בני זוג חתמו על הסכם שקבע שאם ייוולד להם ילד, האב ישלם לו רק 900 שקל מזונות ואם יצטרך לשלם יותר – האישה תחזיר לו את הכסף. לימים נולדה לשניים בת והאם תבעה מזונות גבוהים: אז מדוע חויבה גם הסבתא?
במאי 2005 חתמו בני זוג, שאינם נשואים, על הסכם שהסדיר את יחסיהם הרכושיים וקבע הוראות למקרה שייוולד להם ילד משותף. בהסכם נקבע, שהגבר ישלם 900 שקל מזונות בחודש ויישא במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות, ואם יצטרך לשלם מעבר לכך – האישה תשפה אותו (תחזיר לו את הכסף). אמה של האישה ערבה להתחייבויותיה וחתמה על כתב התחייבות.
הפורום לדיני משפחה:
לשאלות בנושא דיני משפחה לחץ כאן
חודשים ספורים לאחר החתימה על ההסכם, נכנסה האישה להיריון, ובני הזוג נפרדו. בתם המשותפת נולדה ביוני 2006.
בנובמבר 2013, כשהייתה בת 8 שנים, הגישה הילדה באמצעות אמה, תביעת מזונות נגד האב ודרשה תשלום של כ-3,000 שקלים בחודש. לטענת האם, בשל העובדה שהיא והאב מעולם לא נישאו, ההסכם אינו תקף ולכן יש לחייב את האב מעבר ל-900 שקל. לדבריה, האב משתכר יפה בעוד שהיא מתקיימת מקצבת נכות של 2,100 שקל בחודש בלבד.
האב טען, שעל אף האמור בהסכם הוא משלם מיוזמתו סכומים גבוהים יותר עבור בתו ממה שנקבע, וכי סכום המזונות המבוקש הוא מופרז ואינו תואם את צרכי הילדה. לדבריו, מצבו הכלכלי הורע מאז שחתם על ההסכם, הוא פוטר מעבודתו ונעזר בהוריו.
באחד הדיונים בהליך, שהתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב, חויב האב במזונות זמניים של 1,650 שקל לחודש. משכך, הוא הגיש הודעת צד שלישי נגד הסבתא – שתחזיר לו את הכסף כמו שהתחייבה.
הסבתא ניסתה לנער מעליה את האחריות, וטענה כי התחייבותה נועדה רק לערוב לאם, ומשום שאין להתחייבות האם תוקף (כיוון שלא היו נשואים), הרי שגם התחייבותה נעדרת חשיבות. עוד טענה כי היא אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית ולא ידעה על מה חתמה.
התחייבות בלתי תלויה
השופט יהורם שקד קבע, שההסכם לא הובא לאישור ביהמ"ש ולכן אינו כובל את הילדה בכל הנוגע למזונותיה. הוא הוסיף שגם אם ההורים היו מביאים את ההסכם בפני ביהמ"ש, ספק אם היה מאשר את ההסכם בכל הקשור למזונות ילדה שאז עוד לא נולדה בכלל.
השופט קבע, שמאחר שהילדה לא כבולה להסכם, על האב לשאת במזונותיה, ולאחר שבחן את מצבם הכלכלי של שני ההורים, חייב את האב במזונות של 1,650 שקל לחודש, ובמחצית ההוצאות הרפואיות והחינוך החריגות.
עם זאת, השופט דחה את טענות הסבתא. לפי השופט, בהסכם נקבע במפורש כי התחייבותה לשפות את האב היא עצמאית ואינה תלויה בהתחייבות האם. לכן, גם אם התחייבות האם בטלה, אין זה משפיע על התחייבות הסבתא. השופט הוסיף וקבע שחתימת הסבתא על מסמך מעידה על שקראה אותו, הסכימה לאמור בו והייתה מודעת למשמעות חתימתה.
על כן, השופט קבע שהסבתא תחזיר לאב את כל המזונות שיצטרך לשלם מעבר לאמור בהסכם.
לא נקבע צו להוצאות.
* עו"ד איל בר לב עוסק בדיני משפחה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
לקריאת פסק הדין לחץ כאן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.