התקבלה תביעה של יורשים לפינוי דירה שאביהם השכיר בדמי מפתח לפני למעלה מ-40 שנה
בבית משפט השלום בחיפה התקבלה לאחרונה תביעה של יורשים לפינוי דירה שאביהם השכיר בשכירות מוגנת לפני 44 שנים. השופטת רויטל באום לא השתכנעה מתשתית עובדתית כוזבת שהציג בנו של השוכר, שממשיך להתגורר בנכס עד היום. היא קבעה שעליו לפנות את הדירה ולשלם דמי שכירות ראויים עבור 4 וחצי השנים האחרונות.
בשנת 1980 נחתם הסכם שכירות מוגנת בקשר לדירה בחיפה. 40 שנה אחר כך, לאחר שהשוכר והמשכיר הלכו שניהם לעולמם, הסכסוך בין יורשיהם הגיע לבית המשפט.
ילדיו של המשכיר, שמת בשנת 2018, טענו כי לאחר שהדייר המוגן נפטר ב-2012 אשתו נטשה את הדירה ובנו, שאינו דייר מוגן, נותר להתגורר בה תוך שהם מסתירים זאת על מנת להמשיך להחזיק בנכס תמורת 100 שקל בחודש.
בתביעה שהגישו לבית המשפט באוקטובר 2021 באמצעות עו"ד איתי הפלר, הם דרשו לפנות את הנתבעים מהדירה ולחייב אותם בתשלום דמי שכירות ראויים בסך 145,800 שקל.
מנגד, אלמנת השוכר ובנו שיוצגו על ידי עו"ד אמין עודה, טענו שהאם מעולם לא נטשה את הדירה, אלא רק עברה באופן זמני לגור אצל בתה מפאת מצבה הבריאותי. הם הוסיפו כי הבן תמיד התגורר עם הוריו ולכן זכאי להמשיך לגור בדירה גם לאחר פטירת אביו.
8 שנים זה לא "זמני"
השופטת באום ציינה כי בהתאם לחוזה השכירות ולהוראות חוק הגנת הדייר, רק האב שנפטר היה דייר מוגן. אלמנתו לא חתומה על ההסכם, וטענתה שכך מקובל בחברה הערבית השמרנית אליה הם משתייכים – לא הוכחה.
זאת ועוד, מהעדויות והראיות בתיק הוכח שהאלמנה עזבה את הדירה כבר ב-2016 ולא שבה אליה. "לא יכול להיות חולק, כי תקופה של שמונה שנים איננה 'זמנית', ומדובר בנטישה של הדירה מצידה של הנתבעת", כתבה השופטת.
ביחס לבן היא ציינה, כי על מנת שיוכר כדייר ממשיך, היה עליו להוכיח שהתגורר עם אביו בדירה לפחות ששה חודשים סמוך לפטירתו, ושלא הייתה לו דירה אחרת. ואולם נמצא כי למעשה הבן עבר לגור בדירה רק לאחר שהאב נפטר, והוא נמנע מלהצהיר בפני בית המשפט שאין לו דירה נוספת.
בתוך כך השופטת התרשמה כי הנתבעים הכינו מבעוד מועד "תשתית עובדתית כוזבת" על מנת לבסס את זכותם בדירה, למקרה שיתגלה שהאלמנה עזבה אותה. כך, הם הציגו מסמך שלפיו כשנתיים לפני התביעה האלמנה קיבלה הצעת מחיר לבניית מעלית שתסייע לה לעלות לדירה, וכן קבלה שמראה לכאורה כי בנה שילם את דמי השכירות עבור שנת 2014.
בפועל נמצא כי האלמנה לא פנתה אל התובעים כבעלי הדירה בבקשה לבנות מעלית, ושהבן ביקש מהם שהקבלה תירשם על שמו אף שהוא מעולם לא שילם בעצמו על השכירות.
לבסוף קבעה השופטת כי הבן גר שלא כדין בדירה החל מינואר 2020, והורתה על פינויו משם עד סוף חודש יוני. בסוגיה הכספית היא קיבלה חוות דעת של שמאי מטעם התובעים, שלפיה דמי השכירות הראויים עבור הדירה עומדים על 2,300 שקל לחודש. לפיכך, הנתבע חויב לשלם לנתבעים את הסכום הזה עבור כל תקופת המגורים שלא כדין. בקיזוז דמי השכירות המוגנים נקבע שהוא ישלם 118,000 שקל.
בנוסף הוא חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין