עסקינן בתביעת רשלנות רפואית נגד שני הנתבעים.
מבוא
1. התובע, יליד 1947, הובהל ביום 11.3.03 בבוקר לבית החולים וולפסון (להלן:
"בית החולים") לאחר שבזמן שהלך ברחוב חש כאבים עזים בחזה. אמבולנס מד"א שהוזמן למקום העביר את התובע לחדר המיון בבית החולים.
2. לאחר שבוצעו לתובע בדיקות שונות בבית החולים, הוחלט לאשפזו, אך התובע לא הסכים לאשפוז, חתם על טופס סירוב לקבל טיפול רפואי בבית החולים (להלן:
"טופס הסירוב"), ושוחרר בצהריים לביתו עם המלצה לביצוע CT חזה ומבחן לב במאמץ.
3. בשהותו של התובע בביתו המשיך לחוש בכאבים בחזה, ולמרות שנטל כדורי אביטרן, הכאבים גברו. בלילה שבין 12 ו-13 במרץ 2003 גברו הכאבים מאד ואשת התובע הזמינה שירות של ביקור רופא מהנתבעת 2. הרופא שהגיע, ד"ר דרניקוב, בדק את התובע, ביצע לו בדיקת א.ק.ג. אותה שיגר, וקיבל טלפונית תוצאותיה. לאחר מכן הזריק לתובע שתי זריקות וולטרן, ולטענת התובע אמר לו ד"ר דרניקוב שאם הכאבים לא יחלפו עד הבוקר, שיתפנה לבית החולים. ביקורו הסתיים בערך ב-04:00. משהכאבים לא חלפו, ואף גברו, פונה התובע באמצעות שכנה, אחות במקצועה, בסביבות 6:00 בבוקר לבית החולים ברזילי באשקלון, שם צונתר התובע, עבר הרחבה והשתלת סטנט בעורק כלילי קדמי ועורק כלילי עוקף שמאלי, וזאת לאחר שאובחן אוטם בדופו הקדמי של שריר הלב. בבדיקות באשפוזו בבית החולים "ברזילי" התגלה נזק משמעותי לשריר הלב, והתפתחה אי ספיקת לב שמאלית ויתר לחץ דם ריאתי.
4. טענות התובע נגד הנתבע 1 הן שבבית החולים לא הוסבר לו כי אשפוזו נחוץ על מנת לשלול בעיה לבבית, אלא להיפך, נאמר לו שנשללה בעיה לבבית, כי הוא סובל מבעיה של גב תפוס, וכי הוא מתבקש להישאר בבית החולים יום-יומיים להשגחה. מששאל התובע לדבריו את הרופא בבית החולים, אם יש מניעה שישכב בבית לאור העובדה שמדובר בכאבי גב בלבד, נענה בחיוב, אך שעליו לחתום שהוא משתחרר עפ"י רצונו, וכך עשה. התובע טוען כי אם היה מוסבר לו שהישארותו בבית החולים חיונית לשלילת בעיה לבבית, היה נשאר בבית החולים. במקרה זה, היתה מתגלה הבעיה הלבבית בבית החולים, וניתן היה לתת לו טיפול תרופתי שהיה ממיס את הקריש, או לבצע צינתור מוקדם לפתיחת העורק, ופעולות אלה היו מונעות את הנזק שנגרם לשריר הלב.
5. באשר לנתבעת 2, טען התובע כי על הרופא שהגיע לביתו במסגרת שירות של ביקור רופא, היה להפנותו מיידית לבית החולים, ואילו עשה כן, ניתן היה לצמצם את הנזק שנגרם לו.
חוות דעת רפואיות
6. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת של קרדיולוג מטעמו (תובע - פרופ' קפלנסקי; נתבע 1 - פרופ' צבעוני; נתבעת 2 - פרופ' בטלר). בית המשפט מינה מומחה בתחום הקרדיולוגי (פרופ' לניאדו) שהגיש חוות דעת והשיב על שאלות הבהרה. לדעת מומחה בית המשפט היו מחדלים בהתנהגות של בית החולים, של התובע ושל רופא המוקד, והצעתו היתה לחלק את האחריות באופן שווה בין שלושת בעלי הדין. כל ארבעת המומחים נחקרו בבית המשפט, ובנוסף להם מסרו תצהירים ונחקרו: התובע, רעייתו ומעסיקו לאחר האירוע, ד"ר עדס וד"ר מזין מבית החולים, וד"ר דרניקוב ומר עזרא עוז מזמר מטעם הנתבעת 2.
הנתבע 1
א.
אחריות
7. כל המומחים הרפואיים מסכימים כי אילו היה התובע מתאשפז בבית החולים ביום 11.3.03, היה מתגלה האירוע הלבבי בתחילתו, התובע היה מטופל בבית החולים, וניתן היה למנוע את הנזקים שנגרמו לו עקב האיחור בטיפול.
במאמר מוסגר ניתן לציין כבר עתה כי אין לקבל את טענת בית החולים כאילו מאחר שהאוטם התפתח למעלה מ-24 שעות לאחר שהתובע היה מתאשפז, אילו היה מתאשפז, לא היה הדבר מתגלה בבית החולים, שכן התובע היה משתחרר עוד קודם לכן, תוך 6-8 שעות. הטעם לכך הוא
ראשית, שקיימת סבירות גם לכך שהאוטם התפתח תוך פחות מ-24 שעות משחרורו של התובע,
שנית, התובע התבקש להתאשפז ליום-יומיים,
ושלישית, מאחר שהתובע המשיך לסבול כאבים, שאף החמירו, הסבירות היא כי לא היה משתחרר מבית החולים תוך 24 שעות. ר' לעניין זה חוו"ד פרופ' קפלינסקי הנוקב בנוהל הרגיל והמקובל למעקב אחר תלונה לכאבים בחזה, ולפיו
רק אם הכאבים חולפים
והבדיקות של א.ק.ג ואנזימים נותרות תקינות, ניתן לשחרר את החולה).
8. מאחר שאין מחלוקת שהתובע התבקש להתאשפז וסירב, תוך שהוא חותם על טופס סירוב לאשפוז,
השאלה המרכזית הדורשת הכרעה הינה מה היו ההסברים שקיבל התובע לגבי אשפוזו, עת החליט שלא להתאשפז
.
9. בת"א (מחוזי חיפה) 678/04
ניסימוב נ' מ"י (8.7.10) נבחן, בין היתר, שחרור מאשפוז בניגוד לדעת הרופאים המטפלים, וכך קבע בית המשפט באשר לסיטואציה כזו:
"אין ספק כי מקום שבו מבקש חולה... לשחררו מאשפוז שלא על פי המלצות רופאיו, חלה על הצוות הרפואי חובה להבטיח את שלום החולה. לעיתים יש צורך לנקוט בהליך משפטי לכפיית האשפוז, אולם לעיתים די בכך שיימסר לחולה ... כל המידע הנדרש לקבלת החלטה מושכלת. במקרים כאלו יש להעמיד את החולה בפני הסיכונים הצפויים אם ישוחרר, להסביר לו מה הם התסמינים שמחייבים המשך טיפול, חזרה לבית החולים וכו'. בסופו של יום, למעט במקרים של סכנת חיים המצדיקים כפיית האשפוז, שיקול הדעת להישאר באשפוז או להשתחרר, הינו של החולה".
10. טופס הסירוב עליו חתם התובע, הינו טופס סטנדרטי ונכתב בו כך:
"אני הח"מ ....מצהיר בזה כי הנני עוזב את ביה"ח הנ"ל לפי רצוני והחלטתי בלבד ובניגוד ולמרות העצות וההסברים שנתנו לי הרופאים המטפלים בי, על הסכנות הצפויות לי עקב עזיבת ביה"ח ודרישותיהם שלא לעזוב אלא להישאר בביה"ח ולקבל את הטיפול הרפואי הדרוש.
ביודעי את מצב בריאותי ואת הסכנות הכרוכות בעזיבת ביה"ח כנ"ל ובאי קבלת הטיפול הרפואי אשר לשם קבלתו נשלחתי לבי"ח זה, הריני משחרר את מדינת ישראל ואת ביה"ח הממשלתי וכל רופא או עובד אחר מאחריות כלשהי לכל תוצאה העלולה להיגרם עקב עזיבת ביה"ח ואי קבלת הטיפול הרפואי בתוך ביה"ח כנ"ל, ואין לי ולא תהיינה לי, למדינת ישראל ולביה"ח ולכל רופא או עובד אחר שום טענות או תביעות מכל סוג.