בגין כאב וסבל. אולם, מי שנפגע בעין אחת אינו מפסיד את כושר הראיה ואם אינו עוסק במקצוע יוצא דופן המצריך ראיה טובה במיוחד, כמעט שלא ניתן להוכיח לגביו פגיעה פונקציונלית" הפוגעת באופן משמעותי בכושר ההשתכרות" (עמ' 81).

בעקבות פ"ד ממרם הלך כב' השופט י. גרוס בבית המשפט המחוזי בת"א בת.א. 3539/82 (לא פורסם) כאשר פסק 70,000.- ש"ח ביום 11.8.87 כאומדן גלובלי (ערעור בבית המשפט העליון לא דן בסוגיה זו – ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלי לטרקטורים, פ"ד מד (1), 239).

בת"א (ב"ש) 490/84 כספי נ' תבורי (פס"מ תשנ"ג (I ) 362), היה התובע כבן 16, עת איבד את עינו.

כב' הנשיא טירקל פסק את הפיצוי על בסיס של נכות תפקודית בשיעור של 15% בלבד:

"מכל מקום גילו הצעיר של התובע מאפשר לו לבחור מקצוע שבו לא תהיה לנכות כל השפעה על תפקודו.

במצב דברים כזה, כאשר קיימת אפשרות סבירה של נכות, לא תהיה כל השפעה כשמולה עומדת אפשרות סבירה שלא יוכל למצות את יכולתו במקצוע ההולם את כישוריו, כנראה לי שיש להעמיד את הנכות התפקודית על 50% מן הנכות הרפואית במקרה דנן 15% " (עמ' 367).

כב' הנשיא זיילר בת"א (ים) 514/88 מויאל נק בית"ר ירושלים(לא פורסם):

"ניסיון החיים מורה כי אפילו אדם שנותר עם עין אחת בלבד, מוגבל רק במעט בפעילות היום יומית אין לך כמעט מלאכה שלא תוכל לעסוק בה…"

(צוטט מתוך ת.א. 130/94 מפי כב' השופט ע. קמא – לא פורסם).

כב' השופט ש. פינקלמן, בע"א 155/95 סהר נ' שחאדה:

"מדובר בתובעים שהינם קטינים, כאשר גילם הצעיר מאפשר להם לבחור מקצוע בו תהיה לנכות השפעה מזערית על תפקוד"

כב' השופט א. גלובינסקי בת.א. 2106/94 סעדי נ' מ"י (לא פורסם), על יסוד פ"ד ממרם, פסק לקטין בן 6 ביום התאונה 150,000.- ש"ח בלבד, בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד (ראה גם פסק דינה של כב' השופטת ר. ברקאי בת.א. 1706/96 – לא פורסם).

לקטגורית "הממעיטים", שייך גם כב' השופט קלינג, שפסק לאחרונה, בת.א. 2481/98 יוסף נ' פרופ' פרידמן (לא פורסם) 300,000.- ש"ח בלבד לקטינה בת 17.5 ביום הפגיעה:

"הנני מוכן להניח שהתובעת אינה מסוגלת לבצע כל עבודה אך בשל חוסר היכולת לאמוד מרחקים, דבר שלשמו יש צורך בשתי עיניים, אך בגלל הצורך לשמור על עינה היחידה ולהימנע מעיסוקים שיש בהם סיכון לאותה עין .

מעבר לאמור, איני סבור שהוכחה פגיעה ביכולתה של התובעת להשתכר בשיעור דרגת הנכות הרפואית".

חולשתה של גישה זו נעוץ בכך שאין היא משקללת די הצורך את המגבלה האוביקטיבית והסוביקטיבית של אדם בעל עין אחת במציאת מקום עבודה מתאים למגבלותיו, כמו גם את הסיכון כי בעתיד יאבד גם את עינו השנייה ואז יוותר עיוור ומשולל כושר השתכרות.

במקרה של פגיעה בעין השנייה, לאחר שהסתיימה התביעה, אין לתובע זכות "לפתוח" מחדש את התביעה כנגד המזיק ומכאן, החשיבות בשקלול גורם הסיכון לעין השנייה.

סיכונים אלה, הם הבסיס לגישה התפקודית.

"הגישה התפקודית":

פסקי הדין שהלכו בגישה זו מייחסים דווקא לעין חשיבות תפקודית משמעותית, הגם שאין פירושו של אובדן עין, אובדן ראיה.

העובדה שהנכה איבד עין אחת חושפת אותו לסיכון רב, שהרי אם, חלילה, יאבד גם את עינו השנייה, או אז יאבד לחלוטין את כושרו להשתכר.

גישה זו גם מכירה בחשש הטבעי של הנפגע להימנע מעבודות בהן עלולה להיפגע העין הבריאה, המגביל את קשת המקצועות בהן יוכל הקטין לעסוק בעתיד, מעבר למקצועות שממילא אדם בעל עין אחת מוגבל מלבצען.

בת.א. 812/94, כהן נ' בי"ח שערי צדק (לא פורסם), קבע כב' השופט עוני חבש את הנכות התפקודית בגין אובדן עין בשיעור גבוה יותר מהנכות הרפואית והעמידה על 40%.

בין יתר שיקוליו:

"כאשר אדם מאבד עין אחת, הסכנה שפגיעה בעין השנייה עלולה להביא לעיוורון היא די קרובה".

כב' השופט י. כהן בת.א. 12424/96 גוטריימן נ' עירית עכו (לא פורסם) קבע נכות תפקודית של 40% לקטינה כבת 5, תוך דיון והסתייגות מפ"ד בענין ממרם:

"אובדן הראיה בעינה הימנית ישפיע על התובעת בכל צעד שתעשה, ואין לי כל ספק שהפגיעה תפגע בצורה קשה ביותר על תפקודה של התובעת, על אפשרויותיה לעשות מה שבני גילה יעשו בכל שלב בחייה, על בחירת מקצוע ועל תפקודה במסגרת המשפחה.

יתרה מזאת, ככל שיחלוף הזמן, השפעת נכותה הקשה תלך ותחריף ובעת שתגיע לגיל מבוגר וראייתה בעינה הבריאה תקהה, כפי שקורה לאנשי רבים, יהיה מצבה של התובעת קשה מנשוא".

(ראה גם ת.א. 187/93 פרץ נ' קופ"ח וכן ת.א. 1033/98 כהן נ' סהר חברה לביטוח, ת.א. 241/94 מצליח נ' אמסלם ).

בת.א. 1586/89 רונן נ' פניציה (לא פורסם) קבעה כב' השופטת א. קובו:

"אובדן הראיה מהווה משום מגבלה על מגוון העבודות בהם יכול התובע לעבוד, וזאת בשל החשש מפני אובדן העין השנייה בעבודות פיזיות בהם העין חשופה ללכלוך, אבק, נתזים וכו'".

הסיכון לעין השנייה, לדעת כב' השופטת קובו, מעמיד את הנפגע במצב של "גולגולת דקה" והמזיק צריך, איפוא, לצפות ולפצות בהתאם גם בגין אפשרות קרובה של סיכון לעין הבריאה.

קל להסכים עם העקרון שבבסיס גישה זו, אך ניתן בהחלט להתווכח אם אכן מדובר באפשרות קרובה מבחינת צפיות משפטית, המצדיקה קביעת נכות תפקודית גבוהה מהנכות הרפואית, בסתירה גמורה לפ"ד ממרם.

ניתן גם לטעון כי גישה זו מייחסת משקל רב מדי למרכיבים סוביקטיביים של חשש והימנעות המשתייכים יותר לתחום הנפשי ודורשים הוכחה רפואית (ראה ת.א. 1586/89לעיל).

מעבר לכך, יש לדון בשאלה האם קיימת כלל לגישה התפקודית "זכות קיום", לאור פ"ד ממרם, שהינו פסק הדין היחיד של בית המשפט העליון הנוגע לסוגיה זו.

פ"ד ממרם – הלכה פסוקה?

לכאורה, לא צריכה הייתה כלל להיווצר סטייה דו כיוונית מהנחת העבודה, לאור פסק דין ממרם של בית המשפט העליון.

אולם, ספק רב אם ניתן לראות בדבריה של כב' השופטת בן עתו כהלכה מחייבת ככלל, ולגבי קטינים בפרט, וזאת מהנימוקים הבאים:

התובע בפ"ד ממרם לא אבד עין אלא סבל מלקוי ראיה של 10% בלבד (כאשר 10% נכות נוספים נקבעו רק בשל הסיכון של הרעת המצב בעתיד), כך שאין מדובר בהלכה פסוקה לענין אובדן עין, אלא באמרת אגב (ראה דברי השופטת כב' השופטת ד. פלפל בת.א. 767/94 צור נ' טנדו טכנולוגיות ומערכות בטחוניות בע"מ - לא פורסם).

בפ"ד ממרם לא שוקלל כלל הסיכון לאובדן העין השנייה, ככל הנראה, בשל העובדה שהתובע בענין ממרם לא איבד, כאמור, את ראייתו בעין שנפגעה.
זהו, איפוא, טעם נוסף מדוע אין לראות בפ"ד ממרם הלכה לעניין אובדן עין.

התובע ב"פ"ד ממרם" היה בגיר כבן 30 שכבר בחר את מסלול מקצועו (למודי כלכלה), כך שניתן לטעון כי פ"ד ממרם, לכל הפחות, אינו הלכה לענין קטינים (ראה והשווה דברי כב' השופטת ר. אבידע בת.א. 286/93 מהא מוחמד עלי נחשה נ' ח'אלד נחשה אל מול דעה הפוכה של כב' השופט ש. פינקלמן בע"א 155/95 סהר נ' שחאדה,).

התובע בפ"ד ממרם רכש מקצוע לאחר התאונה ושכרו עלה על השכר הממוצע במשק לאחר התאונה, כך שגם על רקע זה, ניתן לסייג את דברי כב' השופטת בן עתו לנסיבות התיק בלבד.

לאור זאת, קל, איפוא, להבין מדוע נוצרה בפסיקת בתי המשפט סטיה דו כיוונית.

התוצאה:

בהעדר הלכה פסוקה, רשאי כל שופט לפסוק לפי השקפת עולמו.

קיומן של שתי גישות מנוגדות, גרם לתוצאה בלתי רצויה מבחינת פסיקת הפיצויים, כאשר שופטים הדוגלים בגישה התפקודית פוסקים פיצויים גבוהים במאות אלפי שקלים, בהשוואה לשופטים הפוסקים לפי הגישה הממעיטה, כפי שמעידה הטבלה שלהלן:

הגישה הממעיטה

גיל התובע בעת התאונה

תאריך פ"ד

סכום שנפסק

% נכות תפקודית

בהצמדה להיום

ת.א. 2106/94

מוחמד עלי סעדי נ' ביה"ס אלכרום

6

9.8.98

150,000 ש"ח

11%

165,585.ש"ח

ע"א 641/87

  קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים

16

8.1.90

70,000 ש"ח

22%

197,422.ש"ח

ת.א. 490/84

כספי נ' תבורי

16

4.6.92

90,000 ש"ח

15%

173,389 ש"ח

ת.א. 2481/98

רונית יוסף נ' פרופ' פרידמן

16.5

19.1.02

300,000 ש"ח

17%

303,248 ש"ח

ת.א. 812/94

אהרון כהן נ' שערי צדק

2

2.11.97

608,612 ש"ח

40%

690,828 ש"ח

ת.א. 12424/96

יעל גוטריימן נ' עירית עכו

5

14.2.01

497,628 ש"ח

40%

510,105 ש"ח

ת.א. 1663/88

זית שי נ' החברה להגנת הטבע

15

18.4.96

544,914 ש"ח

33%

707,815 ש"ח

הפער בפועל אף גדול יותר, הואיל והתובעים בעניין אהרון כהן ויעל גוטרמן היו בני 2 ו5-, ולכן ההיוון הכפול הפחית משמעותית את גובה הפיצוי.

הפער הממוצע בין שתי הגישות נע בסביבות 300,000.- ש"ח ויותר וזהו בהחלט פער מדאיג לאור הצפייה לאחידות ושוויון בפסיקה.

נמצאו גם פסקי דין המשלבים "אלמנטים" בשתי הגישות.

למשל, בפ"ד בעניין זית שי, ת.א. 1663/88 (לא פורסם), מפי כב' הנשיא מ. אילן:

"גילו הצעיר של התובע והיותו רק בראשית דרכו המקצועית (כתה ט' בלבד) אפשר לו לנתב את מסלולו המקצועי בהתחשב במגבלותיו, היינו לבחור מקצוע בו לא תהיה לנכותו השפעה ממשית על תפקודו למעט אי נוחות בה".

לכאורה, הסכמה עם דברי כב' השופטת בן עתו בפ"ד ממרם.

לכאורה בלבד , משום שעל אף שבמהות דברים מסכים כב' השופט אילן עם גישת כב' השופטת בן עתו, הרי בבואו לפסוק את הנזק, אמד כב' הנשיא אילן את הפצוי לפי אחוזי הנכות הרפואיים:

"התרשמתי כי נכותו התפקודית של התובע לא עולה על נכותו הרפואית"…

ספק רב אם לתוצאה זו כיוונה כב' השופטת בן עתו את דבריה, לאור העובדה שחישוב זה זיכה את התובע בסכום המתקרב ל - 700,000 ש"ח בערכי היום!

בדרך דומה הלך גם כב' השופט פינקלמן בת.א. 1144/94 אחמד עבד אל קאדר נ' המפקד הצבאי באזור יו"ש על אף דבריו שצוטטו לעיל, לגבי "ההשפעה המזערית" (ראה גם פסק דינו של כב' השופט ח. אריאל בת.א 789/90 לא פורסם).

מסקנות:

בתביעות בגין אובדן עין, לא הדין קובע, אלא השקפת עולמו של השופט.

העדר הלכה מנחה הביא לשתי גישות מנוגדות ולפערים בלתי מתקבלים על הדעת של מאות אלפי שקלים, בתביעות זהות מבחינת הנכות הרפואית.

גם אם נסכים כי מדובר בשתי השקפות עולם לגיטימיות, אין הצדקה למצב שבו שפר רק גורלו של התובע "שזכה" בשופט המחזיק בגישה תפקודית.

פסיקת הפיצויים על בסיס אחוזי הנכות הרפואיים תוביל אולי לאחידות שיפוטית, אם כי, יטענו מצדדי הגישה הממעיטה, כי בדרך זו יש מתן פיצוי יתר לנפגע והיא, למעשה, קרובה יותר לגישה התפקודית.

יש לקוות כי בפני בית המשפט העליון יובא בקרוב המקרה המתאים לקביעת הלכה בסוגיה זו.

פס"ד שאוזכרו:

ע"א 354/97 מעין נ' ממרם

ת.א. 2481/98 יוסף נ' פרופ' פרידמן

ת.א. 12424/96 גוטריימן נ' עירית עכו

ת.א. 1586/89 רונן נ' פניציה


* עו"ד רון וורמברנד עוסק בתחום הנזיקין ורשלנות רפואית

** כל המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ