האישה תקבל 300 אלף שקלים במקום חצי מיליון בעקבות ערעור שהגיש בעלה לבית הדין הרבני הגדול. נקבע כי מאחר שסירבה לכל ניסיון פיוס היא לא הייתה זכאית למימון הוצאות המגורים
אישה שזכתה בחצי מכתובה של מיליון שקלים תצטרך להסתפק ב-300 אלף שקלים בלבד. בית הדין הרבני הגדול קיבל לאחרונה ערעור שהגיש הבעל באופן חלקי, והפחית מדמי הכתובה תשלום עבור תקופה של יותר מ-4 שנים שבהן גרה בדירתו. הדיינים קבעו כי האישה לא הייתה זכאית לגור בדירה בחינם, על חשבון בעלה, מאחר שסירבה לניסיונות פיוס ולא באמת הייתה מעוניינת בשלום בית.
מדובר בנישואי פרק ב' שהתפרקו ב-2015. בפסק דין של כ-150 עמודים שניתן בשנה שעברה בבית הדין הרבני באשדוד חויבו בני הזוג להתגרש. בנוסף, הדיינים פסקו לאישה חצי מהכתובה בסך 500 אלף שקלים משום שלפי דעת הרוב לא היה ברור מי מבני הזוג אשם בגירושים והבעל עצמו הציע לפנים משורת הדין לתת לה את מלוא הכתובה בתנאי שההליכים המשפטיים ביניהם יסתיימו.
כמו כן, נקבע כי האישה תקבל פטור מתשלום דמי שימוש עבור מגוריה בדירתו של הבעל מאז הפרידה, אבל תביעתה לביטול הסכם ממון שערכו לפני נישואיהם נדחתה. זאת, משום שטענתה כי לא חתמה עליו מעולם הופרכה בחוות דעת גרפולוגית ובעדויות עורכי הדין שערכו אותו.
שני הצדדים ערערו על פסק הדין. בערעור שהגישה האישה באמצעות עו"ד רפי שדמי ועו"ד אברהם אינדורסקי היא ביקשה לבטל את הסכם הממון, לחייב את בעלה לשעבר בתשלום מזונות עד יום הגט ולפסוק לה את מלוא הכתובה.
לעומת זאת, בערעור שהגיש הבעל באמצעות עו"ד ליאן קהת ועו"ד גילור נחום נטען כי היה מקום להפחית את הכתובה עוד יותר, בהתחשב בכך שהאישה סירבה לכל הפשרות שהציע לאורך ההליך, הגישה נגדו תביעה על סך 800 אלף שקלים בבית הדין לעבודה והתגוררה בדירה שלו במשך 5 שנים.
מעין מרד
הדיינים הרב יצחק יוסף, הרב יעקב זמיר והרב מיכאל עמוס דחו את ערעורה של האישה. הם קבעו כי אין כל סיבה להתערב בקביעותיו של בית הדין בנוגע לתוקפו של הסכם הממון. בנוסף, מאחר שלפי דעת הרוב לא באמת רצתה שלום בית וסירבה לכל ניסיון פיוס, הרי שהיא לא זכאית למזונות או למימון הוצאות מגורים.
בעניין הכתובה קיבלו הדיינים את עמדת הבעל באופן חלקי. הם ציינו כי בשאלת הגורם לגירושין, הקריטית לסוגיית הכתובה, ישנו ספק ובהחלט קיימת האפשרות כי שני בני הזוג גרמו לפרידה.
בצד זאת הם הוסיפו כי "יש רגליים" לטענת הבעל כי נאלץ לעזוב את הבית משום שהאישה סירבה להוציא משם את ילדיה מהנישואים הקודמים. "טענה זו יש בה ממש שהרי אין האיש מחויב להכניס לביתו (בצורה קבועה) את ילדי האישה הבגירים – ודאי במקרה שבו טוען כי אלו פוגעים בשלום הבית... ובמקרה כזה יש לראות באי נכונותה של האישה להגיע לפשרה בתור מעין 'מרד'", נכתב.
הדיינים קבעו כי בנסיבות אלה האישה אמנם לא אמורה להפסיד את מלוא הכתובה אבל יש להפחית שליש מהסכום כך שהיא זכאית ל-666 אלף שקלים. עם זאת, מאחר שהיא לא זכאית למזונות ולהוצאות מגורים כאמור, החליטו הדיינים להפחית מהסכום 360 אלף שקלים עבור יותר מ-4 שנים שבהן חיה בדירתו של הבעל לאחר הפרידה. בסיכומו של דבר נקבע לפיכך שהבעל ישלם לאשתו 300 אלף שקלים בלבד.
להחלטה המלאה בתיק 1271655-1
- ב"כ האישה: עו"ד רפי שדמי, עו"ד אברהם אינדורסקי
- ב"כ הבעל: עו"ד ליאן קהת, עו"ד גילור נחום
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.