האם תאונה במהלך אירוע רווחה מטעם העבודה מהווה "תאונת עבודה

התשובה לשאלה שבכותרת היא כן ולא. כן - במצב בו המעביד הוא שאירגן ופיקח על הנופש. לא- במצב בו וועד העובדים הוא שאירגן ופיקח על הנופש. כך קבעה כבוד השופטת נילי ארד, בבית הדין הארצי לעבודה, בשתי החלטות שניתנו בהפרש של 3 ימים, ושנסיבותיו של כל מקרה הביאו להבדל בתשובה.

בהחלטה הראשונה - עב"ל 000091/99 (להלן: "עניין אילוז") נדון מקרה בו נפגע עובד במהלך נופש שנתי של העבודה, וזאת כאשר רכב עם בנו על "בננה". במקרה דנן הגיעה השופטת ארד למסקנה כי מדובר בתאונת עבודה, אשר מזכה את העובד בפיצויים.

בהחלטה השניה - עב"ל  001173/00 (להלן: עניין עטר) שכאמור ניתנה 3 ימים בלבד לאחר פסק הדין בעניינו של אילוז, שוב נדרשה השופטת ארד לשאלה האם תאונה במהלך ארוע רווחה מטעם העבודה תיחשב "תאונת עבודה". במקרה, זה נדון עניינה של רונית עטר, אשר נפגעה במהלך טיול שאירגן ועד העובדים של הבנק שבו עבדה. בעניין זה, קובעת השופטת ארד כי אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

לצד השוני בתוצאה שנתקבלה בשתי ההחלטות, מעניין לראות את הדרך בה מגיעה השופטת ארד לכל אחת מן ההחלטות. המאטריה החקיקתית בשני המקרים זהה, העובדות דומות - אף אם אינן נעדרות שוני ובכל זאת - מהו הדבר שמבדיל את התוצאה באילוז - שם הוכרה התאונה כתאונת עבודה, מפסק הדין בעניינה של עטר - בה נדחתה אותה הטענה ?

ארוע נופש כפעולה נלווית לעבודה

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 מגדיר "תאונת עבודה" כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". במהלך השנים התפתחה הפסיקה וקבעה כי הפירוש ל"תוך כדי ועקב העבודה" חל גם לגבי מקרים מסויימים בהם התאונה ארעה מחוץ לדלת אמותיו של המפעל וזאת שעה שמדובר בפעולה הנלווית לעבודה. על מנת להכריע האם מדובר בפעולה נלווית לעבודה, יש לבחון את זיקתו של האירוע לעבודה ו"מידת העניין" שמגלה בו המעביד.

יחסי עבודה כמעין "קשר משפחתי"

הרציונל העומד מאחורי ההכרה בארוע נופש כפעולה נלווית לעבודה, נובע מהגישה לפיה יחסי עבודה  דומים במהותם ליחסי משפחה בהיותם יחסים מתמשכים^[1]. במסגרת זו "נוצרת שותפות בין המעסיקים לבין העובדים ובני משפחותיהם, אשר באה לידי ביטוי לא רק במהלך יום העבודה, אלא אף בעתות צרה ושמחה המשתרעות את מעבר לתחומיו הפיזיים והיצרניים של המפעל"^[2]. משכך אין לשלול את היותו של אירוע - פעולה נלווית לעבודה אך ורק בשל כך שהיה זה אירוע נופש לשמו.

סממן חשוב, אך לא בלעדי, שיש בו כדי לבחון האם היה אירוע נופש מהווה "פעולה נלווית" הוא מידת הקשר שבין האירוע לבין האינטרס שיש למעביד בקיומו. אינטרס ישיר של המעביד - יכול להיבחן על פי מידת מעורבתו של המעביד בייזום האירוע, אירגונו, מימונו וכו'. בנוסף, יש לבחון האם ההשתתפות באירוע הייתה בגדר "חובה" והאם הייתה ציפייה מטעם המעביד שעובדיו ישתתפו. אין פירוש הדבר, שכאשר קיים למעביד אינטרס משני בלבד (בעניין עטר - וועד העובדים הוא בעל האינטרס הישיר באירגון האירוע) לא תוכל התאונה להיחשב כתאונת עבודה, אבל  המבחן הוא מבחן שיש לייחס לו חשיבות ומשקל.

המבחן הדו-שלבי

המבחן לקביעה בשאלה האם התאונה היא תאונת עבודה הוא מבחן דו- שלבי. בשלב הראשון  בוחן בית הדין האם האירוע שבו השתתף העובד, מהווה "פעולה נלווית לעבודה". המבחן יכול להיות מבחן האינטרס הישיר, כפי שהוצג לעיל. ניתן גם להשתמש במבחנים המפורטים בפסק הדין בעניינו של כנף^[3], כאשר הרשימה המפורטת שם אינה מהווה רשימה סגורה.

לאחר שהגיע בית הדין למסקנה כי האירוע מהווה פעילות נלווית לעבודה, יש לעבור למבחן השני - במסגרתו תבחן השאלה: האם לפעילות הספציפית, במהלכה נפגע העובד, יש קשר לאירוע הכללי שהוגדר  כפעילות נלווית.

עניין אילוז

בעניין אילוז מגיעה השופטת ארד למסקנה כי הפעילות - חופשה שנתית שאירגנה חברת דיגיטל לעובדיה באילת, מהווה פעילות נלווית לעבודה. האירוע, נשוא התאונה אורגן על ידי המעביד, ונועד למטרות נופש וגיבוש חברתי. העובדה, שעובדי החברה בילו את מהלך הנופש עם משפחותיהם - אינה משנה לדעתה של ארד, את העובדה כי מדובר בנופש במסגרת העבודה. את מסקנתה מבססת השופטת על העובדה כי הנופש מומן על ידי החברה, והחברה היא שיזמה ואירגנה את האירוע, כולל הסעת העובדים. גם התוכנית במהלך הנופש, בין השאר פעילות המיים בה נפגע העובד, אורגנה על ידי המעביד. לכך יש להוסיף את העובדה כי המעביד ציפה מהעובד, המכהן בתפקיד בכיר בחברה, כי ישתתף בנופש שאורגן. לדעה זו מצטרפת גם השופטת אלישבע ברק.

לפיכך, לאחר שנקבע כי מתקיים חלקו הראשון של המבחן עובר בית הדין לבחינת המבחן השני וקובע כי לפעילות בה נפגע העובד - רכיבה על  "בננה" עם בנו, הייתה זיקה מספקת לנופש מטעם העבודה, וזאת בשל העובדה שהפעילות אורגנה במסגרת האירועים מטעם המעביד ובשל העובדה שהעובד השתתף בפעילות ביחד עם בנו - בעידודו של המעביד.

עניין עטר

בהבדל מעניין אילוז, ועל פי אותם מבחנים, מגיעה השופטת ארד לתוצאה הפוכה בעניינה של עטר. במקרה זה קובעת השופטת כי אירוע הרווחה בו נפגעה עטר אינו נופל לגדר המבחן הראשון - הוא מבחן הפעילות הנלווית. כל זאת משום שהאירוע אורגן, מומן ונוהל על ידי  ועד העובדים של המעביד ולא על ידי המעביד עצמו. לפיכך קובעת השופטת כי אין מדובר בפעילות נלווית וזאת על אף שמטרת האירוע הייתה גיבוש בין עובדי הבנק (המעביד) במחלקות השונות - דבר שיש בו כדי להוות גם אינטרס של המעביד. וכדברי השופטת ארד: "המטרה ראויה היא. אך אין בה, כשלעצמה, כדי לקשור אותה באופן ישיר לפעילותו האינטגראלית של הבנק, או להפוך מאליה לאינטרס ישיר של הנהלתו, במובן של "פעילות נלווית" לעבודה".

ונשאלת השאלה - האם בעובדה כי האירוע אורגן ונוהל על ידי ועד העובדים ולא על ידי המעביד באופן ישיר, יש כדי לשלול האינטרס של המעביד בקיומו של הארוע. שאלה זו עולה ומתחדדת לנוכח דבריה של השופטת אלישבע ברק, בעניין אילוז, לפיהם: "מעביד המסכים שהעובד שלו יצא להשתלמות או לפעילות אחרת חב חובת זהירות כלפי העובד בכל תקופת הפעילות."

ואולם כאמור, דבריה של השופטת ברק נאמרו בעניין אילוז ולא בעניין עטר - ועל כן אנו נאלצים לסיים רשימה זו עם סימן השאלה?

לפסה"ד בעניין אילוז

לפסה"ד עניין עטר

למדור דיני עבודה

*עו"ד שחר ולנר הינו שותף במשרד ולנר ושות', מתמחה בדיני עבודה וקניין רוחני, ממקימי אתר המשפט הישראלי "פסקדין" www.PsakDin.co.il ועורך תחום דיני העבודה והקניין הרוחני באתר. עו"ד ולנר הינו יו"ר הועדה לסיוע משפטי של לשכת עורכי הדין ומתנדב בתנועה למלחמה בעוני.

**גב' יעל צבר הינה סטודנטית למשפטים (שנה ד') במרכז הבינתחומי בהרצליה ומשמשת כמנהלת תוכן באתר המשפט הישראלי www.PsakDin.co.il

*** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין