"מנורה מבטחים" שביטחה את בעל היאכטה בפוליסת תאונות אישיות הציעה פרשנות מוזרה, שלפיה יש לחלק את הסכום הנקוב בפוליסה במספר האנשים שהפליגו בה בעת התאונה. בלשון המעטה, נאמר שהשופט לא השתכנע.
בימ"ש השלום בתל-אביב הורה לחברת הביטוח "מנורה מבטחים" לשלם פיצויים בסך 58,810 שקל לאדם שנפגע במהלך הפלגה ביאכטה. השופט הבכיר מנחם (מריו) קליין דחה את עמדתה של מנורה, שהציעה פרשנות שונה לחישוב סכום הפיצוי, ואף מתח ביקורת על ניסוח "לוקה בחסר" של מסמך הפוליסה.
התובע נפגע קשות בידו, לאחר שבכניסה למרינה בתל-אביב, חבל מהמפרש הראשי נכרך סביב האגודל שלו.
בזמן התאונה היאכטה היתה מבוטחת אצל "מנורה מבטחים" בפוליסה לביטוח סירות, הכוללת כיסוי של עד 100,000 דולר בגין תאונות אישיות. במקרים כאלה סכום הפיצוי הוא נגזרת של אחוזי הנכות ביחס לסכום הפוליסה.
בעקבות המקרה הגיש התובע תביעה נגד בעל היאכטה וחברת הביטוח. רופא-מומחה מטעם בית המשפט העריך שהתובע סובל מ-16% נכות קבועה כתוצאה מהתאונה.
המחלוקת התמקדה בגובה תגמולי הביטוח – פרשנות הפוליסה והשלכתה לגובה התגמולים.
השאלה היתה האם לאמץ את טענת התובע שלפיה סכום הכיסוי הביטוחי הנקוב בפוליסה ייזקף לזכותו של הנפגע, או שיש לקבל את גישת הנתבעת, שלפיה התובע זכאי רק בשליש מהפיצוי, משום שבאותה הפלגה הפליגו שלושה אנשים.
הנתבעים טענו בין היתר כי הפוליסה קובעת שאת סכום הביטוח הנקוב לתאונות אישיות יש לחלק בין מספר האנשים (במקרה זה שלושה) שהפליגו ביאכטה בעת התאונה, ללא קשר לשאלה אם גם הם נפגעו, כלומר הסכום היחסי לאחר חלוקתו כאמור, מהווה תקרת שיפוי לנפגע. תנאי זה, יש לציין, הוכנס לפוליסה באנגלית.
אפילו הסוכן לא הבין
אלא שהשופט קליין דחה את גישת הנתבעים, והבהיר כי במקרה שתכלית החוזה אינה ברורה, ולאחר בחינת לשון הפוליסה, כוונות הצדדים ויתר הראיות נותר מצב של חוסר ודאות – יש לבחור את התכלית המיטיבה עם המבוטח.
לגופו של עניין השופט אף חשב שלנוכח שם הביטוח (תאונות אישיות), סביר יותר שסכום הביטוח מכסה את התאונה האישית של הנפגע ואינו מחולק בין מספר השטים על הסירה, שמספרם משתנה מהפלגה להפלגה, והם כלל לא נפגעו או דורשים פיצוי כלשהו.
השופט הוסיף כי בעיניו "חלוקת סכום הביטוח בין כלל השטים בסירה והפיכתו ל'סכום הביטוח הקבוצתי' כאשר נתבקש 'סכום ביטוח לתאונות אישיות' כמו גם הכנסתו לפוליסה בצורת פיסקה הכתובה בשפה האנגלית, נעשתה בחוסר תום לב".
בתוך כך השופט אף תהה מדוע מנורה בחרה שלא להביא אף גורם מטעמה שיעיד על הפוליסה, ואף לא את עדותו בעל הסירה (הנתבע הנוסף).
בבית המשפט העיד סוכן הביטוח (שאינו צד להליך) שתמך בעמדת התובע. בהתייחס לעדותו ציין השופט קליין כי "אם סוכן הביטוח שמוכר את הפוליסה הספציפית מעיד שהוא לא בקי דיו באנגלית הכתובה, איך יכול ההדיוט להתייחס לפוליסה שכתובה בשפה הזרה? אנו כפופים לדין הישראלי, בדין הישראלי יש שפה עברית והשפה האנגלית אינה השפה הרשמית בישראל".
בסיכומו של דבר השופט ציין כי "אם הנתבעת היתה רוצה להחיל את התנאי 'המיוחד' בענין חלוקת הסכום לכלל השטים על הסירה, והפיכתו ל'ביטוח תאונות קיבוצי', הרי שהיה עליה לכתוב זאת במפורש ובאופן בולט בפוליסה".
לאחר חישוב סכום הביטוח המלא בחישוב אחוז הנכות, השופט חייב את מנורה לשלם לתובע 58,810 שקל, בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מאיסה ח'דירי
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין