האם בית חולים צריך לשכנע אדם המסרב להתאשפז להישאר בבית החולים ?

לפסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל -משרד הבריאות ואח'

אדם אשר סבל מכאבים בחזה, סירב להתאשפז לאחר שהבין מהרופאים כי נשללה בעיה לבבית, אך כעבור יומיים התפתח אוטם שריר הלב והוא נותח. בית משפט השלום בראשון לציון קבע כי בית החולים התרשל בכך שלא שכנע באופן 'תקיף' את החולה להתאשפז, אך בנוסף קבע כי לתובע אשם תורם של 50%.

התובע, יליד 1947, הובהל לבית החולים וולפסון באמבולנס לאחר שבזמן שהלך ברחוב חש כאבים עזים בחזה. לאחר בדיקות שונות בבית החולים, הוחלט לאשפזו, אך התובע לא הסכים לאשפוז, חתם על טופס סירוב ושוחרר לביתו , אך גם בבית המשיך לחוש בכאבים בחוזה, ובלילה שלמחרת הביקור בבית החולים, משגברו הכאבים, הוזמן שירות של ביקור רופא. הרופא שהגיע לבית התובע הזריק לו שתי זריקות וולטרן, ואמר לו כי אם הכאבים לא יחלפו עד הבוקר, שיתפנה לבית החולים.

משגברו הכאבים, פונה התובע באמצעות שכנה לבית החולים ברזילי באשקלון, שם צונתר ועבר הרחבה והשתלת סטנט לאחר שאובחן אוטם של שריר הלב, ולאחר מכן אף התגלה נזק משמעותי לשריר הלב, והתפתחה אי ספיקת לב שמאלית ויתר לחץ דם ריאתי.

בתביעה שהוגשה נגד משרד הבריאות וביקור רופא, טען התובע כי בבית החולים לא הוסבר לו כי אשפוזו נחוץ על מנת לשלול בעיה לבבית, אלא להיפך, נאמר לו שנשללה בעיה לבבית וכי הוא סובל מבעיה של גב תפוס. לטענתו, מששאל את הרופא בבית החולים אם יש מניעה שישכב בבית, נענה בחיוב, ולכן חתם על טופס לפיו הוא משתחרר לפי רצונו. לגבי ביקור רופא, טען התובע כי הרופא שהגיע לביתו התרשל בכך שלא הפנה אותו מיידית לבית החולים, וכי לו היה עושה כן, ניתן היה לצמצם את הנזק.

משרד הבריאות טען כי הוסבר לתובע כי הוא מתקבל לאשפוז על מנת לשלול בעיה לבבית אפשרית, אך הוא בחר להשתחרר. חברת ביקור רופא טענה, כי הרופא מטעמה אמר לתובע שאם תוך 30 דקות אין שיפור במצבו, עליו להגיע לבית החולים.

סגן הנשיאה, השופט יחזקאל קינר קיבל את התביעה נגד משרד הבריאות ודחה את התביעה נגד ביקור רופא. נקבע, כי מהראיות שהוצגו הוכח כי התובע התבקש להתאשפז על מנת לשלול קיומה של בעיה לבבית אפשרית, וכי כך אכן נאמר לו, אך לא נעשה דבר מעבר לכך.

השופט ציין, כי מששמע התובע מהרופאים כי הבדיקות לא הראו בעיה לבבית, היה על הרופאים להעמידו באופן שאינו משתמע לשתי פנים על הסיכון הקיים לו אם יעזוב, כמו גם על הצורך בהגעה דחופה לבית החולים במקרה של המשך/החמרה בכאבים, ומשזאת לא נעשה, הפר בית החולים את חובת הזהירות המוטלת עליו.

"...אני מוצא מקום לקבוע כי הוסבר אמנם לתובע שהצורך באשפוזו הוא על מנת לעקוב אם הוא סובל מבעיה לבבית, אך לא היה תהליך של "שכנוע תקיף", ולא הוסברו לו בצורה מפורשת דיה הסיכונים שבסירובו להתאשפז..." כתב השופט, והוסיף כי אף לא צויין במפורש בגיליון הרפואי שנמסר לתובע באיזה מקרה עליו לשוב לבית החולים. עם זאת נקבע, כי לתובע אשם תורם של 50% לנזקים שנגרמו לו, וזאת עקב סירובו להתאשפז.

התביעה נגד ביקור רופא נדחתה, לאחר שנקבע כי אמנם יש להעדיף את גרסת התובע לפיה לא נאמר לו להתפנות מיידית לבית החולים, אולם לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק.

לפיכך נקבע, כי משרד הבריאות יפצה את התובע בסכום של מעל 750,000 שקלים, כאשר מתוך סכום זה, יש לנכות 50% בגין אשמו התורם של התובע.

• ב"כ התובעים: עו"ד פנר
• ב"כ הנתבעים: עו"ד בוקשטין

לפסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל -משרד הבריאות ואח'

למדור: רפואה ומשפט

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.