הצורך בנוכחות סניגור בהליכי חקירה בישראל

בכנס שנערך לאחרונה בנושא הצורך ברפורמה במשפט הפלילי על ידי התנועה למלחמה בעוני (מפעילת פרויקט הלב במשפט), הסניגוריה הציבורית והמכללה למנהל אמרה שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר כי: " תנאי המעצר בישראל הם מחפירים ובניגוד לחוק תנאים אלה מביאים לכך, שלעיתים חשודים מודים בביצוע העבירות המיוחסות להם במטרה להיחלץ מתנאי המעצר הקשים ". דברים נוקבים ואמיצים אלו של כבוד השופטת, מהדהדים בין משפטנים ושאינם משפטנים ומטלטלים את כולנו מהעצלות והאדישות שפשטה בקירבנו לנוכח מצב זכויות האדם במשפט הפלילי בישראל ומדגישים בין היתר את הצורך כי בישראל, בדומה לחלק ממדינות מערביות אחרות, תתיר המשטרה לעורך דינו של חשוד הנמצא תחת חקירת משטרה, לשהות עם לקוחו בעת החקירה, כחיץ מפני הודאת שווא והפללתם של חשודים חפים מפשע.

נשאלת השאלה? האם בעקבות חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והעלאת זכויות החשוד והנאשם לזכויות יסוד חוקתיות ועל מנת למנוע מקרים בהם, כדברי השופטת דורנר, מודים חשודים בביצוע עבירות המיוחסות להם ללא שביצעו עבירות אלו, על המשטרה לאפשר לסניגור להיות נוכח בעת חקירתו של החשוד?

סעיף 34 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, קובע בצורה חד משמעית את זכותו של עצור להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו. על זכות הייצוג אמר השופט ויתקון כי: "זכות הייצוג על-ידי עורך-דין... מעוגנת היא לא רק בעיקרי המשפט והצדק הכלליים כי אם גם בהוראה מפורשת של החוק. הרי לפי סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 : "אדם שייפה כוחו של עורך דין זכאי להיות מיוצג על ידיו בפני כל רשויות המדינה, רשויות מקומיות וגופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין ; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכל סמכות לדרוש נוכחותו או פעולה אישית של האדם המיוצג, ואין בה כדי לפגוע בחיקוק המסדיר את הייצוג בפני רשות, גוף או איש כאמור". אין ספק שהמדובר כאן בייצוג בפני רשות מרשויות המדינה. הסעיף הוא ה"מגנה קרטה" של מקצוע עריכת-הדין.

זכותו של עצור להיפגש עם עורך דין לצורך התייעצות מוכרת זה מכבר כאחת מזכויות היסוד של האזרח, וחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 15), התשמ"א-1981, עיגן זכות זו בחוק החרות והגדיר אותה בבירור. המחוקק הגדיר לא רק את מהותה של הזכות על ידי הצהרה על קיומה, אלא גם קבע לצד העיקרון את דרכי הגשמתה ומימושה של הזכות, בהתחשב בנסיבות בהן היא צריכה להיות מיושמת, היינו, בכך שמדובר על אדם הנתון לשליטתם של אחרים עקב תנאי המישמורת, הובהר על ידי המחוקק מהו האופן בו יבוצע המפגש, ונקבע כי הזכות אינה מתבטאת רק בזכות לפגישה ולהתייעצות אלא יש גם לאפשר שיחה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה.

ברשימה זו אין בכוונתי לעסוק בזכותו של עצור להיפגש עם עורך דינו, אלא בסוגיה האם קיימת זכות של עצור/נחקר בישראל שעורך דינו יהיה נוכח בעת חקירתו.

המחוקק קבע בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו-1996 כדלקמן: " 34.(א)   עצור זכאי להיפגש עם עורך דינו ולהיוועץ בו. (ב)   ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי." הנוהל הקיים נכון להיום במשטרת ישראל קובע כי יש לאפשר פגישה עם עו"ד אך אין לאפשר לעו"ד לשהות יחד עם לקוחו בחדר החקירות. בית המשפט העליון קבע בפסקי דין רבים ובין היתר בע"פ 533/82 זכאי נ' מ"י כי "אין צורך להפסיק כל הליך חקירתי אם נתבקשה פגישה עם עורך דין, החקירה המשטרתית יכולה להימשך עד לפגישה". עוד קבע ביהמ"ש העליון כי כל עוד לא נקבעה חובת נוכחות עו"ד בהליכי חקירה בחוק החרות, לא קיימת לנחקר זכות זו. בבג"צ 3412/91 סופיאן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה ואח' קבע המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מנחם אילון את קיומה של זכות ההיוועצות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכנגזרת מזכותו של אדם לחירות אישית וכפן אחר של זכות השתיקה. אמנם בית המשפט העליון לא התכוון במקרה זה להרחיב את היקפה של זכות העצור להיפגש עם עו"ד, אך העלאת הזכות למדרג חוקתי עשויה לשנות את מאזן השיקולים העתידי ולאפשר נוכחות עורכי דין בהליכי חקירה בעתיד.

במדינות מערביות שונות, אכן קיימת לנחקר זכות לנוכחות עורך דינו במהלך חקירתו. בארה"ב נקבע בתיקון השישי לחוקה, במגילת זכויות האדם מ-1791 הכלל כי לכל אדם המואשם בפלילים זכות לעזרת עו"ד שילמד עליו סניגוריה ( אך לאחרונה הרחיב ביהמ"ש העליון האמריקאי זכות זו אף למי שצפוי לעונש של מאסר מותנה ונקבע כי חובת הייצוג חלה גם במקרה כזה ) זכות חוקתית זו יחד עם הדרישה החוקתית האמריקאית להליך הוגן ונאות הכניסו את עורכי הדין ישירות לתוך חדרי החקירות וכיום הם חלק אינטגרלי ממערך החקירות האמריקאי. ידועה במיוחד אימרתו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, לואיס ברנדיס כי ככל שמדובר בשיטור כלפי שוטרים עצמם, דומה שמכשיר ההקלטה והמצלמה הינם שוטרים היעילים ביותר והיעיל מכולם הוא עורך הדין של הנחקר, המשקיף על תיחקורו.

גם הקנדים סברו כי זכות זו הינה כה חשובה כי יש לעגנה בחוקה. סעיף 10(b) לצרטר הקנדי מכיר בזכותו של אסיר או עצור להיוועץ בעורך דין ולקבל ממנו הנחיות ללא דיחוי  ולקבל הודעה על קיומה של זכות זו. בקנדה ובארה"ב זכאים הנחקרים להיפגש עם עורך דינם ללא דיחוי והמשטרה בניגוד למצב במקומותינו, לא תקיים הליכי חקירה עד למפגש עם עורך הדין. הפסיקה הקנדית קבעה כללים המחייבים את המשטרה להפסיק שאלות או כל ניסיון אחר לגבות ראיות מהחשוד, עד שניתנה לו אפשרות סבירה להיוועץ בעורך דינו. כך גם נקבע, כי מניעה מעורך הדין להיכנס לחדר החקירות עד לסיום החקירה מנוגדת לסעיף 10 לצרטר ועלולה להביא לפסלות הראיות שנאספו כתוצאה ממניעת המפגש. בארה"ב כידוע מניעת המפגש עם עורך הדין תביא להפעלת הכלל בדבר פירות העץ המורעל האוסר שימוש בראיות שהושגו שלא כדין. קיים חשש כי, אי הפעלת כללים שכאלו עלול להביא להודאת שווא ולהעללת סרק של חפים מפשע. 

ראויה לציון בהקשר זה, פרשת אלעביד בה נחקר הנאשם, אדם בעל מנת משכל נמוכה ביותר, באשמת רצח הנערה חנית קיקוס ז"ל מבלי שהיה מיוצג על ידי עו"ד. אלעביד הודה ברצח, אך מקום מציאת גופתה של המנוחה היה שונה לגמרי מהמקום עליו העיד אלעביד. סניגורו של אלעביד, עו"ד אביגדור פלדמן אמר לאחרונה כי הוא מדמה את אלעביד לרוח רפאים הקשורה בשלשלאות משקשקות המסתובבת בין כתלי מערכת המשפט הישראלית ללא מנוחה. נראה כי ללא נוכחות עו"ד בחקירתו של אלעביד, משקלה של הודאתו קטן ביותר והחשש לשימוש באמצעים פסולים עולה. חקירתו של אלעביד הייתה "משחק מכור" בכוחות לא שקולים, חוקרים מיומנים ומתוחכמים עמדו אל מול אדם רפה בשכלו והצליחו לחלץ ממנו הודאה. האם אנו יכולים לומר מעל ומעבר לכל ספק סביר כי אלעביד הבין את האשמות כנגדו, הבין את ההליך בו הוא נמצא והודאתו נכונה ואמיתית? לדידי התשובה אינה ברורה וגם לשופט ניל הנדל מבית המשפט המחוזי בב"ש ולשלשה שופטים נוספים מביהמ"ש העליון שהחליטו בדעת מיעוט לזכות את אלעביד מעבירת הרצח (בתוכם כב' השופט קדמי שסבר כי יש לזכותו מהרצח ולהרשיעו באונס), לא היה ביטחון כי ההודאה אינה הודאת שווא. האם ארבעה שופטים שזיכו אדם (בערכאות שונות) שהתעורר בליבם ספק באשמתו, אין די בהם ע"פ שיטת המשפט שלנו ע"מ לזכותו וליצור ספק סביר באשמתו?

כולנו זוכרים את פרשת מע"צ המפורסמת בה הוכו הנאשמים נימרצות על ידי חוקרי המשטרה עד שנאלצו להודות במעשה שלא ביצעו. נאשמים אלו הורשעו וריצו עונשי מאסר ארוכים, ואלמלא נתקף אחד החוקרים ביסורי מצפון קשים, לא היתה עלילה והתעללות זו נחשפות. ברור כי נוכחות סניגור בעת חקירתם הייתה מונעת את הרשעתם במעשה אותו לא ביצעו. אמנם, במרבית המקרים לא ננקטת אלימות בעת החקירה, אך למרבה הצער אנו רחוקים עוד מהיום, בו נוכל לומר בביטחון כי נחקרים לא מוכים על ידי חוקריהם בכל המקרים ולא ננקטים כנגדם מניפולציות פסולות אחרות ( לא דווקא אלימות ) ולכן נוכחות סניגור בהליכי החקירה תבטיח את תקינות ההליך ואת אי הרשעתם של חפים מפשע בעתיד, בשל שימוש באמצעים פסולים.

ועדת גולדברג, הועדה שבחנה בין היתר את נושא הרשעה על סמך הודאה בלבד ואת העילות למשפט חוזר, המליצה במפורש לתקן את החוק כך שיותר לעו"ד להיות משקיף בחקירתו של חשוד, זולת אם תוסרט החקירה בוידאו. המלצותיה של הועדה טרם יושמו על אף שהממשלה החליטה לדחות את ביצעו של החוק המחייב הקלטה של חקירות בשל מחסור בתקציב למימונו, וכך נדחית חקיקה בנושא שנה אחר שנה משיקולי תקציב חרף נחיצותה, וחרף העובדה שיו"ר ועדת חוקה (בדימוס), ח"כ אופיר פינס, וחברי הועדה סברו כי היא נחוצה וחיונית והתרעמו על דחיית יישום חקיקה חשובה זו ועל הסכנות הנובעות מדחייה שכזו.

לחשיבות נוכחותו של עו"ד בהליכי חקירה גורמים נוספים מלבד הרצון למנוע גביית הודאות באמצעות שימוש באלימות כלפי הנחקר או שימוש במניפולציות פסולות אחרות ( דוגמת הבטחת איש מרות, "אם תודה תשוחרר", הפעלת לחץ על מעצר קרובים ובני משפחה במקרה של אי הודיה, הבאת העצור במכוון אל מול מצלמות הטלווזיה באולם המעצרים ואמצעים פסולים אחרים הרווחים יותר משימוש באלימות). עלינו לזכור כי דווקא לחשוד שטרם הוגש כנגדו כתב אישום חזקת החפות בעלת תוקף רב יותר מלנאשם ( שכן בניגוד לנאשם שיש צורך ביסוד סביר להרשעה ע"מ להגיש כתב אישום בעינינו, הרי די "בחשד סביר" למעצר לצורך חקירה) ולכן עלינו להעניק לזכויותיו הגנה חזקה יותר מזו המוענקת כדרך קבע לנאשם ולכן נשאלת השאלה, מדוע הנאשם זכאי לייצוג מלא על ידי עו"ד ודווקא החשוד נאלץ לעמוד בודד אל מול כוחה המאיים של המשטרה?

התאבדותו לאחרונה של נער שהואשם בעבירה קלה של שימוש עצמי בסם, לאחר שעומת עם חברתו והפך "למלשין", מחדדת את העובדה שגילוי האמת ( ואף זאת בסייגים ) אינו הערך היחיד העומד למבחן בחברה וגם האמצעים שננקטים לצורך גילוי זה כמו שמירה על כבודו של הנחקר ועל זכויותיו כאדם, שהייתו במעצר בתנאים סבירים, העמדתו על זכויותיו החוקיות, אף הן בעלות משקל זהה לפחות, אם לא גבוה יותר, מאינטרס הציבור לגלות את מבצעי העבירה ולהענישם. בחברה דמוקרטית המטרה אינה מקדשת את האמצעי, האמצעי הפסול לעולם אינו הופך להיות לגיטימי, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם יפגע אמון הציבור משמעותית מאי קבלת הראיה וזיכוי הנאשם כפועל יוצא, ויש לשקול לשם כך את עוצמת הפגיעה מחד ואת חומרת העבירה מאידך.

בחדר החקירות קיים בד"כ אי שוויון מוחלט בין הכוחות. מחד עומדים להם החוקרים המנוסים ולהם כל המידע, כל הכוח והזכות להתייעץ עם יועצים משפטיים משלהם ומאידך הנחקר מבולבל, מפוחד ונבעת בייחוד במידה וזו היא חקירתו הראשונה במשטרה. נוכחות עו"ד נחוצה לפעמים רק לשם הרגעת הנחקר והעמדתו על מצבו האמיתי וזכויותיו והיא תאפשר לו להתמודד באופן שקול ורציונלי אל מול טענות החוקרים כלפיו. עלינו לזכור באותם רגעים יכול להיקבע גורלו של אדם לשארית ימי חייו ואל לנו להקל ראש במעמד זה.

הנחקר אינו מכיר את החוק ופעמים רבות כלל אינו מבין האם מעשיו מהווים עבירה פלילית אם לאו והחוקרים מנתבים אותו על נקלה ועד מהרה למתן הודאה שרק בדיעבד יבין את משמעותה ולא תמיד היא האמת לאמיתה ולכן הוא זקוק לעו"ד לצידו. השופט חיים כהן ז"ל אמר כי: "בעולם משפטי כשלנו, שכל ההליכים מתנהלים בו לפי סדרי דין נוקשים ובשפת המסתורין של החוק והפרוצדורה, זכותו הראשונית והיסודית של כל נאשם היא או צריכה להיות שהוא מיוצג ע"י מי שיודע את רזי התורה ומדבר לשון הסתר".

יש הדורשים כנגד הזכויות הדיוניות וטוענים כי הכנסת עו"ד לחדר החקירות תפגע בבירור האמת ותגרום לאשמים רבים לצאת לחופשי. אין אני מסכים לגישה זו. הימלטותם של אשמים מהענשתם לטובת שמירת זכויותיהם של חפים מפשע, הוא מחיר שחברה מתוקנת חייבת לשאת. חזקת החפות השולטת במשפט ארצנו מטילה על המדינה את הנטל להוכיח את חפותו של אדם מעבר לכל ספק סביר ובכדי שחזקה זו תתקיים בחיי המעשה ולא רק בספרי הלימוד של הסטודנטים למשפטים וברובד ההצהרתי דקלרטיבי בלבד, עלינו להעניק לה שיניים והשיניים הטובות ביותר במקרה זה, הוא העו"ד המשמש כתותבת בפי הנחקר המפוחד, וכחיץ מפני שרירות הרשות המבצעת. גישה זו מעמידה את האדם ולא את המדינה כמרכז. האדם כבודו וזכויותיו הם האינטרס החשוב ביותר במדינה דמוקרטית ושוחרת חופש ולו במחיר של פגיעה מסוימת באינטרסים ציבוריים. הניסיון מלמד כי העמדת המדינה בראש הפרמידה, עלולה להביא לתוצאות מסוכנות שראשיתן נדע ואחריתן מי ישורנו. הפרדוכוס הוא שדווקא העמדת הפרט והאדם במרכז משרתת, בסופו של דבר, את אינטרס החברה בכללותה יותר, באשר היא מקדמת את האושר המיצרפי של כלל הפרטים. (בדומה לתפיסתו של הפילוסוף האנגלי, ג'ון סטיוארט מיל)

הנחתי היא כי רוב האנשים החיים בחברה מקיימים את החוק, מכאן שהענקת זכויות לחשודים באה בראש ובראשונה להגן על החפים מפשע, המהווים את רוב הנחקרים, שנגד רובם לא מוגשים כלל כתבי אישום.

דווקא פתיחת דלת חדר החקירות בפני עוה"ד, תייעל ותשפר את מידת הוודאות כי אנו מרשיעים אך ורק את האשמים. המשטרה כיום מפנה את מירב משאביה ותשומת לבה להשגת הודאות מהנחקרים ואין היא משקיעה מספיק בהבאת ראיות אובייקטיביות לפשע וראיות פורנזיות, מדעיות נדירות הן במיוחד במשפט ארצנו. כאשר יהיה עו"ד נוכח בחדר החקירות תאלץ המשטרה להעביר משאבים מחקירת החשוד ושבירת רוחו להשגת ראיות מדעיות ואוביקטיביות.לדוגמא הרשעה על סמך טביעת אצבע חזקה בהרבה מהרשעה על סמך הודאת חשוד שנלקחה ממנו ללא נוכחות עורך דינו. נראה לי כי לפעמים יורה המשטרה את החץ ( על סמך מידע שגוי או מידע של בעל אינטרס ) ורק אחר כך מציירת את המטרה ונוכחות עו"ד בהליכי החקירה תגרום למשטרה ראשית לצייר את לוח המטרה ורק אחר כך לירות את החץ לעבר החשוד האמיתי. ברור לנו כי יש הודאות שהן הודאות שווא כפי שטענה גם כבוד השופטת דורנר ולכן התהליך המתואר לעיל יהיה תהליך מבורך ורצוי גם מצד המדינה, שהאינטרס שלה הוא להרשיע את האשמים ולזכות את החפים מפשע.

זאת ועוד, אני סבור כי עו"ד הנוכח בהליכי חקירה יכול לקדם ולייעל את החקירה ובאמצעות שילובם של נציגי התביעה בחקירה בדומה למתרחש בארה"ב, יוכלו התובע והסניגור להגיע להסדר טיעון כבר בשלב זה ובכך להפוך את ההליכים ליעילים יותר שקופים ולהגונים יותר למשטרה, לנאשם ולמערכת המשפט ולחסוך עינוי דין מהנאשמים.

מדינת ישראל של המילניום השלישי קרובה יותר לעולם שלישי מלמדינות המערב בכל הנוגע למערכת הפלילית שלה בכלל ולשמירה על זכויות הנאשמים בפרט.אחוז הנאשמים המיוצגים בהליך הפלילי נמוך באופן חריג לנעשה בעולם, הכנסת מסרבת לכונן את חוק יסוד זכויות במשפט וחוק יסוד זכויות חברתיות ובית המשפט העליון מסרב לקבוע כלל פסילה חוקתי לראיות שהושגו תוך הפרה בוטה של זכויות אדם וזכויות נאשמים (אפילו במקרים קיצוניים ניתן לאמץ את המודל הקנדי המדבר על פסלות יחסית במקום בו נפגע אמון הציבור במערכת המשפט כתוצאה מקבלת הראיה, או לחלופין מעבר לשיקול דעת בפסלות). מצב זה מחייב אותנו לבצע שינוי. דווקא שינוי משמעותי בצורת הכנסת סניגור להליכי חקירה יכול להיות התחלה טובה של רפורמה במערכת החקירה והמשפט הפלילי בישראל ויבטיח לנו את זכותנו לחירות ואת ההליך ההוגן לכל אחת ואחד מאיתנו.

כהערת אגב אציין כי אני סבור כי על הסנגוריה הציבורית להציב סניגורים תורנים בתחנות המשטרה, על מנת ליתן ייעוץ ראשוני לאלו שידם אינה משגת שכירת עורך דין וזאת על מנת שהכרה בזכות חשובה זו, לא תהפוך לנחלת בעלי האמצעים בלבד.

לעיון ב פרוטוקול הכנס

* עו"ד יורם סגי זקס, הינו יו"ר התנועה למלחמה בעוני, סניגור וחבר הוועדה לסיוע משפטי בלישכת עוה"ד www.Halev.org.il

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.