בעלי דירה שתבעו את השכנים על סיפוח חלק מהחצר המשותפת נדחו מכל וכל לאחר שהמפקחת על המקרקעין קבעה כי גם הם נהגו בחלק הסמוך לדירתם כבשלהם כשהשקיעו ובנו בו בלי חשבון.
המפקחת על רישום מקרקעין בנתניה אסתי שחל דחתה לאחרונה תביעה לסילוק גדר ומחסן שנבנו בחצר משותפת של בית המורכב משלוש דירות קרקע. בפסק הדין נקבע כי בעלי הדירות הקודמים הסכימו על חלוקת החצר בין הדירות עוד לפני כ-50 שנה, והתובעים עצמם נהגו בהתאם ולא היססו לכרות עצים, לשפץ ולבנות בחלק הסמוך לדירתם מבלי לשאול את האחרים. לפיכך, ההסכמה הנושנה, שהעניקה לבעלי הדירות רישיון להשתמש בחלק הקרוב לדירתם באופן ייחודי, תישאר על כנה.
התובעים, בעלי אחת מדירות הקרקע, טענו באמצעות עו"ד סמיון סחרוב כי בעלת הדירה הצמודה ואביה השתלטו על שטחים גדולים בחצר המשותפת ובנו שם שלא כדין וללא הסכמת בעלי הדירות גדר אבן ומחסן בשטח של 40 מ"ר שלא כדין.
הסעדים שביקשו היו סילוק המחסן, הזזת הגדר לתוואי שיותיר להם חלקת חצר זהה ודמי שימוש של 67,000 שקל.
הנתבעים, שיוצגו על-ידי עו"ד יניב רוטנשטיין, הבהירו מנגד כי לאביה של בעלת הדירה אין בה זכויות ולכן יש למחוק אותו מההליך.
לגופו של עניין נטען כי הנתבעת רכשה את דירתה כשההפרדה הפיזית בין חלקי החצר המשותפת כבר הייתה קיימת עשרות שנים, וחלוקה זו הייתה מוסכמת ומקובלת על כל בעלי הדירות כשהתובעים עצמם רכשו את דירתם בהתאם למצב הקיים.
המפקחת אף הופנתה לכך שבשנות ה-70 בעלי הדירות דאז קיבלו היתרים להרחבתן ולהקמת מחסנים בחלקי החצר שסופחו בהסכמה משותפת והדבר אף אושר על ידי רשות מקרקעי ישראל. לסיכום נטען כי השימוש הייחודי בחצר נעשה בהסכמת כל בעלי הדירות ואין לשנותה כעת.
כמו חצר פרטית
המפקחת שחל, שקיבלה את בקשת הנתבעת והורתה על מחיקת התביעה נגד אביה, החליטה לדחות את התביעה נגדה. המפקחת ציינה כי ביקרה במקום והתרשמה כי המצב הקיים הוא שלכל אחת מהדירות יש מעין חצר פרטית שעליה צמחים ומבנים פרטיים שנבנו, טופחו, תוחזקו ומומנו מכספם הפרטי של בעליהן. זאת, אף שבאופן רשמי החצר נחשבת לרכוש משותף ואף אחד מחלקיה לא הוצמדה לדירה זו או אחרת.
המפקחת הוסיפה כי הראיות והעדויות בתיק מוכיחות כי ההפרדה הזו מתקיימת לכל הפחות משנות ה-70 וכי לאורך השנים שררה בין בעלי הדירות הסכמה מוחלטת בנושא.
אפילו התובעים רכשו את דירתם בהתאם לחלוקה הקיימת, קבעה, והתנהגותם בפועל מעידה שגם קיבלו אותה בהשלמה – שהרי שיפצו את הגדר שלהם, עקרו עצים מבלי לבקש את הסכמת השכנים ואף שיפצו את המחסן שהוקם שם ואף השכירו אותו למגורים. בהיבט זה, הוסיפה המפקחת, דרישתם לסילוק המחסן מהחלק של הנתבעת חסרת תום לב.
בנסיבות אלה נקבע כי לבעלי הדירות רישיון מוסכם להשתמש בחלק המסופח באופן ייחודי, והם אף שינו את מצבם לרעה כשהשקיעו כל אחד בחלקו. הסכמה זו אין לשנות גם לא באמצעות חלוקה שוויונית יותר, כדרישת התובעים, שהרי לא הייתה כל התחייבות לחלוקה סימטרית.
לפיכך נקבע כי החלוקה הנוכחית תיוותר על כנה ובעלי הדירות ימשיכו בשימוש הייחודי בחלק שסופח להם. התובעים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 8,000 שקל.
לפסק הדין בתיק 7-59-2017
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.