העליון ביטל סעיף בהוראת שעה המאפשר דיון שלא בנוכחות עצור

לפסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל

בית המשפט העליון ביטל ברוב דעות את סעיף 5 לחסד"פ (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), המאפשר לקיים דיון במעצר בעבירות ביטחון שלא בנוכחות העציר, בשל היותו נוגד את הזכות להליך הוגן ואינו עומד בתנאי המידתיות שבפסקת ההגבלה.

העורר נעצר בגין "חברות בהתאגדות בלתי-חוקית", והמדינה ביקשה לקיים דיון במעצרו שלא בנוכחותו. העורר טען כי הוראת החוק איננה חוקתית ודינה להתבטל, אך השלום והמחוזי דחו את טענתו. על רקע זה הוגש הערר, בו נטען כי הסעיפים אינם עומדים בתנאי פסקת ההגבלה, במיוחד לאור פגיעות נוספות בזכויות העצור, וכן עומדים בסתירה למשפט הבינלאומי ההומניטארי. המדינה טענה מנגד, כי על אף חשיבותה של זכות העצור להיות נוכח בדיון, הוראת החוק עונה על צורך של המדינה "להתמודדות עם המציאות הביטחונית" וכי בפועל "נעשה בה שימוש זהיר ומרוסן". כן נטען, כי בכל מקרה, בשלב החקירה הזכות להליך הוגן אינה מתממשת באופן אידיאלי. בשל חשיבותה של הסוגיה, התקיים הדיון בחוקתיות החוק חרף היותו תיאורטי.

המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, סקר את הליך חקיקת החוק, וקבע כי הוא פוגע בזכויות יסוד, בהיותו נוגד את הזכות להיות נוכח במשפט, שהיא זכות חוקתית על חוקית, שכן היא נגזרת מהזכות לחירות ולהליך הוגן, ה"קשורה בקשר הדוק לזכות לכבוד".

כן נקבע, כי הזכות היא "גם ביטוי לאינטרס ציבורי כללי שעניינו בכך שמערכת המשפט הפלילי תחרוץ את גורלו של אדם במסגרת הליך הוגן שבו ניתנה לו ההזדמנות המלאה להציג את הגנתו". זכות זו, כך נקבע, משתרעת על כל שלבי ההליך הפלילי, ובעיקר על הליך המעצר, בו ישנה פגיעה בחירותו של האדם עוד בטרם הורשע במשפט, ועל כן ישנה חשיבות לביקורת שיפוטית יעילה במהלכו. בנוסף, נדחתה טענת המדינה באשר למימוש הזכות להליך הוגן בשלב החקירה, ונקבע, כי מדובר באיזון עדין, כאשר כל פגיעה נוספת בזכויות העציר עלולה להפר אותו ויש להימנע מפני "העצמת הדרתו מן ההליך".

בבחינת תנאי פסקת ההגבלה קבע השופט ריבלין, כי אמנם הסעיף נחקק לתכלית ראויה- חקירה אפקטיבית בעבירות ביטחון, אולם הוא אינו עומד בתנאי המידתיות, שכן אין מדובר "באמצעי שפגיעתו היא הפחותה ביותר" ובאיזון ראוי בין השגת התכלית ובין הפגיעה בזכות, בעיקר כאשר הדין מאפשר גם מניעת פגישה עם עו"ד. יחד- הביקורת השיפוטית כלל לא מתאפשרת, וזאת על אף שהסעיף מאפשר דיון שלא בנוכחות העציר רק לאחר שכבר התקיים דיון אחד בנוכחותו. בנוסף נקבע, כי המדינה לא הוכיחה כי לא קיימות דרכים פוגעניות פחות המשיגות את תכלית החקיקה, והעובדה שהסעיף הופעל במספר מועט של מקרים "מחזקת דווקא את הקושי החוקתי הנובע מקיומה של הוראת סעיף 5 בספר החוקים".

לסיכום, התייחס השופט ריבלין למציאות הישראלית המורכבת- "הלוחמה בטרור מחייבת... להתאים את יישום אמות המידה החוקתיות לצורך להתמודד עם איום הטרור... אולם זה סוד עוצמתו של המשטר הדמוקרטי, שעומד איתן על עקרונותיו ועל ערכי היסוד שלו גם כאשר מדובר בעימות מול מי שאינו אוחז בעקרונות דומים".

לפסק דינו של השופט ריבלין הצטרפו השופטים לוי, ארבל, ג'ובראן, פרוקצ'יה, גרוניס, וכן הנשיאה בייניש והשופט רובינשטיין, שהוסיף כי "איננו מצויים במגדל שן או בבועה", וייתכן שאם הסעיף היה מנוסח באופן המוגבל ל"פצצה מתקתקת", היה עומד במבחן המידתיות.

בדעת מיעוט סברה השופטת נאור, כי אמנם הסעיף אינו עומד בפסקת ההגבלה, אולם יש להשעות את בטלותו בחצי שנה על מנת לאפשר למחוקק "לקבוע גבולות צרים יותר ומידתיים יותר לאפשרות של דיון... שלא בנוכחות העצור".

לפיכך נפסק, כי סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), בטל.

• ב"כ המערער: עו"ד רשאד זועבי ; עו"ד דוד הלוי
• ב"כ המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן

לפסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל

למדור: חוקתי ומנהלי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.