בית המשפט העליון, ברוב דעות של שבעה שופטים מול ארבעה, אישר השבוע את התמודדותם של בל"ד, עזמי בשארה, אחמד טיבי וברוך מרזל, בבחירות לכנסת השש-עשרה. יותר משפסיקת בית המשפט מקדשת את הזכות להיבחר כזכות יסוד חוקתית, חולקת היא על עצם הימצאותה של סמכות לפסילת רשימה מטעמי תוכן, בידי ועדה המושפעת מאינטרסים פוליטיים גרידא. לא תהא זו נחלתם של חדי החושים בלבד ההבחנה כי הליך ההצבעה מתבצע על פי משמעת סיעתית, גיבוש דעה קדומה והפקת רווחים אלקטוריאליים - תעמולתיים. בז'רגון המשפטי מכנים זאת חוסר תום לב, אפליה ושיקולים זרים. הענקת סמכות משפטית, או מעין משפטית, לגוף ביצועי- פוליטי, ראויה בדמוקרטיה הישראלית- כשם שראויה הענקת הסמכות לרשות ציבורית לקבוע את הסדרי הפנסיה לחבריה- בעצמה. וממילא לא נצפה כי עניינהם האישיים של חברי הכנסת לא יבואו במניין שיקוליהם.
סוגיית סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית לפסול מפלגה מטעמי תוכן התעוררה לראשונה עת נפסלה רשימת הסוציאליסטיים (תנועת "אל ערד") מלהתמודד לכנסת השישית. ביהמ"ש קבע שם, בדעת רוב, כי אף בהעדרה של הוראה מפורשת בחוק, בניסוחו דאז, יש לועדת הבחירות "סמכות טבועה" לפסול רשימה חתרנית הכופרת בקיומה של המדינה. היה זה השופט ח' כהן, בדעת מיעוט, שסבר כי בהיות ועדת הבחירות המרכזית מורכבת מנציגי מפלגות בעליי אינטרסים פוליטיים מובהקים, אין הדעת נותנת כי יסמוך המחוקק על שיקול דעתה בהענקת או בשלילת זכויות יסוד ללא הוראה מפורשת בחוק .
עת מרוץ הבחירות לכנסת האחת- עשרה, לקחה ועדת הבחירות המרכזית את סמכותה מתוקף הלכת ירדור וקבעה לה גבולות חדשים. אף בהעדר הסדר ראשוני בחקיקה, ביקשה ועדת הבחירות להרחיב את תחולת ההלכה, ולפסול את רשימתו של מ' כהנא על שיש בעקרונותיה יסוד גזעני ואנטי-דמוקרטי, ואת "הרשימה המתקדמת לשלום" על שום חתרנות תחת אופייה היהודי של המדינה. בפרשת ניימן (1), נידונו ערעורים כנגד פסילות אלה. נקבע כי בהעדר חקיקה ברורה ומפורשת אין להרחיב את עילות הפסילה . בעניינה של "הרשימה המתקדמת לשלום" סבר ביהמ"ש כי החלטת הועדה לא היתה מבוססת על חומר ראיות משכנע וחד-משמעי כי בכוונת הרשימה לשלול את עצם קיומה של המדינה. בעניין ניימן, התריע הנשיא שמגר מפני האפשרות כי החלטות ביהמ"ש תולידנה חקיקה אשר תיצור "תפנית שאין אנו מתכוונים אליה".
והנה, רק אז, שבר המחוקק את שתיקתו. סמכות הועדה לפסילת מפלגה בשל אופייה ומצעה, עוגנה לראשונה בגופו של ס' 7(א) לחוק יסוד: הכנסת, וזאת מטעמי גזענות, שלילת אופייה הדמוקרטי או היהודי של המדינה. בהתייחסו לתיקון החוק, ציין פרופ' א' רובינשטיין כי 'יותר משבאה לידי ביטוי השאיפה ליצור "חקיקה מפורטת ומאוזנת", הרי היא כוונה כנגד תוצאתה המעשית של הלכת ניימן, קרי, השתתפותן של שתי הרשימות בבחירות. המגמה העיקרית של התיקון לחוק היתה למנוע את השתתפותה של רשימת "כך" בבחירות לכנסת, ולשם האיזון הפוליטי, אף של "הרשימה המתקדמת לשלום" .
אולם, חקיקתו של ס' 7(א) לחוק יסוד: הכנסת, ביצעה רק חצי מן המלאכה. בעוד רשימתו של כהנא, וממשיכי דרכו, נפסלה חוזרות ונשנות ע"י ביהמ"ש אושרה "הרשימה המתקדמת לשלום" להשתתף בבחירות . ביהמ"ש קבע כי על עילת הפסילה להוות יסוד דומיננטי ומרכזי הנובע מהשתקפות זהותה הטבעית של הרשימה. כמו- כן על הראיות לקיומו של היסוד השלילי, להיות ברורות וחד-משמעיות . נשיא בית המשפט העליון, א' ברק, אף נתן דעתו על כך, כי אין דין רשימה המוכרת כבר בחיים הפרלמנטריים, כדין רשימה חדשה ואנונימית .
על בסיס עקרונות מנחים אלה, נימקה עו"ד טליה ששון את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בדיוני ועדת הבחירות המרכזית, שלא לפסול את מועמדותו של ח"כ אחמד טיבי. אליבא דיועץ המשפטי, בביטוייו 'המכעיסים והמקוממים' של טיבי קיים היסוד השלילי האמור, אך אין הוא מהווה ראיה חד-משמעית ומשכנעת ליעד מרכזי ושליט. אחידי דעים היו היועמ"ש ויו"ר ועדת הבחירות בעניין חוסר הראיות הנדרשות לפסילת ח"כ אחמד טיבי, כמו גם בעניין קיומן של הראיות לפסילתו של ברוך מרזל. אך ככל הנראה, אין בכוחן של ראיות 'ברורות וחד- משמעיות', קיומן או העדרן, בכדי לערער משמעת סיעתית הדוקה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.