אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> חוקתי ומנהלי >> האם משרד השיכון מתנה סיוע בשכר דירה על סמך שיקולי מגזר?

האם משרד השיכון מתנה סיוע בשכר דירה על סמך שיקולי מגזר?

מאת: יעל גורליק, עו"ד, עדית אזולאי | תאריך פרסום : 19/06/2013 14:52:00 | גרסת הדפסה

ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב-

לפסק הדין בעניין שריג ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון

בוטל נוהל משרד השיכון, המתנה הענקת סיוע בשכר דירה לזכאים, במגורים בערים גדולות או ביישובים גדולים, ששוק השכירות בהם פעיל. ביהמ"ש קבע, כי מדובר בנוהל מפלה שאינו מבוסס על נתונים עובדתיים-כלכליים. כדי לאפשר למשרד השיכון להתארגן, נדחה הביטול בשנה.

משרד הבנוי והשיכון מעניק לאוכלוסיות זכאים מוגדרות סיוע בתשלום שכר-הדירה עד לגובה של 95%. הגדרת הזכאות היא התפלפלות מסובכת שקובעת, כי הסיוע יוענק רק למי שמתגורר בערים או ביישובים, שמספר התושבים בהם עולה על 1,000 ושלפחות 5% ממשקי הבית שלהם גרים בשכירות מבעל-בית פרטי, ובתנאי שמדובר במעל ל-30 משקי בית.

לקריטריונים אלה ישנו חריג, על פיו, הסיוע יוענק ללא קשר למקום המגורים, לכל מי שמקבל קצבת אי-כושר השתכרות של 75% מהביטוח הלאומי. בעבר, היה לנוהל חריג נוסף (שבוטל בשנת 2012), הקובע כי זכאי שמתגורר ביישוב באזור עדיפות לאומית א', יקבל סיוע גם אם היישוב אינו עונה על הקריטריונים.

על רקע זה הוגשו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים שתי עתירות לביטול הנוהל, שהדיון בהן אוחד.

העתירה הראשונה הוגשה על-ידי אם חד-הורית לילד בן 5, שביקשה סיוע עבור הדירה ששכרה בקיבוץ זיקים.

לטענתה, בחרה לגור בקרבת אמה, המסייעת לה בטיפול בבנה. האישה מוגדרת כזכאית לסיוע ואף קיבלה אותו כששכרה דירה בתל-אביב, אלא שכעת דחה משרד השיכון את בקשתה, בטענה שקיבוץ זיקים אינו מוגדר כ"ישוב שכר דירה".

אפליית יישובים קטנים ומיעוטים

העתירה השנייה הוגשה על-ידי אישה גרושה, המתגוררת ביישוב דבורייה עם שלושת בנותיה הקטינות. גם היא קבעה את מדורה בסמוך לבני משפחתה. היא הדגישה, כי אינה יכולה לגור במקום אחר בגפה, היות ומשפחתה ערבית-מסורתית. גם בקשתה נדחתה מסיבה זהה.

בעתירות נטען, כי הגדרת הזכאות לסיוע על-פי הנוהל האמור, הוא בלתי חוקי ומפלה. הטענה העיקרית העולה מהעתירות היא, שבכ-47% מהיישובים בארץ כלל לא ניתן לקבל סיוע. צמצום היישובים על-פי הקריטריונים הנוכחיים, נטען בעתירות, מונע ממי שמבקש להתגורר דווקא ביישובים קטנים מלקבל את הסיוע. בכך נפגעות הזכויות לדיור, לכבוד, לאוטונומיה ולשוויון.

עוד נטען, כי מאחר שמרבית היישובים הערביים אינם עונים על הקריטריונים, יוצא, כי האוכלוסייה הערבית מופלית לרעה באופן בוטה.

משרד השיכון טען מנגד, כי מטרת הקריטריונים היא להקצות את הסיוע למתגוררים בערים, שבהן מחירי השכירות גבוהים יותר מאלו שביישובים הקטנים. עוד נטען, כי בשוק שכירות קטן קיים סיכוי גבוה ליצירת חוזים פיקטיביים רק לשם קבלת הסיוע, כמו גם החשש שהדבר יוביל לעליה לא רצויה של מחירי השכירות ביישובים אלו, תוך פגיעה בכלל ציבור השוכרים.

מבדיקות שערך, טען המשרד, עלה, כי ביישובים הערביים כמעט שאין דירות להשכרה וכי קיים שוני מהותי בין יישובים אלה ליישובי "שכר הדירה", כך שלא מדובר באפליה.

איזו אפקטיביות יש לנוהל?

השופט ד"ר יגאל מרזל קיבל את העתירות, לאחר שקבע, כי ההבחנה בין יישובים קטנים ליישובים גדולים יותר אינה חוקית, שכן אין כל נתון עובדתי-כלכלי מבוסס, המעיד על האפקטיביות שלה. לעומת זאת, העותרות הוכיחו, כי הפגיעה בהן ובזכאים אחרים היא גדולה.

גם היוצאים מהכלל שנקבעו לנוהל זה, כדוגמת הכללת הישובים באזורי עדיפות לאומית ומתן הסיוע לנכים ללא תלות במקום מגוריהם, מוכיחים, כי בהחלטה על מתן הסיוע מקופלת ההכרה שישנם שיקולים נוספים שמצדיקים להגמיש את הנוהל, ויש לכך אפקטיביות.

אם כך הדבר, הקשה השופט, מדוע בכל הקשור באוכלוסיות נוספות לא קיימת נכונות לשקילת שיקולים נוספים ולהכרה במאפיינים שונים?

השופט ציין עוד, כי לפני למעלה מ-11 שנים קיים בבית המשפט העליון דיון לגבי נוהל זה, ועל אף שלא ביטל אותו, הוא הורה למדינה מפורשות לקיים מעקב אחר יישומו ולצבור נתונים שיאפשרו לעמוד על השלכותיו. למרות זאת, משרד השיכון לא פעל לאיסוף הנתונים.

יש לתמרץ עתירות מוצדקות נגד הרשות

השופט הסכים עם טענת העותרות, כי תנאי הנוהל נגועים באפליה פסולה וממילא הם בלתי סבירים. לא מדובר במספר זניח, הוסיף השופט, אלא ב-47% מיישובי הארץ, שאינם עומדים בקריטריונים ואשר זכאים, המתגוררים בהם, אינם יכולים לקבל את הסיוע בשכר הדירה.

השופט העלה על נס את הפגיעה בשוויון ואת ההשלכה האפשרית על האפשרות לממש את הזכות לדיור- ולו כזכות מנהלית של הפרט.

לבסוף, קבע השופט קבע כי יש לתת למשרד השיכון פרק זמן של שנה לשם התארגנות מחודשת, כך שהנוהל יבוטל בפועל בתוך שנה מיום ההחלטה.

יחד עם זאת, באשר לעותרות עצמן, הנוהל יבוטל החל מהיום, ולכן על משרד השיכון לבחון את זכאותן לסיוע, שלא בהסתמך על מקום היישוב בו הן מעוניינות לגור. בהחלטתו ביקש השופט לתמרץ אזרחים להגיש עתירות מוצדקות כנגד הרשות, כאשר היא פועלת שלא כדין.

משרד השיכון חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 30 אלף שקל.

לפסק הדין בעניין שריג ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון

למדור: חוקתי ומנהלי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום חוקתי ומנהלי באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום חוקתי ומנהלי

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ